בייג׳ינג הבהירה מספר פעמים שאם טאיוואן תעשה מהלך כזה, הוא יהיה שווה ערך מבחינתה להכרזת מלחמה. בייג׳ינג תפלוש ותכבוש את האי כדי למנוע את פיצול סין. מכאן שבעוד סין העממית מוכנה להתווכח עם סין הרפובליקנית מי היא סין האמתית, הרי שמה שהקומוניסטים ביבשת לא מוכנים לו הוא פיצול, לראייתם.
הבדלים בתרגום
אף אחד מהמועמדים לנשיאות בטאיוואן לא מחזיק בגישה השנייה, אך הם נבדלים באופן בו הם מתרגמים למדיניות את הגישה הראשונה. וויליאם לאי, סגן הנשיא לשעבר ומועמד המפלגה הפרוגרסיבית הדמוקרטית DPP, סבור כי טאיוואן צריכה לחזק את הכוח הצבאי שלה ואת היחסים עם דמוקרטיות אחרות, בראשן ארה״ב. מבחינת לאי – הכרזת עצמאות אינה אופציה, אך טאיוואן צריכה להיות מוכנה לתוקפנות סינית. טאיוואן תמשיך לראות בעצמה את הנציגה הלגיטימית היחידה של האומה הסינית, שמסרבת לתת את המעמד לרפובליקה העממית.
לעומתו ראש העיר לשעבר הו יו־אי מהקוומינטנג KMT, מעוניין בגישה ידידותית יותר לבייג׳ינג. הוא חושב שה־DPP , מפלגת השלטון, נקטה גישה אגרסיבית מדי נגד סין העממית, מה שהגביר שלא לצורך את המתיחות הצבאית במצר. במקום ״לעשות שרירים״ מול סין, טאיוואן צריכה לעבוד עמה כדי לחזק את הקשרים הכלכליים והתרבותיים ולמנוע משבר.
בין שתי העמדות האלה, ראש עיריית טאיפיי לשעבר קו וון־ג'ה מנסה להציג עמדה שלישית של ״הרתעה עם תקשורת״: טאיוואן צריכה להרתיע את סין מפעולה צבאית, ולשמור על תקשורת חיובית כדי להפיג מתחים. יש רק לתהות אם הניסיון לשמור על הרתעה באמצעות כוח צבאי לא עומד בסתירה לתקשורת, בהיותו יוצר מתח בין הצדדים.
כרגע המועמד המוביל הוא וויליאם לאי, עם הו יו־אי צמוד מאחוריו. אם לאי יבחר, בייג׳ינג עלולה להגיב בהעלאת המתיחות הצבאית, ולהפגין בכך את חוסר שביעות רצונה ממועמד שימשיך את הקו הניצי בו נקטה טאיוואן ב־7 השנים האחרונות. בחירתו של הו יו־אי, מועמד נוח יותר, עלולה גם היא לעורר תגובה צבאית – בייג׳ינג אולי תראה בו מנהיג לחיץ יותר, שיתכופף מול הפגנת כוח. אם הוא מכריז שבכוונתו לנהל שיח חיובי עם בייג׳ינג, למה שבייג׳ינג לא תבוא לשיח הזה מעמדת כוח?
כך שכאמור, חשוב מה יצביעו הטאיוואנים. אך משמעותי יותר – מה תעשה סין.
