השעה הייתה שלוש ועשרים, שעון דמשק. בשמיים נצפה כלי טיס בלתי מזוהה. שניות ספורות אחר כך עלו תמרות עשן מעל א־סיידה זיינב, הפרוור השיעי של דמשק. שלושה טילים פגעו במעונו של מייג'ור־ג'נרל סייד רזי מוסאווי, הנציג הבכיר ביותר של משמרות המהפכה בסוריה. המודיעין שקדם להתנקשות, ביום שני השבוע, היה מדויק. זמן קצר לפני כן שב מוסאווי מפגישה עם שגריר איראן בדמשק. גופתו נמצאה מוטלת בחצר הבית, שנהרס כולו.
אז מי היה סייד רזי מוסאווי? השבוע הוא תואר כאיש מפתח במשמרות המהפכה, בעל ניסיון מצטבר של יותר משלושים שנה כנציג כוח־קודס באזור סוריה ולבנון, ויד ימינו של קאסם סולימאני בלבנט. לאחר מותו של סולימאני, כך על פי מקורות ערביים, מינה איסמעיל קאאני, יורשו של סולימאני, את מוסאווי למפקד העליון של משמרות המהפכה מחוץ לגבולות איראן. במסגרת תפקידו הוא היה אחראי גם על הקישור והתיאום בין משמרות המהפכה לממשלת סוריה. כל הברחות הנשק מאיראן לסוריה וללבנון, כולל פרויקט דיוק הטילים של חיזבאללה שהסב בשנים האחרונות דאגה רבה לישראל, נעשו תחת פיקודו. מקורות ערביים ציינו השבוע כי היה לו חלק משמעותי במשלוח טילי קרקע־קרקע מסוג "פתאח" לחיזבאללה.
ראש אמ"ן לשעבר, תמיר היימן: "מעבר להיותו איש לוגיסטיקה מוכשר שניהל באופן אישי את אספקת אמצעי הלחימה המתקדמים לחיזבאללה ולמיליציות השיעיות בסוריה, מוסאווי היה המנוע של ההתעצמות הזו"
השפעתו הרבה של מוסאווי נבעה לא רק מתפקידו אלא גם מהקשרים שפיתח לאורך השנים עם בכירים במשטר הסורי ובצמרת הלבנונית, כמו גם עם בכירי המיליציות הפרו־איראניות בסוריה. מעמדו ותפקידו, כך על פי מקורות ערביים שצוטטו השבוע, הפכו אותו למטרה מתמדת מבחינת ישראל. לפיכך הוא נהג לנוע בחשאי בין כמה אתרי מפתח סודיים שמהם ניהל את עבודתו. אולם מטבע הדברים, עבודתו משדה התעופה של דמשק, שאליו הגיעו משלוחי הנשק האיראניים, הייתה חשופה יותר. הטעות שלו הייתה, כך נראה, בקביעת מקום מגוריו לא הרחק משם, באזור א־סיידה זיינב, שם נמצא המסגד השיעי החשוב ביותר באזור.
מסגד הגבירה זיינב, בתם של עלי ופטמה ונכדתו של מייסד האסלאם, הוא מוקד עלייה לרגל עבור מיליוני שיעים. אלפי אוטובוסים מגיעים מאיראן כדי להשתטח על קברה המצוי במקום לפי המסורת השיעית. במהלך מלחמת האזרחים בסוריה היה המסגד מוקד לפיגועים של המיליציות האסלאמיסטיות בסוריה. בין שלל התפקידים של מוסאווי הוא היה אחראי גם על כוח "מגיני מסגד הגבירה זיינב". דווקא שם, באזור שנחשב מוקד ההשפעה האיראנית־שיעית בסוריה, הוא מצא את מותו לאור יום ולעיני כול. אין ספק שמנקודת המבט האיראנית זוהי קריאת תיגר מרגיזה במיוחד, אולי אף משפילה.
מתקרבים לרף העליון
חיסולו של מוסאווי מתרחש בעיצומו של תהליך הסלמה בין ישראל לחיזבאללה. למרות כל המאמצים מאז 7 באוקטובר להימנע מהתלקחות החזית הצפונית, הכיוון ברור. חיזבאללה הצטרף השבוע למקהלת האיומים האיראנית, באומרו כי ישראל "חצתה קו אדום". הנוסח הזה מלמד אולי משהו על השאלות שנשאלות בדאחייה בעקבות חיסולו של מוסאווי; האם במסגרת מדיניות "קפד ראשו" שמפעילה ישראל על בכירי חמאס בעזה, וכעת גם חיסול מוסאווי, חסן נסראללה הוא הבא בתור?
בפוסט שפרסם השבוע בטוויטר, שלח תמיר היימן, ראש אמ"ן לשעבר העומד היום בראש המכון למחקרי ביטחון לאומי, ברכות "למי שביצע, מי שזה לא יהיה, כי נבחרה מטרה טובה וראויה". הוא המליץ להתכונן לתגובה, שלדבריו תגיע. סיכולו של מוסאווי, הסביר היימן, "היא פעולה משמעותית, כי מעבר להיותו איש לוגיסטיקה מוכשר שניהל באופן אישי את אספקת אמצעי הלחימה המתקדמים לחיזבאללה ולמיליציות השיעיות בסוריה, הוא בעצם היה מנוע ההתעצמות". מעבר לכך, סיכולו של מוסאווי הוא "פגיעה באיראן, שעד כה עמדה מנגד וניהלה את מלחמות השלוחים הרב־זירתית מבלי לשלם מחירים".
האם בעקבות דינמיקת ההסלמה בצפון, הולכת ומתגבשת כעת בקבינט המלחמה מדיניות חדשה של הסרת הכפפות? והאם החיסול, שנזכיר כי ישראל לא לקחה עליו אחריות, הוא תמרור בדרך לשלב חדש במלחמת הצללים בין איראן לישראל? שלב שבו ישראל נחושה לגרום לאיראן לשלם מחירים, למרות המדיניות האמריקנית מתחילת המלחמה, שחותרת למסגר את המלחמה בעזה, להרגיע את החזית הצפונית ולהימנע מהסלמה אזורית.
למרות כל המאמצים, אסטרטגיית הפרוקסי האיראנית מותחת כבר שבועות ארוכים את גבולות המלחמה מעזה ומגבול הצפון אל מרחבי הים האדום, ובשבת שעברה אף הגיעה עד הודו. לראשונה תקף כטב"ם מכלית ששייטה סמוך לחופי הודו, ולראשונה חשפו האמריקנים כי הכטב"ם שוגר ישירות משטח איראן עצמה. נראה כי הבחירה לתקוף את המכלית Chem Pluto נעשתה בדקדקנות, לא רק בשל הקשר הישראלי אלא בגלל פרמטרים נוספים, חשובים לא פחות. המכלית נשאה נפט גולמי מנמל בסעודיה למפרץ בנגל בהודו, ועליה 20 אנשי צוות הודים. גם נמל המוצא הסעודי וגם היעד ההודי משקפים באופן סמלי אינטרסים וקשרים ישראליים.
ואם עד כה החשודים המיידיים בתקיפת ספינות בים האדום היו החות'ים, לאחרונה חשפו האמריקנים כי בפועל איראן מעורבת בכל תקיפה ימית, כמי שמנגישה להם את המידע המודיעיני על כל ספינה המתוארת כ"ישראלית או בעלת קשר לישראל". הוול־סטריט ג'ורנל חשף השבוע כי ספינת ריגול איראנית המוצבת בים האדום ומשמשת למעקב, מעבירה לחות'ים בתימן מידע מודיעיני בזמן אמת המאפשר להם לתקוף את הספינות באזור. באותו דיווח נטען גם כי ארה"ב ביקשה מישראל להניח לכוחות האמריקניים להגיב למתקפות החות'ים ולא לעשות זאת בעצמה, כדי להימנע מהרחבת העימות עם חמאס וחיזבאללה. כפי שזה נראה כרגע, לא האיראנים ולא שלוחיהם החות'ים מורתעים מהתגובה האמריקנית. השאלה היא עוד כמה זמן יכולה ארה"ב להסתפק ביירוט כטב"מים וטילים בדרכם לפגוע בספינות, תוך שהיא עסוקה בהקמת כוח רב־לאומי לשמירה על חופש השיט בים האדום.
אם אכן מתכוונים האיראנים להגיב על חיסולו של מוסאווי, הם ניצבים כעת מול שורה של דילמות. היימן העריך השבוע כי "חיזבאללה קרוב מאוד לגבול העליון של פעולה מתחת לרף המלחמה. אם הוא יגיב באופן שיחצה רף זה, קרי ירי טילים מדויקים למרכז, זה עלול להוביל למלחמה עם ישראל. מבחינת ישראל זה יספק תירוץ טוב להסיר את האיום מעל יישובי הצפון, ועוד בגיבוי אמריקני. ומבחינת חיזבאללה ואיראן, במצב הנוכחי זה בוודאי לא כדאי".
גם תגובה של כוחות הפרוקסי של איראן אינה משתלמת מנקודת המבט האיראנית. עוד טיל או כטב"ם על אונייה ישראלית כבר לא ייצרו את האימפקט הבינלאומי הנדרש וייבלעו ברעש הכללי. תגובה איראנית ישירה משתלמת עוד הרבה פחות. ההישג הגדול ביותר של איראן עד כה הוא שלמרות היותה המפעילה של כוחות הפרוקסי, בינתיים היא לא שילמה על כך מחירים. מה שמותיר לה, כאמור, את אופציית ההתנקשות בנציגים ישראלים ברחבי העולם. פעולה כזו דורשת תכנון והשקעה שלעיתים קרובות ישראל מצליחה לסכל, כמו בקיץ שעבר בטורקיה. אבל כאמור יש גם היסטוריה אחרת.
הקשר המרוקאי
כל זה הוא רק חלק מתמונת האיומים האיראנית, ההולכת ומתפתחת. השבוע איים המפקד האחראי על תיאום כוחות משמרות המהפכה, מוחמד רזא נקדי, כי גם הים התיכון ייסגר אם ארה"ב ובעלות בריתה ימשיכו לבצע פשעים בעזה, כלשונו. "שיצפו לסגירת הים התיכון, מצר גיברלטר ונתיבי שיט נוספים", צוטט נקדי בסוכנות הידיעות האיראנית. איך בדיוק מתכוונת איראן לממש את האיום הזה, בהתחשב בעובדה שאין לה גישה ישירה לים התיכון? נקדי היה עמום למדי כשדיבר על "עלייתם של כוחות התנגדות חדשים". "אתמול המפרץ הפרסי ומצרי הורמוז הפכו לסיוט עבורם, והיום הם לכודים בים האדום", אמר. ההנחה היא שהבכיר האיראני רמז להפעלת כוחות פרוקסי של לוחמי "חזית פוליסריו", הפועלים משטחה של אלג'יריה.
איראן מחמשת זה תקופה ארוכה את חזית פוליסריו, הלוחמת לעצמאות סהרה המערבית שבשליטתה של מרוקו. אחד התנאים המרכזיים להצטרפותה של מרוקו להסכמי אברהם היה הכרה ישראלית בריבונותה של מרוקו על שטחי סהרה המערבית. המרוקאים מודאגים זה זמן רב מהידרדרות ביטחונית בעקבות שיתוף הפעולה בין הפוליסריו ואלג'יריה התומכת בעצמאותם, ובין איראן המנצלת את אלג'יריה כבסיס לקידום השפעתה באזור. המרוקאים חששו עד כה מתקיפת מל"טים איראניים על מתקני תשתית בשטחם. גם האמריקנים מתריעים מפני סכנת החדירה של מל"טים איראניים למדינות המגרב וצפון אפריקה בכלל, דרך אלג'יריה. כעת מקבלת האזהרה הזו הקשר ממשי הרבה יותר, בדמות האיום האיראני מפני "כוחות התנגדות חדשים באזור".
המרחק בין מדינות המגרב למצרי גיברלטר מצוי לחלוטין בתחום השיוט של המל"טים והכטב"מים האיראניים, והוא יאפשר להם לחבל ולזרוע כאוס במסחר הימי הבינלאומי, מבלי שטהרן עצמה תהיה מעורבת ישירות. אם זה יקרה, התוצאות יהדהדו לא רק במרחבי הים התיכון אלא גם בלוב ובחופי אפריקה, וימחישו שוב את פעילותה של איראן כסוכנת כאוס עולמית.
