בשבועיים האחרונים משודרת בגלגלצ פרסומת מתנצלת שמנסה לא ממש להתנצל על שהם בחרו לקיים את מצעד השירים הבינלאומי השנתי, וקוראת למאזינים להצביע ולהשפיע על הדירוג הקריטי של האמנים והשירים שיזכו להיכנס להיכל התהילה הגלגלצי של שנת 2023.
הפרסומת בגדול מוצלחת, קודם כול כי היא מצליחה איכשהו להעביר בגרון ניחר מבכי את המצעד, על חגיגיותו ועל ניתוקו המוחלט מהגיהינום הישראלי. אבל לטעמי הצנוע גם היא לא ממש השקיטה את ייסורי המצפון שנלוו לעיסוק הכל כך מנותק מהמלחמה. יש מצב שזו השנה שהאזנו בה הכי מעט למוזיקה. לא צריך להיות גאון כדי לראות שעולם המוזיקה כבר שבועות ארוכים לא נראה אותו דבר. יותר מ־80 יום לא נראה כאן שיר אחד חדש שלא מחובר בטבורו למהדורת החדשות, אלבומים נגנזו, במות נדמו, וכל צליל ותו כוונו אך ורק לליבם של הלוחמים, הפצועים, הדואגים והאבלים.
ובכל זאת עת סיכומי השנה האזרחית הגיעה, ובמבט מעמיק על המציאות נפתח חיפוש אחרי הקו הדק שמחבר בין החיים שלפני לאלה שעכשיו, יש שיאמרו שזה אפילו אקט טיפולי מרפא. אומנם התחושה הכללית היא שאנחנו לא אותם אנשים, השגרה המתגנבת אלינו לא תחזור להיות בדיוק אותו דבר, ההופעות שהתחילו לטפטף חזרה נשמעות קצת אחרת וגם המוזיקה מושפעת עמוקות כך שכל יום ברדיו נשמע לרגע כמו יום הזיכרון. ובעצם זו הנקודה, האחדות שמתגלה במשבר הגדול ביותר שידענו בישראל הייתה שם תמיד, מכוסה אינספור זיופים וסכסוכים, מחלוקות ומגזרים. בשנה רגילה היא מציצה בקושי רק בשעת הצפירה ועכשיו היא במלוא תפארתה. במוזיקה הישראלית יש אינסוף דוגמאות לאחדות ולריפוי שאפשר למצוא. הבאנו שלושה אמנים שזכו לאהבת הקהל השנה, ובשעת משבר העניקו לו בחזרה מה שיכלו.
חנן בן־ארי
כשחנן בן־ארי הוציא את "עטלף עיוור", האלבום האחרון שלו, היה נראה שלא נשאר הרבה מהתותים שאיתם פרץ לתודעה הישראלית – כל שיר חשף רובד מלנכולי אחר שלו – קנאה, פחד, ייאוש ועייפות כללית מהחיים. בעזרת קסם כלשהו של חיבור בין לחן, מילים וביצוע, הכנות הזו עבדה, הקהל חיבק את הכאב, מצא בו מקום לכאביו שלו ופשוט הצביע באוזניים. לצד שיר הנושא גם "חוץ מכדורגל" היה דייר לזמן מה במצעדים השבועיים, וגם בסיכומי השנה העברית הוא קיבל דירוגים יפים מאוד.
נדרשה לבן־ארי בערך יממה לגייס את הכישרון שלו לטובת המאמץ המלחמתי. נדמה היה שהוא בכל מקום כל הזמן, מופיע בלי הפסקה, מעלה את המורל, מתאבל ומעודד. בין לבין הוא אחד הראשונים שהוציא שיר מלחמה ציוני כואב ומקווה, "מולדת", שגם התקבל באהבה גדולה. על הדרך הוא עורר סערה כשבמעוזי שמאל לא אהבו לשמוע אותו שר על חזרה לגוש קטיף ועל נקמה בבני השטן שפגעו בנו. אבל כשהיו מי שחשבו שהוא הוזה שיוכל אי פעם להופיע על חופי עזה, בן־ארי נכנס לתוך קן הצרעות כדי לשיר לחיילים שלנו ולהעלות להם חיוך על השפתיים.
נס וסטילה
רבות דובר בצמד האנונימי שפרץ לחיינו עם תיק קטן ורעש גדול. השניים האלה הם אולי המייצגים האולטימטיביים של דור הטיקטוק, החלול והמפונק, זה שמבקש הצלחה בלי מאמץ – ההגעה הכמעט מקרית שלהם למיינסטרים סימלה את כל מה שאפשר לצקצק עליו בבני הנוער. תיק קטן אפילו לא נכתב כולו כשנס העלתה סרטון קצר שלה שרה באוטו את הפזמון הקליט עד אימה של השיר, ובאופן מסתורי שרק האלגוריתם אולי יוכל להסביר, הוא תפס, תפס ולא הרפה.
אבל כמו עוד כמה קונספציות, גם כל מה שחשבו על הנוער של היום התנפץ. ילדי הסמארטפונים התגלו ברגע אחד כלוחמים מרשימים שנושאים בגאווה את מדינת ישראל ואת ביטחונה על כתפיהם, בונים בצעד בטוח את עתידה ויוצאים להגן על תושביה ועל כבודה. ולמאמץ המלחמתי הזה הצטרפו נס וסטילה, "חרבו דרבו" הצליח לקלוע בדיוק למה שחברים שלהם רצו לשמוע. וכך גם השיר השני שלהם הפך כמעט ברגע למושמע ביותר בסביבה.
אגב, אם כבר סיכומי שנה, צמד הראפרים לא הגיע בחלל ריק, זו הייתה שנה נהדרת להיפ־הופ הישראלי. יש מצב שלאוזן המקומית היה קל יותר לעכל את הקולות של חרבו דרבו אחרי שפלוטניק, טונה, ג'ימבו ג'יי ושאר החבר'ה הכשירו את הלבבות. במובן מסוים לא מפתיע שגם במלחמה השיר המוביל הוא בז'אנר.
יסמין מועלם
ממש בראשית הקיץ הוציאה יסמין מועלם את האלבום השני שלה, "אין עולם". עם רזומה של כמה שנים בודדות היא כבר קנתה לה מעמד וקהל אבל אחרי שנוגעים בהצלחה אלבום שני הוא תמיד גם קצת סיכון, הרבה נופלים בו ומתקשים לקום. מועלם צלחה את האתגר והביאה מילים טובות ומנגינה נכונה, חידשה את עצמה ועדיין נשארה נאמנה. השיר "יהיה טוב" התקבל יפה די מהר, אבל אפילו כשהיא הקליטה אותו עם עומר אדם לקראת פסטיבל התמר אף אחד לא חשב שאנחנו מרחק כמה שבועות ממלחמה שהשיר יהפוך לאחד מהמנוניה.
מה שכן, השילוב של מועלם ואדם (שהשנה זכה לקיתונות של בוז עם הרילוקיישן הקצר לדובאי והוכיח במלחמה הזאת, עם מערך מוניות ואינספור הופעות, שהוא מחובר לכאן מעומקי הנשמה) הקפיץ מעלה מעלה את יהיה טוב באלגוריתמים השונים וברדיו. ואז הכול הוחשך והשיר הביע את מה שהלב כמעט התחנן לשמוע, שבסוף יהיה טוב, שהפרחים ישובו לפרוח ושיהיה טוב.
