בכל פעם שאני מוזמן לרצועת עזה על ידי הצבא לסקר את פעילות הכוחות, נשאלת השאלה כמה באמת מסוכנת הכניסה ומה הסיכוי להיתקל במחבלים. אחרי כמה ניסיונות, השבוע חוויתי את העוצמה של צה״ל מקרוב. כמה מקרוב? לפי מפקד בכיר ביחידה הרב-ממדית – בערך 80 מטרים.
הכניסה לדארג׳ תופאח, שכונה קטנה בצפון הרצועה, הייתה מהירה. הנסיעה בנמר הצבאי הייתה ישירה, בניגוד לפעם הראשונה שנכנסתי לעזה לפני חודשיים, אז עוד נאלצנו לנווט בין בתים.
Video: צילום: נועם אמיר
מהקדמית בעוטף ועם החמ״ל של היחידה הרב-ממדית – לא היה מבנה אחד שעמד בדרך. הכל הרוס ומושמד, זכר לקרבות קשים ותקיפות נרחבות שהשאירו כאן היחידות שפעלו. היחידה הרב-ממדית נבנתה בצה״ל בשביל להכשיר את אמצעי הלחימה העתידיים. מיטב הלוחמים עברו כאן, תחילה היו אלו לוחמים של יחידות מובחרות ועם השנים היא גייסה כוח מבצעי משלה. לאורך כל המלחמה הם פעלו בכמה גזרות והביאו הרבה מאוד הישגים.
בתוך מבנה הרוס שהפך לביתם החדש, פגשתי את סא״ל י׳, מפקד בכיר ביחידה. ״הלוחמים פה מכירים רק חתירה למגע, יוזמה ודחיפה קדימה״, הוא הבהיר לי מיד עם מזיגת קפה שבושל כאן על גזייה. ״אנחנו מצוותים לאוגדה 162 התחלנו בלחימה ביישובים, ובמקביל הכנה לכניסה קרקעית. יש לנו הישגים מאוד מרשימים ליחידה שהמהות שלה זה פיתוח שיטות ואמצעי לחימה הכי מתקדמים. הפכנו לכאלה שמשפיעים על אזור הלחימה. אנחנו לוקחים תנאי שטח, מנתחים אותו וחושפים אותו ואת המחבלים עם התשתיות ותוקפים״.
"יש פה המון לוחמים", הוא מוסיף, "יש פה רופאים וצלפים שיושבים ביחד. מאז תחילת המלחמה הם ראו את הבית רק פעמיים, כשיצאו לשני אפטרים וחזרו מיד. אין פה אחד שלא מבין מה קרה בשביעי באוקטובר, זה מהדהד בנו. שמנו לנו למטרה לעשות כאן הכל עד שאחרון האזרחים והילדים יובטח לו שיחזור הביתה למקום שקט ובטוח. יש פה בחדר הזה לוחמים שחברים שלהם, משפחות שלהם ובני מחזור שלהם נהרגו ונפצעו והם מבינים שהמקום להשפיע זה להיות מקדימה ולהמשיך את הדרך שלהם״.
בשלב הזה התפתחה כאן דרמה גדולה. התקבלה אינדיקציה על חמ״ל של חמאס הממוקם בתוך מבנה סמוך. ״מצאנו בו מפות, חוברות הדרכה של תאי שטח, איפה נמצאים הכוחות ומפות של העוטף עם הנחייה איך לכוון ליישובים״, הסביר לי סא״ל י׳. "בתוך המבנה היו אמצעי תצפית ותת קרקע. באחת החוברות הוראות שימוש בטיל נ"ט עם נקודות ציון מדויקות לכלי הרכב של צה״ל. ההנחיות לא מפספסות נקודות תורפה כדי להכוון את המחבלים איפה לפגוע״.
בשלב הזה, כוח יצא לתקיפה של המבנה ואני תפסתי מכסה מאחורי שורש ענק של עץ תפוח. בתוך פחות משתי דקות, טנק של צה״ל הוצב מול המבנה. כוח רגלי הגיע גם הוא והמפקד סגר מעגל אחרון והורה על פתיחה באש. לשאלה הראשונה שעלתה לי לראש, "למה לא חיל האוויר?", קיבלתי תשובה מיידית: בגלל טווחי בטיחות. הפקודה ניתנה ופגז אחד נורה לבית ובמקביל מיסוך כדי למנוע מהחוליה לירות עלינו טיל נ"ט. הכוח הסתער באש חזרה, הירי היה כל כך קרוב עד כדי כך שההדף הורגש היטב על הגוף.
במבנה סמוך התקבלה אינדיקציה נוספת, והכוח שלף טיל כתף, כיוון, ירה וחיסל את המחבלים, כאשר אש פרצה במבנה. הקרב הסתיים תוך 10 דקות מרגע התקיפה. המחבלים חוסלו, הכוח עשה את דרכו חזרה והאש שרפה את החוליה שרק לפני רגע ניסתה לתקוף אותנו.
״זה אחד מיני עשרות אירועים שאנחנו חווים בשבוע״, הסביר לי מפקד הכוח, סא״ל י׳. ״אנחנו נלחמים מול הזן הנחות ביותר של המחבלים. הם מסתתרים מתחת לאדמה ולא באמת נלחמים. הם בעיקר מחפשים הזדמנות לפגוע. האתגר שלנו הוא לא להיפגע ולחסל אותם. זה דורש מקצועיות, חדות, ערנות וביצועים טובים כשנדרשים לקרב. אנחנו נסיים את האזור הזה בקרוב ונעבור הלאה לאן שישלחו אותנו״.
