5פוקר פייס (yes, Next TV)
בשנים האחרונות רייאן ג'ונסון מיצב את עצמו כבמאי ויוצר בצמרת של הוליווד, כשלאחר שהיה אחראי על סרט אחד (ולא מוצלח) של "מלחמת הכוכבים" הוא המשיך לביים את שני סרטי "רצח כתוב היטב" שגם הקנו לו גדולה אישית וגם רוממו מחדש את מעמדו של סיפור הבלשים הקלאסי. את התנופה הזו ניצל ג'ונסון כדי ליצור סדרה קטנה, אקסצנטרית ומבריקה: "פוקר פייס", שמתמקדת בדמותה של צ'ארלי קאל (נטשה ליונה), עובדת קזינו בעלת יכולת מולדת לזהות שקרים. בהחלטה מודעת להתרחק מהדרמות הכבדות והמתמשכות לנצח של הדור הזה, ג'ונסון עיצב את הסדרה כסדרה של תעלומות רצח פרוצדורליות, כך שבכל שבוע הצופה נחשף לרצח או לניסיונותיה של צ'ארלי לפתור אותו – סגנון שנשאל מהסדרה האלמותית "קולומבו". הכתיבה המבריקה, המשחק המהנה ושלל הופעות אורח – כל אלו הפכו את פוקר פייס להפתעה הכיפית של השנה.
4סוסים איטיים (אפל טי–וי)
סדרת ספרי המתח "בית סלאו" של מיק הרון לא הייתה מוכרת במיוחד בעולם, ובוודאי שלא בישראל, לפני שאפל טי־וי השיקה את "סוסים איטיים" בשנה שעברה, אבל אחרי שלוש עונות ואינספור תשבחות היא כבר קנתה לעצמה מעמד ספרותי כביר – ומוצדק. סוסים איטיים היא סיפורו של בית סלואו – מחלקה ב־MI5 שמיועדת לסוכנים שרופים, לא מוצלחים וסורחים של שירות הביטחון הלאומי הבריטי. במרכז הסדרה עומדת דמותו של ג'קסון לאמב (בגילומו הפנומנלי של גארי אולדמן), סוכן מבוגר, ציני וגס רוח שעלה לגדולה במלחמה הקרה ומאז סובל מהידרדרות מתמשכת ששרפה אותו בארגון והותירה אותו עומד בראש מחלקת הלא־יוצלחים, שמספקים דרמה ומתח והרבה מאוד רגעים מצחיקים. כל עונה בת שישה פרקים, ההפקה מצוינת, העלילות מושחזות והמשחק מהנה. סוסים איטיים היא טייק מודרני על סיפורי ג'ון לה־קארה עם קורט חמצמץ של אבסורד. הנאה מובטחת.
3בארי (yes, Next TV, סלקום טי–וי)
סיפור על רוצח שכיר שעוזב את תפקידו כדי לרדוף אחר החלום להפוך לשחקן מצליח בהוליווד נשמע כמו העלילה המושלמת לשחקן וכותב קומי מצליח כמו ביל היידר, אבל הסדרה, שהסתיימה השנה בעונתה הרביעית, הייתה כל כך הרבה יותר מסתם עוד קומדיה. במקום ליצור סדרה קומית שגרתית, היידר צלל אל נבכי הנפש, הרצונות והשריטות של אדם שבוחר לרצוח אחרים כתעסוקה, אל עולמם העצוב, האבסורדי ולעיתים הביזארי של שחקנים בהוליווד, ואז שילב הכול לתבשיל אחד עשיר, עמוק ולקראת הסוף גם מאוד־מאוד חשוך. "בארי" לא מספק צפייה קלה, אבל כל פרק הוא הברקה וכל טוויסט עלילתי מושלם. וכשמגיעים עייפים וסחוטים לפרקים ולרגעים האחרונים, הצופה רק יכול להיאחז בידיות הכורסה בזמן שהעולם העשיר והמורכב שהיידר בנה בשנים האחרונות קורס אל תוך עצמו באסון מתמשך ומפואר.
2הדוב (דיסני+)
דרמה קומית על שף שחוזר אל עיר הולדתו כדי לנהל את הסנדוויצ'ייה של אחיו המנוח לא נשמע כמו הפיץ' המבריק ביותר לסדרה, אבל "הדוב" לוקחת את הרעיון הזה והופכת אותו לאחת מיצירות המופת הטלוויזיוניות של השנים האחרונות. לאחר שבעונה הראשונה הם התמקדו בהצלת המסעדה המשפחתית, בעונה השנייה ששודרה השנה כרמי ברזאטו (ג'רמי אלן וייט) וצוות עובדי המטבח ובני המשפחה שלצידו עמלים עד צאת הנשמה לפתוח מסעדת גורמה חדשה ובדרך מתמודדים עם מחסום אחר מחסום וכישלון אחר כישלון. התמה המרכזית של הדוב היא משפחה, והסדרה מישירה אליה מבט ארוך ואוהב וכואב ומלא בערגה. השיא הגדול של העונה השנייה היה ללא ספק הפרק השישי, מפגש משפחתי מתוח שארך שעה, היה גדוש בשחקנים מפורסמים בתפקידים קטנים וגדולים, וקטף הישג שכנראה לא היה כמותו מעולם: לגרום לצופים לבהות במסך שעה שלמה בלי להצליח לנשום אפילו פעם אחת ולהגיע לכתוביות מזיעים ורועדים.
1יורשים (yes, Next TV, סלקום טי–וי)
בסוף לא הייתה יכולה להיות אפשרות אחרת. ארבע עונות של תככים, בגידות, השלמות, עוד בגידות, עלבונות מקוריים, עוד השלמות, בגידות, בגידות ועוד בגידות הובילו את בני משפחת רוי המיליארדרים אל הקרב האחרון במלחמה שמתנהלת ללא הרף מאז הדקה הראשונה של הסדרה: מי מהילדים יזכה לרשת את הפטריארך הקשיש לוגן (בריאן קוקס) ולנהל את אימפריית התקשורת המשפחתית. כל עלילה, כל עונה, כל פרק, כמעט כל דקה ביורשים מדויקת, חדה, כואבת, מרעננת, מדכאת ומדי פעם גם קורעת מצחוק. יש שינסו לטעון שהסדרה, פרי עטו של הכותב הבריטי המוכשר ג'סי ארמסטרונג, עוסקת ב"קפיטליזם מאוחר" או משמשת בצורה כזו או אחרת כפמפלט קומוניסטי, אבל (כפי שגם הוא מיהר לתקן) הם טועים. יורשים היא מדיטציה על כוח, משפחה ומעגל ההתעללות שמוביל בנים לחטוא בחטאי אבות, לשוב ואז לחטוא שוב. אי אפשר להגיד שזו תמיד צפייה קלה, אבל בדומה להרבה יצירות גדולות אחרות, מי שיצלח את הקושי הזה יקבל יצירת אמנות.
