הסופר והח"כ ס' יזהר נזף ב־1960 בבני הדור הצעיר וכינה אותם "דור האספרסו". באותן שנים הגיעו מכונות האספרסו לישראל, ויזהר ראה במשקה הזה סמל לרוח הדור. למה? "הוא חריף, מהיר וזול". שבע שנים לאחר מכן התייצבו בני "דור האספרסו" לקרב, ובשישה ימים שחררו את ארץ ישראל השלמה. דבר דומה קרה לנו עכשיו: "דור הטיקטוק" עורר בנו רושם של דור נרפה ומפונק – עד שנקרא לקרב. אז ראינו תמונות שכאילו נלקחו מעולם אחר: רבבות צעירים קטעו את הטיול הגדול ונהרו לארץ, מצטופפים על רצפת השירותים של המטוס, כדי לנקום ברשעי עזה את נקמת בארי.
מתברר שהפרזנו בהשפעת הטכנולוגיה שאופפת אותם: הצעירים שלכאורה פיתחו תלות מנוונת ברשת מאז הולדתם, נלחמים כבר חודשיים ברצף בלי גישה לטלפון – ועושים חיל. מאות ספרים נכתבו על דור ה־Y ודור ה־Z, שלוקים לכאורה בפינוק, בחוסר אחריות, בקושי להתחייב וכן הלאה. אך בעת מבחן גילינו שצעירינו מְנערים מעליהם בן־רגע את שכבות הניוון הללו. אולי רק אצלנו זה כך, והסטודנטים באמריקה ובאירופה באמת הפנימו ילדותיות מתפנקת וממאירה? מי יודע. לעת עתה אנחנו יכולים להתגאות בצעירינו. כשיחזרו בעזרת ה' בקרוב עטורי ניצחון ממלחמתם, נדע שאנחנו יכולים לתבוע מהם הרבה – וגם ללמוד מהם לא מעט.
מתברר שהפרזנו בהשפעת הטכנולוגיה שאופפת אותם: הצעירים שלכאורה פיתחו תלות מנוונת ברשת מאז הולדתם, נלחמים כבר חודשיים ברצף בלי גישה לטלפון – ועושים חיל
האם המלחמה תביא להתפכחות בחברה הישראלית? סביר מאוד. השמאל והמרכז נכשלו ברמה האסטרטגית, כאשר אוסלו וההתנתקות המיטו עלינו אסון. הימין, מצידו, נכשל ברמה הטקטית בבחירת מנהיגיו. מן הסתם נחזה בהתפכחות בתחומים הללו. אומרים לי: אבל שמענו ברדיו שמאלני נודע שעדיין מדבר בדיוק כמו פעם. אך אין זה פלא שאיש שמאל בן שמונים, שכבר שישים שנה עונה אותה תשובה לאותה שאלה, מתקשה לחשוב על תשובה אחרת. לצעירים זה יהיה פחות קשה.
אילו עוד לקחים יהיו למלחמה? יש להיזהר ממסקנות פזיזות. כולנו חבים תודה עמוקה לחיילות גיבורות שאחזו בנשק בשמחת תורה והצילו רבים, ואין ספק שיש הרבה תפקידים חשובים מאוד לנשים בצה"ל. אך יהיה נמהר להסיק מכאן, כפי שהציעו אחדים, שצריך לבטל את כל ההגבלות על שילוב נשים וגברים ביחידות קרביות. צה"ל קבע שאת כל היבטי הלחימה יתחקרו לעומק רק עם תום הקרבות, וכך צריך לנהוג גם בתחום הזה. התקשורת ירדה על מ"פ בגדוד 982, שטען שפלוגות נפרדות ופלוגות מעורבות מְתפקדות בפועל באופן שונה. אבל צריך לבדוק גם את הטענות הללו. יש להתייחס גם לסיפורים של לוחמים ששהו בתחילת הלחימה שבוע שלם בתוך נגמ"ש, ועשו את צרכיהם בשקיות; האם בתנאים כאלו אפשר לערבב נשים וגברים? נדמה לי שזה בעייתי, ולא רק מבחינה הלכתית. ואם אין שום הבדל בין נשים לגברים, למה נחפזנו (בצדק) לפדות את הנשים ראשונות מן השבי, כפי שמורה גם המשנה במסכת הוריות? יש לנו הרבה מה לבדוק בנושאים הללו.
אבל האמת היא שדברים אחרים לגמרי מעוררים את סקרנותי בימים הללו. בכל השאלות שהזכרתי עד כה הרבינו לעסוק כל השנים, ואולי נזוז בהן בעקבות המלחמה ימינה או שמאלה. אבל אם ניקח כדוגמה את מלחמת יום הכיפורים, היא הציפה שאלות חדשות לגמרי, שאף אחד לא חשב עליהן לפני כן. המלחמה ההיא ערערה את האמון העמוק שהיה למיינסטרים הישראלי בממשלה ובמוסדותיה; הולידה את תנועת המחאה הבורגנית הראשונה בישראל; העלתה לשלטון את הליכוד; והביאה באופן עקיף להתעצמות של המזרחים והחרדים. מלבד זאת, גוש אמונים וגם שלום עכשיו הוקמו בידי לוחמי יום הכיפורים, ושינו את המפה הרעיונית וגם את המפה הגיאוגרפית של מדינת ישראל. גם הימין האמוני וגם השמאל הפרוגרסיבי נולדו מחדש בישראל בין הטנקים המפויחים בסיני.
בקיצור, אם לחזור לצעירינו הלוחמים, מה שמעניין אותי באמת הוא אילו שאלות חדשות יולידו לנו חיילי המלחמה הזו. פחות חשובה ההתפכחות לימין או לשמאל מאשר ההתפכחות בתשעים מעלות; זו שתיקח אותנו לכיוונים חדשים לגמרי – לטוב ולרע. מההדים שאני שומע מהחזית אני מתרשם שקורים שם דברים שאני לא לגמרי מבין. למה מאות אלפי לוחמים חילונים דרשו ציציות צבאיות? האם גל האירוסין והנישואין של חיילים וחיילות עומד להישאר איתנו אחרי המלחמה? ועוד: החבר'ה מעידים שבפלוגות אף אחד לא מדבר על פוליטיקה, פשוט משום שזה לא מעניין. אז מה כן מעניין אותם? מה יהיה לגיבורי תשפ"ד לומר לכולנו, כשישובו הביתה לשלום? כשהם ידברו – כולנו נהיה חייבים להקשיב.
