נקיווינו שמתוך השבר תצמח אחדות, רצינו שהכאב המשותף ייעשה לברית ייעוד. זה עדיין אפשרי אבל צריך להודות, גם אם בבושת פנים, שבמצב הנוכחי התקווה לכך הולכת ומתפוגגת. השיח נעשה מוקצן בקצב הולך ומואץ; המחנות שבים ומתבצרים והחומות הולכות ומתגבהות – אולי לא בשדה הקרב, אך בהחלט כן בעורף האזרחי.
ואז הגיעו צפירות האזעקה של שמחת תורה, ואש האויב השיבה את כולנו לשוחות. לרגע זכינו לחוש בין תהומות הצער והיגון מעט התרוממות נפש והשבת הרוח. אחים לנשק נעשו לאחים ואחיות לכול; נער הגבעות נהפך לנער זהב, ורוח ההתנדבות שרתה על כולם. כעת אנחנו שבים לסורנו. אותה הנהגה, אותה ממשלה ואותה כנסת שלא השכילו במשך שנה שלמה לעצור את הדהירה אל התהום, ממשיכות במחלוקותיהן. בחודשים הראשונים למלחמה אכן לא הייתה ברירה. ממשלת האחדות החלקית שקמה הייתה הכרחית כאוויר לנשימה, כדי לעבור את החודשים האחרונים. ואולם זוהי ממשלה על זמן שאול כפי שהכריזו ראשיה, וכך נכון.
אני חוששת שבזמן הקרוב הניכור והשנאה המבעבעים יפרצו בעוצמה רבה. האמון ההדדי ילך ויפחת, ויגיע במהירות להפגנות ענק ולמחאות חריפות. כל צד ירגיש שקולו אינו נשמע, ובשל כך לא רק ערכיו נמצאים בסכנה אלא גם בניו ובנותיו, במובן הפשוט והמיידי. בתוך זמן קצר, "ימי השיבוש" הזכורים לרעה מהשנה שחלפה, עלולים להיראות כמחאה מנומסת ועדינה לעומת הצפוי לנו.
לנוכח המאמץ והקורבנות שניאלץ להקריב בשנים הקרובות כחברה וכפרטים, אנו נדרשים למנהיגות נבחרת שנוכל לסמוך על שיקול דעתה, יושרתה וכנות כוונותיה – גם אם לא בחרנו בה. על הפרק לא עומדת שאלת פיצול תפקיד היועמ"ש או ניסוחה מחדש של עילת הסבירות. בידי ההנהגה החדשה אנו מפקידים את חיינו.
זו איננה קריאה להחלפת נתניהו וגם לא משאלה להעלמת השמאל. אדרבה, אם אכן ייבחר נתניהו מחדש, זו תהיה הוכחה ברורה לרצונו של הציבור, ויש לכבד ולקבל בחירה זו. המציאות לאחר מתקפת הטרור הקשה שונה מאוד מהמציאות שבה חיינו. האתגרים העומדים לפתחנו הם בסדר גודל אחר, וסדרי העדיפויות השתנו מן היסוד. נוכח אלה, אין דבר נכון יותר מלתת לעם לומר את דברו. מאז פרצה המלחמה אנו מרגישים, וקוראים בצוואות שהשאירו אחריהם הנופלים מכל הזרמים והמגזרים, שמרבית העם מאס בפלגנות ובפירוד שהיו מנת חלקנו.
יש לקוות שהמסר הברור הזה יחלחל לתעמולת הבחירות ויאפשר לנו לבחור מנהיגים שיוכיחו כי אינם חוזרים לשיח המפלג שהיה פה לפני שמחת תורה; שטובת המדינה והחברה כולה עומדת לנגד עיניהם, ושיש ביכולתם לשתף פעולה גם עם הצד השני. אנו צריכים נבחרי ציבור כאלה, כך שיידעו כל אם ואב עבריים וילדיהם, שהפקדנו גורלנו בידי המנהיגים הראויים לכך.
