מחמם את הלב לראות את ההתגייסות עם ישראל לטובת החקלאים ולשמוע את הישראלים שמכריזים שהם רוצים לקנות במרכולים רק תוצרת כחול לבן. בימים אלה אף נכנס לתוקפו חוק לסימון ארץ מקור התוצרת החקלאית, כדי לעודד רכישת תוצרת חקלאית מקומית.
המלחמה העלתה שוב לתודעה את העובדה שהחקלאות הישראלית בחלקה הגדול צמודת גדר, כאשר החקלאים מעבדים את האדמה עד המטר האחרון הצמוד לגבול. בשנים האחרונות נדמה שנפגע האתוס הישראלי שהישובים החקלאיים הם השומרים על הגבולות, שהציונות נמתחת עד לרגב האדמה האחרון שמעובד.
נדמה גם שקיים פער בין הסנטימנט הציבורי למדיניות ממשלות ישראל האחרונות. לקברניטי המדינה היה נדמה שישראל היא מדינה נורמלית ולכן כדי שהמחירים במרכולים יהיו סבירים, צריך לאפשר יבוא. התפיסה שהשתלטה בעשור האחרון הייתה שכדי להילחם ביוקר המחיה, אפשר לוותר על חקלאות ישראלית. אלא שאין חקלאות ישראלית ללא חקלאים ואין בטחון מזון ללא בטחון הישובים הכפריים. מרבית התוצרת החקלאית בישראל מגודלת לאורך הגבולות. מאז קום המדינה, החקלאים הישראלים נושאים הן בנטל הביטחון מעצם היותם מפוזרים בגבולות המדינה והן בנטל בטחון המזון ביצור קבוע של תוצרת חקלאית.
באותו יום ארור בדרום ובהמשך גם הלחימה בצפון הוכיחו ששני הדברים כרוכים זה בזה וכי אין לנו פריבילגיה להפקיר ולוותר על ההתיישבות לאורך הגבולות. מבחינה ביטחונית התחוור שהגבולות שלנו היטשטשו והפכו חדירים וכי ישראל אינה יכולה להיות תלויה ביבוא של תוצרת חקלאית מחו"ל במצב של התמשכות לחימה ואיומים המשליכים על התעבורה הימית לישראל.
ההתגייסות של עם ישראל לטובת החקלאים אמורה להוכיח לפקידי האוצר ולפוליטיקאים שלנו שחקלאות ישראלית היא לא רק מספר. העגבנייה הישראלית היא לא רק סך השקלים שהיא עולה אלא ערך בפני עצמו. ישראל מעולם לא הייתה מדינה קפיטליסטית אבל לצערי, בעשור האחרון היא הפכה להיות כזו. ממדינה שהעלתה על נס את ערך ההתיישבות, למדינה שמעלה על נס את המרדף אחרי הכסף. ממדינה שהקימה את הנח"ל, למדינה שקידמה את הטייקונים.
ממדינה שעודדה חקלאות ישראלית, למדינה שדואגת לתורכים ולירדנים. לדידנו, אין ולא צריכה להיות סתירה בין חקלאות וקפיטליזם. בכל מדינות המערב הבינו את החשיבות של החקלאות והמרחב הכפרי , והגיעה העת שגם ישראל תחזור למקורות.
הגיעה העת לייצר ודאות לחקלאים בישראלים שמשמעותה להבטיח העדפה לתוצרת חקלאית ישראלית. הדבר מחייב אימוץ תכניות ארוכות טווח תוך הידברות ושיתוף החקלאים. על שר האוצר, דווקא בעת הזו, לחזק את החקלאות לבטל את הרפורמה בחקלאות במתכונתה הנוכחית ולהכין תכנית דחופה עם משרד החקלאות לחיזוק החקלאות והחקלאים.
זה הזמן להכין תכנית ארוכת טווח עם תמיכות מתאימות לחקלאות הישראלית לעשור הבא, כאשר בשלב הראשון מצופה משר האוצר לעמוד בכל ההסכמים החתומים מול החקלאים ומפעלי עיבוד התוצרת החקלאית הטרייה. הרפורמה החדשה צריכה לגבש אתוס מחודש הכולל בתוכו הן השקעה משמעותית במחקר ופיתוח, הן תמיכה ישירה הוגנת לחקלאים והן עידוד לחזרתה של עבודה עברית בצורה של שירות לאומי, גרעיני נח"ל, עבודה מועדפת ועוד.
אכן, הרבה מאד ישובים כפריים לאורך הגבולות בצפון ובדרום מפונים בימים אלה, אבל אוי לנו אם נסכים עם המציאות הזו לאורך זמן וננטוש את גבולות הארץ. גבולות ישראל נכתבו בדם והשמירה על גבולות אלה, תוך עיבוד חקלאי עד התלם האחרון בוצעה ע"י החקלאים בישובים הכפריים המקיפים את אזורי הגבול. לא תמצאו חקלאי שיוותר על חזרה לאדמה. חובתה של מדינת ישראל לספק לו את הכלים ואת התשתית לחזרה לגבול.
