בקיץ 2013 ניטש מאבק עיקש למען בחירת רב ראשי ציוני. במוקד עמד הדו-קרב על תפקיד הרב הראשי האשכנזי בין הרב דוד לאו לרב דוד סתיו. הרב סתיו קיבל את תמיכתו של נפתלי בנט, אך שורה של החלטות אומללות של אנשי הבית היהודי הובילו להפסד צורב במערכה. היו דילים שכשלו, כמו הדיל להשאיר את הרב עמאר קדנציה נוספת תמורת תמיכה בסתיו. היו מאבקים פנימיים שכרסמו בסיכויי ההצלחה של הרב סתיו, כמו הפעולות של השר אורי אריאל נגד מועמדותו של הרב סתיו בקרב הגוף הבוחר.
והייתה פעולה אחת מכרעת עליה חתומה עד היום שרת המשפטים איילת שקד, אז בתפקיד ח"כית טרייה ויו"ר הסיעה. הפעולה הייתה פשוטה – מכתב שמטיל וטו על הצעת החוק לצרף נשים לגוף הבוחר. על אף שהיה ברור שצירוף נשים יועיל למועמד הציונות הדתית, ולמרות שכבר היה סיכום חתום וסגור על כמות הנשים ואופן שינוי החקיקה, בבית היהודי החליטו לבצע סיבוב פרסה ופספסו את ההזדמנות להביא למינוי רב ראשי ציוני, ואולי בכך, להתחיל לשקם את אמון הציבור ההולך ומידרדר ברבנות הראשית.
שלושה חודשים לאחר מכן, התרחש אירוע נוסף – בחירות למועצת הרבנות הראשית, שחסו בצל הבחירות לרבנים הראשיים אך גם בצל אלה לרשויות המקומיות שהתקיימו כשלושה שבועות לאחר מכן. אותן בחירות הוכרעו בקלות, באמצעות דיל פוליטי בין המפלגות, כך שרוב חברי המועצה היוצאים נבחרו לקדנציה נוספת. מה שפחות ידוע הוא שהגוף הבוחר של הרבנים הראשיים הוא ממש אותו גוף הבוחר של מועצת הרבנות הראשית. אך לאותו גוף בוחר לא היו התלבטויות רבות, ממילא לא הוגשו כמעט מועמדויות. למשל, שישה רבנים בלבד התמודדו על חמישה מקומות השמורים לאשכנזים במועצת הרבנות (כן, גם במועצת הרבנות בוחרים לפי עדה). כך יצא שאותו גוף בוחר, עם מיעוט נשי מובהק, יצא לבחור בשנית תוך שלושה חודשים, והלכה למעשה לעצב את פני הרבנות הראשית לחמש השנים הבאות.
והנה חלפו להן חמש שנים ועוד שלושה שבועות, מספר ימים לפני ראש השנה, צפויות בחירות חדשות למועצת הרבנות. בעוד הרבנים הראשיים נבחרים לעשר שנים, חברי מועצת הרבנות נבחרים כל חמש שנים. הפעם – אסור לוותר. המצב הנוכחי במועצת הרבנות הראשית בעייתי מאוד. חמישה חברים הם בנים של רבנים ראשיים לשעבר, אחד הוא חמיו של הרב הראשי הנוכחי; אין ייצוג כלל לראשי ישיבות, בטח שלא ראשי ישיבות הסדר; ואחד מהחברים נאלץ להתפטר מהמועצה עקב הרשעתו בעבירות של הפרת אמונים.
הבחירות הקרובות למועצת הרבנות הראשית הן הזדמנות שלא תחזור בחמש השנים הקרובות. זו לא רק הזדמנות לתיקון יחסי הכוחות ברבנות ויצירת כוח משמעותי של רבנים בעלי פסיקה ציונית המחוברים לאתגרי החברה הישראלית. הגוף הבוחר אמנם נותר עם ייצוג נשי מעליב של פחות מ-10% נשים מכלל החברים בו, אך עתירה שלנו יחד עם מכון "עתים" לפחות הביאה לכך שמינויים מטעם השר לשירותי דת במועצות הדתיות לא ייכנסו לגוף הבוחר ולכן הסיכוי להצליח גדל.
מדובר בשעת כושר, אל לנו ליפול למחלוקות קטנוניות. יש לאחד את השורות סביב השגת היעד – לפחות ארבעה רבנים אשר ייצגו את הציונות הדתית לגווניה במועצת הרבנות.
