יותם: שלום, באנו להשתעבד.
יועצת משכנתאות: נעים להכיר, שעבוד לכמה שנים תרצו?
יותם: אנחנו מתלבטים בין שעבוד ממש קשה לעשרים שנה לשעבוד יותר נוח אבל לתקופה של שלושים שנה.
יועצת משכנתאות: תראו, זה תלוי בכם, יש אנשים שאוהבים את השעבוד שלהם קצת יותר אגרסיבי, ויש כאלה שמעדיפים אותו רגוע.
יותם: את יכולה להראות לנו את מסלולי השעבוד שלכם?
יועצת משכנתאות: בוודאי. יש לנו שעבוד בריבית קבועה, שזה אמנם קצת יותר יקר אבל אתה יודע שזה השעבוד וזהו, ויש לכם שעבוד שמבוסס על ריבית משתנה, שהוא אמנם זול יותר אבל עלול להתייקר עם השנים.
יותם: מאמי מה את אומרת, איזה שעבוד בא לך?
שירן: מאיפה אני יודעת מאמי, זו הפעם הראשונה שאני משתעבדת.
יותם: טוב תראי, נראה לי שאנחנו נשתעבד על זה איזה לילה ונחזור אלייך.
יועצת משכנתאות: בכיף, שעבוד נעים.
איתה אקח משכנתא
אני כבר בנקודה הזו בחיים שאני יכול להסתכל על בת הזוג שלי ולהגיד שעברנו הרבה יחד. יש איזה שלוש דירות מאחורינו, לפחות ארבעה מקומות עבודה, עולל אחד, זוג תאומים, חמישה מאמרים אקדמיים של שירן, כמעט שמונה שנים יחד למרות שמכירים כבר לפחות 15 שנה, שבעה חברים משותפים, אפס פרידות, 1,000,672 סטטוסים ואינספור חוויות זוגיות. ועדיין, אני יכול להגיד שהשבוע חווינו את החוויה הזוגית המשמעותית ביותר שלנו מאז הערב ההוא בבר האליעזר בבן־יהודה. רגע אחרי שראיתי אותה אז, אמרתי בביטחון לחבר טוב שהיה איתי: “אחי, רואה את זאת? איתה אקח משכנתא".
זה לא שאני לא סומך על כחלון, אני דווקא ממש לא סומך על כחלון, אבל אחרי שנתיים של “מאמי, עוד שנייה לפיד מעביר את המע"מ אפס הזה ונוכל לקנות דירה ברמת־אביב", החלטנו לפני שנה בערך שעם כל הכבוד ל"מחיר למשתכן", כזוג הורים לעולל אחד וכשבבטן תופחים עוד שניים אנחנו צריכים להחליף פאזה בכל מה שקשור לקורת גג, ולהתקדם מחיים בשכירות לבית משלנו.
במשך שנה כמעט, הבילוי הקבוע שלנו בימי שישי בבוקר היה לקפוץ לראות דירות יד שנייה נוראיות ולהתלבט אם זה החור שבו נרצה להקים את התא המשפחתי שלנו. וכשאני אומר תא אני מתכוון לכך שהייתי שמח למשהו גדול יותר מתא, אבל זה מה שהתקציב מאפשר. אגב, זו ההזדמנות להתנצל בפני עשרות האנשים שקבענו איתם פגישות בדירות יוקרה שעמדו למכירה ולא הופענו, סתם כדי לנקום בדרכנו המטופשת במיוחד באנשים שיש להם.
כמו בקוואסאן
בכל אופן לאחר שנה של חיפושים מצאנו את דירת חלומותינו – כמובן, לא לפני שלמדנו לחלום ממש בקטן. למזלנו, במהלך שנות נישואינו הצלחנו באמצעות קצת חסכונות והרבה אבא ואמא להשיג הון ראשוני שיאפשר לנו לגשת לבנק לקבל משכנתא. יועצת המשכנתאות הייתה מאוד נחמדה בטלפון, והסבירה לנו אילו טפסים ומסמכים צריך להביא לפגישה הראשונה. אחרי שאספנו את 6,752 המסמכים הרצויים שמנו פעמינו אל עבר הסניף.
האמת, היה משהו מרגש בפגישה הזאת, קצת כמו דייט ראשון. אני אמנם אוהב את שירן אהבת אמת ואני מניח שגם היא אותי, ואני אמנם מקווה שבעוד 30 שנה נהיה יחד, אבל כשזה מגיע למשכנתא אין “מקווה". בעוד שלושים שנה בטוח נהיה יחד. פגישה עם יועצת משכנתא צריך לעשות במסעדה רומנטית או באיזה פאב נחמד, בעיניי. אנחנו נכנסים לקשר עם האישה הזאת לכל כך הרבה זמן, לא מגיע לנו להכיר אותה קצת יותר? לפחות לדעת איזה מזל היא, ואם היא אוהבת טיולים.
אחרי שיחת היכרות קלה ניגשה היועצת לחלק הריאלי של השיחה וניסתה להסביר לנו על מגוון המסלולים שמציע הבנק ללוקחי משכנתאות.לאחר 43 דקות הסבר על מסלול הריבית הקבועה, הצמודה והמשתנה, מסלול ה"אין לך סיכוי להבין את זה בחיים דביל" ומסלול ה"נו יאללה תחתום", ביקשתי ממנה שתסכם לי את החומר ותגיד לי בתכלס כמה עליי לשלם בכל חודש. הגברת, שהתרשמה מאוד מהתכלסיות, וכשאני אומר התרשמה אני משקר, לקחה מחשבון, תקתקה תקתוק או שניים, והציגה לי את הסכום.
ביבי, זו ההזדמנות להגיד לך שדיר באלאק אתה מוריד את מחירי הדיור. אם יש משהו שמפחיד אותי יותר מהעובדה שאצטרך לשלם כל כך הרבה בכל חודש עד גיל שישים ומשהו, זה שמחירי הדירות ירדו פתאום ואני אהיה האחרון שמשלם סכומים כאלה. אני מדמיין איך מתקשרים אליי ממהדורות החדשות ומבקשים לראיין את הדביל האחרון שקנה דירה לפני שמחירי הדירות צנחו בחצי. אני לא אעמוד בזה. בעצם, כמו בהחזר המשכנתא.
לפני הפגישה עם היועצת דיברתי עם מביני דבר (חבר שלקח משכנתא) ולמדתי שמשכנתאות הן כמו כל מוצר אחר, ובדיוק כמו שהתמקחת עם איזו תאילנדית בקוואסאן על מחיר השארוול, אתה יכול להתמקח עם הבנקאית על גובה הריביות על המשכנתא. כך עשיתי, והנה, אחרי חצי שעה של התמקחות, יועצת המשכנתאות נכנעה ואמרה לי “אדוני, אתה מוזמן ללכת לבנק אחר אם בא לך".
אגב, גם בתאילנד לא ממש הצלחתי עם הקטע של המיקוח.
ברמה של כלה
משכנתא היא בעצם דרכו של הבנק לומר לך: “האינטואיציה שלנו אומרת שאפשר לסמוך עליך, אבל אם האינטואיציה שלנו תאכזב אותנו לא נהסס לזרוק אותך ואת הילדים החמודים שלך לרחוב ולקחת לך את הבית".
זו סיטואציה הזויה שבה אתה, בת הזוג שלך ובנקאית שמעולם לא חלקה איתכם מקום מגורים מחליטים יחד על האופן שבו ייראו שלושים השנים הבאות בחייכם. מאוד הצחיק אותי שלפגישת המשכנתא הראשונה ביקשו ממני בבנק להביא שלושה תלושי משכורת אחרונים. כאילו העובדה שעכשיו יש לי תלושים אומרת משהו לגבי יכולת ההשתכרות שלי כשאהיה בן 47, או 54, או 63.
לאחר כשבוע חזרנו לפגישה נוספת. היועצת שהייתה נלהבת לפגוש אותי שוב, וכשנכנסתי לסניף דפקה לי מבט של “הנה הדביל שחושב שבנק זה דוכן בתאילנד", שלפה ממגירת המשועבדים שלה איזה מאה מסמכים וביקשה מאיתנו לחתום בראשי תיבות על כל אחד מהם. חתמנו, עמדנו נרגשים מולה וחיכינו לשמוע את המילים. היא הביטה בנו כמו כלה ביום חופתה, דמעות מילאו את עיניה, הסתכלה עליי ואז על שירן ואמרה “ברכותיי, יש לכם משכנתא". נשקתי לשירן ושאלתי את היועצת אם אפשר לחבק גם אותה. היא פרשה ידיה, הסתכלה לתוך עיניי ואמרה בטון הכי מרגש שיכלה לגייס: “אם אתה מתקרב אליי אני קוראת לאבטחה".
