למקרה שאין בינינו די מריבות ודם רע, גם סוגיית "תמונת הניצחון" הפכה לשנויה במחלוקת. אלה אומרים שהיא הכרחית, אחרים קובעים שהיא פרימיטיבית ולא רלוונטית, והמהדרין מייחסים לה נקמנות לא מוסרית. מילא תמונת הניצחון, אנחנו נדרשים כעת לוויכוחים על אודות הניצחון עצמו. בשעה שמיטב בנינו ובנותינו נלחמים בדרום, בצפון ובעוד כמה חזיתות מוחרשות בציר הרשע, יש כבר מי שדחוף להם להכתיר את האירוע המתמשך ככישלון, או לכל הפחות כנטול יכולת ניצחון. למקרה שאתם הורים או אחים ללוחמים, או אולי לוחמים בהפוגה, הריהם לבשר לכם שאתם מכלים ימיכם בדאגה בלתי אפשרית או במאמץ־שווא במו גופכם.
הדיאגנוזה המייבשת הזאת תוגש לכם בצורת פוסטים ארוכים ומפורטים, נטולי תקווה, שמגיעים אחרי הקדמה מתחשבת ביותר מעומק לב הכותבים: "התלבטתי רבות אם לפרסם את הדברים, אבל". באמת יפה מצד אותם מלומדים, שחשופים כנראה לכל סודות המדינה ושיקולי המערכת, שהם מתאמצים להוריד אותנו לקרקע. יפה שהם עושים זאת בדיוק כשאנחנו זקוקים לכנפי רוח שיהפכו כל קושי לאתגר, וכל משימה בלתי אפשרית לסרט ניצחון. אגב, התופעה המצערת ומלאת הרהב חוצת מגזרים ומחנות. היא מנת חלקם של אלה שיודעים טוב יותר, ולמעשה עושים לכם טובה כשהם מונעים מכם לחיות באשליות. מורל לאומי? מחשבה יוצרת מציאות? הצחקתם אותם. שעתם היפה של המרירים הסדרתיים לא תוחמץ רק בגלל צרכים לאומיים או רגשיים של כמה מאות אלפי אמהות ולוחמים. הם רוצים להיות נביא הזעם, האבינועם שפירא של סרט המלחמה הזה ("שעת נעילה", שם שם), ואתם לא תעצרו אותם.
נוכח תרבות שבה השקר הוא נכס והכבוד חמצן, ראוי לחסום את האספקה הזו באמצעות האדרת ההישגים הישראליים בשטח. יצירת המומנטום היא לא רק לדבר ערבית במזרח התיכון, היא לשנות את המשוואה לטובתנו ולדאוג שתישאר כך תמיד
ובכן, פסימיים יקרים, תרשו לנו לקלקל את חגיגות המרמרה שלכם ולהבהיר: מחשבה אכן יוצרת מציאות, בעיקר אם המחשבה הזאת מתורגמת למעשים. מורליזציה היא חמצן קריטי במאמץ המלחמתי, ותמונת ניצחון היא חלק בלתי נפרד ממנו, בהיותה תגובת־נגד איתנה מול מורל הבקלאוות של האויב. ניצחון אפשר לייצר גם ממקום נמוך ופצוע. מי שאבחן את זה במישור הפוליטי היה בנימין נתניהו במוצאי בחירות 2009, כשהמדגמים בערוצים השונים פרגנו לקדימה בראשות ציפי לבני 28 מנדטים, ואילו הליכוד הסתפק ב־27 בלבד. במטה של לבני חגגו, ומפלגת הליכוד נבוכה. לא נתניהו. במקום מושבו במלון תל־אביבי הוא מיהר לגייס לעצמו נאום ניצחון, וגם הזדרז לשאת אותו בגני התערוכה, כשלבני וחבריה עוד היו עסוקים בהתאמת צעדיהם לקצב הדי־ג'יי. יו"ר הליכוד הכריז על חזרת מפלגתו לשלטון, והביך את מטה קדימה החוגג לעייפה. בימים שבהם אביגדור ליברמן לא היה לשון מאזניים אלא מפלגת ימין מובהקת שהשמאל סימן כקיצונית ומסוכנת, נתניהו לא התקשה להגיע ל־65 ח"כים שימליצו עליו כמי שירכיב את ממשלת ישראל ה־32. לבני זכתה לתמיכה של 28 ח"כי מפלגתה בלבד, למספר המנדטים שוב לא היה ערך בפני עצמו.
מה היה דחוף לנתניהו להכריז על ניצחונו בו בלילה? מדוע לא חיכה שלבני וחבריה יתפתלו כמה ימים עד שיבינו בעצמם את החשבון הפשוט שלא עובד לטובתם ברמה הגושית? משום שהוא הבין את הערך של תמונת הניצחון. גם בעולם פרוגרסיבי להכעיס, אנשים נוטים להיסחף אחרי וינרים. ליברמן אולי היה בכיס הקטן של הליכוד באותה העת, אבל אחרים היו עשויים לחשב מסלול מחדש, לפזול הצידה ולבחור באופציה השנייה. אם הגן הלאומי היה מציק להם, הם יכלו להתרפק על שורשיה האצ"ליים של יו"ר קדימה, ולהפוך אותה לאישה השנייה שמתיישבת על כס ראש הממשלה. נתניהו לא המתין למומנטום, הוא ייצר אותו.
את השיטה הזאת ראוי לגייס למערכה המדינית והביטחונית, קודם כול ברמת השטח. תנופת ניצחון מתחילה במקום שבו המאמן מחדיר לחברי הנבחרת רוח קרב תוך מתן אמון מלא ביכולתם לקלוע או להבקיע – גם אם הם בפיגור, גם אם השחקנים הטובים של הקבוצה פצועים או מרותקים לספסל בכרטיס אדום. את תנופת המאמן הזו מוכחים לתת המפקדים, אבל גם חכמי המקלדת ברשתות ובכלי התקשורת.
אולם קהל היעד המרכזי של תמונת הניצחון הוא האויב. נוכח תרבות שבה השקר הוא נכס והכבוד חמצן, ראוי לחסום את האספקה הזו באמצעות האדרת ההישגים הישראליים בשטח. שעה שחמאס מנסה לשכנע אותנו מתוך מחילות בזויות שהכוח בידיו, תמונה של גולנצ'יקים בבניין הפרלמנט העזתי היא לא רק הישג, היא גם התנופה להישגים הבאים. כל סרטון חגיגי שמראה את פיצוץ ביתו של בכיר טרור, כל תמונת כניעה של עשרות מחבלים, היא הפחת רוח בנפשם העייפה של כוחות צה"ל המסורים. היא תגובת־נגד מתבקשת, שראויה למחיאות כפיים ולא לגינויים מטופשים. יצירת המומנטום היא לא רק לדבר ערבית במזרח התיכון, היא לשנות את המשוואה לטובתנו ולדאוג שתישאר כך תמיד. זה לא להעדיף חומוס על סושי, זה לייצר בעצמנו את הבקלאוות מתוך רכיבים כשרים לחלוטין. ותאמינו לי, אנחנו עושים את זה הכי טוב. קפצו לאמא שלי לבדוק, לא תמצאו בקלאווה משובחת יותר בכל המרחב מעזה ועד דמשק.
לתגובות: orlygogo@gmail.com
