ישראל, כך נראה, אינה עומדת עד כה בציפיות של בנות בריתה בעולם הסוני המתון. מדינות כמו איחוד האמירויות וערב הסעודית, מצרים וירדן מצפות מאיתנו "לחסל את חמאס", לא פחות. המנהיגים במדינות אלה נותנים לנו אורך נשימה לניהול המערכה ברצועת עזה, אך בדעת הקהל של העולם הערבי נראה כי חמאס עומד על רגליו גם אחרי שלושה חודשים של מערכה, ודווקא ישראל נתפסת כמי שמשוועת למשא ומתן על החזרת החטופים, בזמן שחמאס משחק אותה "קשה להשגה".
גם זו התפתחות מדאיגה: ייתכן שבקרוב יפוג השלום הטרי עם סודן שבמזרח אפריקה. היה מי ששיגר השבוע קריאות נואשות מסודן, שמתמודדת עם מרד פנימי, שלפיהן איראן משקיעה מאמץ כביר כדי להעביר אותה לצידה. טהרן מציעה לסודנים עזרה נדיבה בשביל להשיג אחיזה גם בצד האפריקני של ים סוף, בנוסף למאחז שלה באזורי הח'ותים בתימן. בעיניים של סודן, ארה"ב וישראל אינן עונות לקריאותיה לעזרה, ואנחנו עלולים לשלם על כך ביוקר.
מעבר לכך, ייתכן שנזכור את השבוע הזה כמועד שבו התחילה הלחימה הישירה בין ישראל לאיראן. מלחמת איראן־ישראל, אם אכן תתרחש, היא הדבר האמיתי.
החיסול של סייד רזא מוסאווי, מפקד בכיר במשמרות המהפכה, שנהרג בתקיפה בדמשק ביום שני, הוא ההתפתחות הדרמטית ביותר במלחמה השבוע. מבחינת האיראנים אין ספק שישראל עומדת מאחורי החיסול של האיש שהיה אחראי רשמית על "תיאום היחסים הצבאיים בין איראן לסוריה". בפועל, מוסאווי הוביל משלוחי נשק גדולים לאזור, בעיקר לחיזבאללה, ואף פעל ביתר שאת בשבועות האחרונים.
החיסול של מוסאווי נעשה לאחר מתקפת סייבר באיראן בשבוע שעבר, שיוחסה לישראל ובמסגרתה שותקו תחנות דלק רבות במדינה. איראן עצמה גם הצטרפה למערכה משטחה וביום ראשון הפתיעה כשמל"ט שהופעל מאיראן – בניגוד למתקפות קודמות של החות'ים – תקף אונייה "שקשורה לישראל" במרחק 200 קילומטרים מחופי הודו.
השבוע הזה ייזכר כמועד שבו התחילה הלחימה הישירה בין ישראל לאיראן. מלחמת איראן־ישראל, אם אכן תתרחש, היא הדבר האמיתי
שעות אחרי החיסול של מוסאווי פורסם ניסיון הפיגוע ליד בניין שגרירות ישראל בניו־דלהי, שלמרבה המזל לא היו בו נפגעים. המנהיג העליון של איראן, עלי ח'מינאי, ומאות אלפי אנשים נוספים השתתפו בהלוויה ההמונית שנערכה למוסאווי בטהרן ביום חמישי. בנקמה הבטיחו הבכירים האיראנים נקמה עזה בישראל, מבלי שאמרו, כמובן, באיזו מהחזיתות יפעלו.
בלי קשר, השבוע גם פורסם כי סבא"א דיווחה שאיראן הגבירה את שיעור העשרת האורניום במתקני הגרעין שלה, בדרך לצבירה נוספת של אורניום מועשר שממנו אפשר להרכיב פצצה גרעינית.
מצד שני, אין לשכוח שארה"ב פרסה באזור כוחות אדירים, וכך גם מדינות מערביות אחרות, שהציבו טייסות של מטוסי קרב בכל שדה תעופה אפשרי במפרץ הפרסי. מסיבה זו, עימות אפשרי בין איראן לישראל לא יוגבל בהכרח לשתי המדינות הללו בלבד. אולם ייתכן גם שהאיראנים יחושו שההתגרויות שלהם הרחיקו לכת מאז אוקטובר, ועל כן יבליגו לעת עתה. בקרוב נדע את התשובה.
השילוש הפחות קדוש
בחזרה לרצועת עזה, שבה נתחיל בדרמה בחאן־יונס: להתרחשויות שם בימים אלה תהיה השלכה משמעותית על המשך המערכה מול חמאס ועל השגת יעדי המלחמה, ולפחות בכל הקשור למטרת פירוק היכולות הצבאיות של חמאס ומיטוט שלטונו. כמובן, הדברים נכונים גם ביחס למשימת החזרת החטופים.
את הלחימה בחאן־יונס מנהלת אוגדה 98, הנחשבת לאחת האוגדות המובחרות ביותר של צה"ל. האוגדה, תחת פיקודו של תא"ל דן גולדפוס, החלה את הפשיטה על חאן־יונס מיד עם תום ההפוגה שבה הוחזרו לארץ חלק מן החטופים. עיקר המאמץ בעיר העזתית מתנהל כעת מתחת לפני הקרקע, ושם אולי גם נמצאים ארבעת המבוקשים הבכירים ביותר של חמאס: בראש ובראשונה יחיא סנוואר, ולצידו ראש הזרוע הצבאית והמפקד בפועל של גדודי עז־אדין אל־קסאם מוחמד דף. הכוחות מחפשים גם את מרוואן עיסא ואת האח מוחמד סנוואר, מפקד בכיר בפני עצמו בארגון הטרור. יש סיכוי סביר שגם חלק ניכר מהחטופים מוחזקים בחאן־יונס, אולי אפילו כמגן חי להנהגת חמאס.
כחלק מהמאמץ במלחמה, צה"ל תגבר השבוע את הכוחות הלוחמים בחאן־יונס בחטיבה שישית – ובכך הגיע היקף הכוחות למספר חסר תקדים בכל הקשור לאוגדה לוחמת אחת. איך ישראל מנסה לפעול בעומק המנהרות? כאן עדיין רב הנסתר על הגלוי, אבל בתקשורת העולמית פורסם כי אחת השיטות היא הצפה במים. יש כנראה שיטות נוספות.
הרמטכ"ל רא"ל הרצי הלוי אמר בתדרוך השבוע כי צה"ל יגיע להנהגת חמאס תוך שבועות או חודשים. הוא כבר אינו מדבר על שנים, כמו עשר השנים שלקח לארצות הברית כדי לחסל את מנהיג אל־קאעדה, אוסמה בן־לאדן, לאחר מתקפת הטרור על מגדלי התאומים בניו־יורק.
בשונה מהאזור הצפוף בצפון רצועת עזה, במרחב חאן־יונס הבתים נמוכים והשטחים הפתוחים רבים. אחד האתגרים הקשים ביותר קשור להימצאותם של אזרחים רבים בעיר. אלוף אליעזר טולדנו הביא לישיבת הממשלה ביום ראשון מפה שבה כתוב כיצד מורה ישראל לתושבי האזורים השונים מתי להתפנות, לפי שכונות ומתחמים מוגדרים, אבל היישום של הנעת האוכלוסייה משכונה לשכונה קשה מאוד בפועל.
אחד מיעדי הפעולה השבוע היה גם הכפר ח'וזאעה שממזרח לחאן־יונס, שממנו יצאו הפושטים על הקיבוץ השכן ניר־עוז, שלא פחות מרבע מתושביו נהרגו או נחטפו מבלי שכוחותינו ירו ולו פעם אחת.
במקביל ללחימה במרחב חאן־יונס החלה השבוע פשיטה של אוגדה 36 על אזור מחנות הפליטים במרכז רצועת עזה, מצפון לחאן־יונס אך עדיין מדרום לקו נחל עזה. מאז תחילת התמרון הקרקעי באוקטובר ניהלה האוגדה, שכוללת גם את חטיבת גולני, את הלחימה בצפון הרצועה, בחלקים המזרחיים של העיר עזה, כולל ההשתלטות על זייתון ושג'אעיה. כעת עברה האוגדה גזרה.
מאזור "מחנות המרכז", שבהם שוכנות אל־בורייג', העיר דיר־אלבלח ונוסיראת, בוצעו בעבר לא מעט שיגורי רקטות למרכז הארץ. אחד מיעדי הפשיטה הוא הסרת האיום הרקטי מעל ישראל, שממילא דעך כמעט לגמרי. מעבר לכך מתבצע כעת באזור זה פירוק שיטתי של שאר תשתיות הטרור – מחרטות, מצבורי נשק ופירי מנהרות.
בחלק שמצפון לקו נחל עזה עדיין פועלת אוגדה 162, שנמצאת שם מאז תחילת המערכה. היא מתמקדת כעת במרחב הכפרים דרג' ותופח, שהיו עד כה בדיוק על קו התפר שבין הגזרה של אוגדות 162 ו־36, ולכן טרם טופלו. השבוע פגשתי שם את מפקד חטיבה 460 של השריון, אל"מ דביר אדרי, שמפקד על צוות קרב חטיבתי שכולל בנוסף לטנקים גם את גדוד צבר מגבעתי, גדוד 50 של הנחל וכוחות הנדסה. השילוב של הכוחות – חי"ר, שריון והנדסה – יורד מרמת החטיבה גם אל הגדודים ומשם לפלוגות, כך שהטנקיסטים לעולם אינם נעים ללא אנשי החי"ר וההנדסה לצידם, וגם להפך.
עם התמשכות הלחימה חמאס וצה"ל לומדים זה את זה כל העת, ומנסים ליישם את הלקחים מהלחימה. כך למשל, בניסיון להתגבר על מערכות ההגנה "מעיל רוח" נגד טילי נ"ט, מנסים אנשי חמאס לזנק מתוך פירי המנהרות ואז להצמיד מטעני חבלה מגנטיים לטנקים, ואז לשגר טילי נ"ט. הח"ירניקים שהוצמדו לטנקים מנסים לסכל את הפעולות הללו, ואנשי ההנדסה מטפלים במטענים ובפירי המנהרות, ומפוצצים גם בתים.
אגב, ההרס בעזה עצום. במבט מהיר ניתן לדעת איזה בית נהרס קודם בפיצוץ של ההנדסה הקרבית ומה הותקף מרחוק על ידי פצצות במשקל טונה של מטוסי קרב: הבתים המופצצים מגובה רב נוטים להתרסק לצדדים, ולא לקרוס אל תוך עצמם כמו היעדים שמשמיד חיל ההנסה.
אל"מ אדרי מספר לי כי בקרב קודם של החטיבה, כאשר השתלטה על מתחם בית חולים כמאל רדואן בג'בליה, נכנעו מאות טרוריסטים של חמאס. חלקם הופתעו ולא הספיקו להגיע לעמדות הלחימה שלהם בגלל מטח ארטילרי כבד שספגו. בדרג' ותופח אין בינתיים הרבה נכנעים, אך נראה כי חמאס איבד שם את מרבית יכולות הפיקוד והשליטה שלו, אם כי הוא עדיין מצליח לשמר קשר מסוים בין אנשיו. אנשי חמאס ניסו לנצל השבוע את ליל הירח המלא כדי לתקוף את כוחותינו, אך ככלל הם נמנעים מלחימה בשעות החשיכה בגלל היתרון המוחלט של צה"ל בכל הקשור לאמצעי ראיית לילה.
לדברי אל"מ אדרי, אחרי שבועות ארוכים בשטח, בצה"ל כבר יודעים לצפות כי רוב תשתיות הטרור של חמאס והג'יהאד האסלאמי יימצאו בתוך מסגדים, מרפאות או מתחמים אחרים של אונר"א, שנחשבו חסינים מאש צה"ל עד ל־7 באוקטובר. "מבחינתנו, זה השילוש הקדוש", מסביר אל"מ אדרי.
הוא מוסיף ומספר על המצב של האויב, שחלקו קרוב לתבוסה. "אחרי שבעים יום של שהייה במתחמים התת־קרקעיים אנחנו מגלים גם מחבלים מותשים מאוד. היה מקרה של מחבל שניסה לחזור הביתה כדי לשתות מים, כי הוא היה מיובש לחלוטין – ושם עצרנו אותו".
ומה באשר לעייפות של כוחותינו? מהסיפורים ששמעתי מלוחמי צנחנים שיצאו בסוף השבוע שעבר להתרעננות קצרה בפעם הראשונה מאז תחילת המלחמה למדתי כי אחד הקשיים הגדולים בלחימה המתמשכת הוא חוסר היכולת להתקלח, וכתוצאה מכך סובלים הלוחמים מפטריות ושפשפות. בכל האזור כבר מזמן אין מים זורמים או חשמל. הלוחמים אינם סובלים מרעב, חלילה, וכבר למדו ליהנות מנקניקי קבנוס וממתקים כמו סוכריות "מנטוס", שמסופקים להם בשפע.
מבחינה מבצעית, גם בדרג' ותופח שם המשחק הוא לשמור על תנועה מתמדת ככל האפשר, לא להשתקע זמן ארוך מדי בעמדות נייחות, כדי שהאויב לא ילמד את פעולותיך ויתקוף.
אז האם יש שחיקה בקרב כוחותינו? סגן מפקד חטיבה 460, סא"ל איתן סמואל, מספר לי שהמשימה עדיין ברורה לכל הלוחמים, הן בסדיר הן במילואים, וכי הרוח איתנה. זה גם הרושם שקיבלתי מצוות הנגמ"ש מרכבה, הנמ"ר, שעימם נפגשתי. בתוך הנמ"ר יש צידנית קירור שבה שומרים הלוחמים פחיות שתייה לצד שלוש מנות דם לטיפול בנפגעים, למקרה הצורך.
ואכן, לרוע המזל יש נפגעים רבים בלחימה: בזמן שהייתי בדרג' ותופח נהרגו שני לוחמי נח"ל מגדוד 931 מאש טיל נגד טנקים שנורה לעברם מטווח קצר.
נקודות תורפה
הנחישות והיסודיות של פעילות צה"ל בפירוק תשתיות הטרור מרשימים, אבל המחיר כבד: בלחימה השבוע היו עשרות הרוגים ומאות פצועים. בעורף קשה להתרגל להודעות ה"הותר לפרסום", וריבוי הנפגעים מעלה את השאלה אם צה"ל לא משחק לידי חמאס: האם אינו מאפשר לארגון הטרור לנצל את יתרונותיו בלוחמת גרילה זעירה, בזמן שהמחבלים מסתתרים רוב הזמן מתחת לאדמה ונמנעים כמעט תמיד מקרב ישיר מול צה"ל?
נקודת תורפה נוספת קשורה לאזורים שצה"ל מפנה לאחר סיום הטיפול בתשתיות הטרור, שבהם שבים אנשי חמאס וצצים ממעבה האדמה. כך היה בימים האחרונים אפילו בג'בליה ובשג'אעיה. יש גם טפטוף של אזרחים השבים אל הצפון מדרום רצועת עזה בדרכים לא דרכים. רובם נדהמים מהיקף הנזק: הרוב המוחלט של הבתים אינו ראוי עוד למגורים. יידרש זמן רב כדי לשקם את ערי צפון הרצועה, ואפשר לראות גם בכך מחיר שעזה תשלם עוד זמן רב בגין מעשי הזוועה של 7 באוקטובר.
אחד הפערים בתוכניות של צה"ל קשור לכך שהוא עדיין לא פעל בציר פילדלפי, המפריד בין רצועת עזה למצרים, ושם עדיין אולי יש מנהרות תת־קרקעיות פעילות בין שני חלקי העיר רפיח. פתרון צבאי ארוך טווח לפירוק חמאס מנשקו לא יֵצא לפועל מבלי להקים קיר תת־קרקעי לאורך הציר, כמו זה שנבנה מסביב לרצועת עזה בגבול עם ישראל. עדיין לא ברור אם המצרים יאפשרו לישראל להקים את הקיר הזה בצד "שלהם" בפילדלפי, או שישראל תידרש לכבוש גם את רפיח לשם כך.
התמשכות המלחמה היא נקודת תורפה בפני עצמה. המלחמה כבר ארוכה הרבה יותר מכל תרחיש אפשרי שאליו יכול היה צה"ל להיערך, ועל כן משאיות ואוניות לישראל מספקות כל הזמן ציוד ותחמושת מארה"ב וממקומות אחרים בעולם. הן מביאות הנה כל מה שאפשר להשיג, גם במחירים מופקעים. המשלוחים כללו בימים האחרונים אפילו 150 אלף זוגות מדים מארצות הברית. גם את זה צריך, לא רק תחמושת.
הפער הגדול ביותר בלחימה של צה"ל עדיין קשור להגשמת היעד של החזרת החטופים. בשבוע שעבר כבר הצבעתי על הפער שבין הנעשה במציאות ובין מה שאומרים לציבור – ששחרור חלק מהחטופים בהפוגה הושג אך ורק בזכות הלחץ הצבאי על חמאס. אלא שזו לא הייתה הסיבה היחידה לעסקה, וחמאס עלול להתעקש על הפסקת אש מוחלטת – לא רק על הפוגה – בכל תרחיש של שחרור שבויים נוסף. זה הקלף החזק של ארגון הטרור בניסיון לשרוד, ומה שמביא את יעדי המלחמה של ישראל – שחרור החטופים מול חיסול חמאס – לכדי התנגשות.
הסתירה הזאת לא השתנתה, ואף להפך: בינתיים הנהגת חמאס ממשיכה להקשות את עורפה, ככל שישראל מגבירה את מאמציה לפתוח ערוץ הידברות דרך קטאר או מצרים. באותו הקשר, בשבוע הבא ישוב לאזורנו מזכיר המדינה האמריקני אנתוני בלינקן, אף שלא נראה כי יוכל להביא לפריצת דרך בסוגיית החטופים.
בלינקן יעסוק גם בתמונה הרחבה של המערכת הרב־זירתית, שקשורה גם ללחימה מול איראן ושלוחותיה בתימן ובעיראק, וכמובן חיזבאללה בלבנון. השבוע פורסם על יוזמה מצרית להחזרת החטופים במסגרת הפסקת אש כוללת ברצועת עזה, כאשר חמאס ישמור על קיום כלשהו ברצועה. סיכוייה של היוזמה נראים קלושים, ולא רק בגלל שתמונת סיום כזאת למלחמה תיחשב לתבוסה מבחינת דעת הקהל בישראל.
אגב, למרות הלחץ האמריקני, בינתיים קשה להצדיק את המשך הזרמת הדלק לרצועת עזה – דלק שחמאס זקוק לו נואשות לצורך המשך הלחימה. הרי אם חמאס יכול להמשיך להתקיים ככוח לוחם עד שצה"ל יסיג את כוחותיו לאחור, זה יהיה מבחינתו הישג אדיר, אפילו ניצחון. גם אם אנחנו לא רוצים להרעיב את אוכלוסיית עזה, ועל כן אנחנו מוסיפים לאפשר הכנסת מזון לרצועה, צריך להימנע מהכנסת הדלק.
צה"ל, כפי שכתבתי בשבוע שעבר, נערך לשלב ג' במלחמה, שבמסגרתו יסיג בעוד כמה שבועות את כוחותיו לאחור, ישחרר את מרבית כוחות המילואים, ומדי פעם יבצע פשיטות חטיבתיות בעומק הרצועה כדי להמשיך לרסק את תשתית הטרור, בדומה למבצעים התכופים ביהודה ושומרון לאחר "חומת מגן". השלב הזה יימשך עוד חודשים ארוכים, או אף שנים.
למעשה, שלב ג' כבר התחיל על ידי תחילת ההכשרה ההנדסית של ה"פרימטר" – שטח ברוחב קילומטר שכל עזתי שייכנס אליו יומת.
