
כולנו חווים את המלחמה בצורות שונות. היא משפיעה בבירור על הנפש שלנו ופעמים רבות גם על הגוף שלנו. אחת מהשפעות המלחמה ואירועי ה-7 באוקטובר אשר מתחילה לצוף על פני השטח, היא – שינויים במרחב האינטימי והמיני בין בני זוג. זה ניכר אצל זוגות בהם הגבר מגויס לשירות מילואים מתמשך, אך גם אצל מי שלא. כשאני כותבת על שינויים באינטימיות הזוגית ובמיניות, יש לכך צורות ביטוי שונות. לעתים האישה היא המקור לשינוי ולעתים הגבר. אני אנסה להציג כאן כמה מהתופעות והסיפורים שאני נחשפת אליהם בקליניקה, ואציג כמה כלים בסיסיים שיכולים לסייע. יחד עם זאת, מאחר ואינטימיות היא רכיב כל כך משמעותי וחיוני בקשר, חשוב ומומלץ לקבל גם ייעוץ מקצועי או טיפול זוגי.
תופעה ראשונה: הוא רוצה יותר ממני
המלחמה נמשכת, אך רוב המשק חזר לאיזושהי שגרה ורובנו מנסים לתפקד כרגיל, למרות תחושות קשות המתחוללות בפנים כמו – עצב, כעס, תסכול וחוסר אונים. לעתים קרובות מתוך הרצון להחזיר איזושהי "נורמליות" הרגשות נאגרים בפנים. המרחב האינטימי מייצר בתוכו מקום לפריקה פיזית ורגשית של רגשות מורכבים, ולכן ישנם זוגות המתארים כי אחד מהם (לפחות) חווה צורך במינון מוגבר של מפגשים אינטימיים. הקושי מתחיל כשאין סנכרון בין בני הזוג. למשל, אני פוגשת נשים שמספרות שהבעל חוזר מהמילואים ומלא בתשוקה בעוד הן מרגישות שהחרדה והדריכות לא מאפשרת להן פניות נפשית ופיזית למפגש אינטימי.
תופעה שנייה: התנהגויות כוחניות
בהמשך לחלק הקודם, אחד מהרגשות שמבעבעים יותר בתקופה הזו הוא רגש שרבים מאיתנו מכחישים או מדחיקים אותו או נאבקים בו – הכעס. פעמים רבות הכעס הוא על מה שארע ב-7 באוקטובר, לעתים זהו כעס על המציאות עצמה, ולעתים זהו ביטוי סמוי לתחושות הקשות של אובדן, דאגה וחוסר ודאות. התחושות המתגברות של הכעס מקבלות ביטוי לא רק בנפש אלא גם בגוף. זו אולי אחת הסיבות לכך שישנן נשים המתארות בפניי שבן זוגן, אשר התנהל באופן עדין ורגיש במרחב המיני הרגיל ביניהם, מגלה סימני אגרסיביות מסוימים. יש להדגיש שלא מדובר באלימות, אלא בהתנהגויות שיש בהן כוחניות מסוימת שלא מוכרת בין בני הזוג, אשר רגילים לחיי מיניות בריאים ומכבדים. מדובר בתופעה הנפוצה יותר בקרב לוחמים, אשר חלקם נחשפים למראות ואירועים מורכבים במהלך שירותם.
תופעה שלישית: השבעה באוקטובר כטריגר
היבט כאוב מאוד של השפעות אירועי השבת של השבעה באוקטובר קשור לדיווחים ולעדויות בנוגע לפגיעות מיניות על ידי מחבלים, וגם עצם החדירה למרחב הפרטי, אובדן הביטחון ותחושת החילול. בשבועות האחרונים העדויות על הפגיעות הולכות וגוברות בכלי התקשורת וברשתות החברתיות, ונשים מספרות על קושי לנהל אינטימיות בריאה ותקינה עם בן הזוג. הן מספרות כי בזמן קיום יחסים עולות בהן תמונות שראו או סיפורים שקראו והן מתקשות להיות פעילות ושותפות למרחב האינטימי עם בן הזוג האוהב, שלא בהכרח יודע מה הן עוברות.
אז מה עושים?
- אל תחמירו עם עצמכם. אנחנו במלחמה לא פשוטה, שהחלה בטראומה נוראית ונמשכת אל תוך ימים קשים של אובדן ואבל, שלא הייתה לנו שום הכנה אליהם. טבעי שהנפש והגוף שלנו יגיבו לכך ושהדפוסים הנפשיים והפיזיים ישתנו בהתאם. נסו לא לשפוט את עצמכם על כך והשקיעו מאמץ בגילויי חמלה ורוך כלפי עצמכם וכלפי הצד השני.
- דברו על זה. במקרים רבים בני הזוג לא יודעים על החוויות הנפשיות של בן הזוג סביב המרחב המיני ביניהם, וכך המרחק הרגשי ביניהם עשוי לגדול. דברו על מה שאתם חווים ותנו לבן הזוג את ההזדמנות להיות שם איתכם ולעבור את זה יחד.
- זה גל קשה והוא יעבור. ברוב המקרים, רוב המורכבויות האישיות והזוגיות, לאט לאט יבריאו. ככל שהימים יעברו, הזמן יעשה את שלו ויחזיר אותנו חזרה לדפוסים הרגילים לנו, מבחינה אישית וזוגית.
- הציבו גבולות או גשו לטיפול. במקרים בהם השינויים במרחב הזוגי או המיני חורגים מגבולות סבירים עבור אחד מבני הזוג, חשוב לשים לב לכך ולהציב גבולות, באופן עצמאי או בעזרת איש מקצוע. מלחמה בחוץ לא מצדיקה פגיעה בפנים.