עידו ושלומית חדד, תושבי שדרות, הם הורים לשלושה ילדים קטנים. בחודשים האחרונים הם מתגוררים ביחידת דיור קטנה של 35 מטרים רבועים, ששכרו ביישוב מרכז־שפירא. "לא נוח לנו פה", אומר חדד השבוע. "לא חשבתי שכל כך אתגעגע לבית שלי ולעיר שלי". ולמרות חוסר הנוחות, חדד מבהיר שאין בכוונתו לחזור עם המשפחה לשדרות, עד שהמציאות הביטחונית תשתנה. "אם נחזור עכשיו לשדרות זו תהיה אמירה מצידנו שאפשר לחיות עם טפטופים של רקטות, ואני לא מוכן לנרמל את המציאות הזאת. אני כבר למעלה מעשור בשדרות, ופעם אחר פעם מבטיחים לנו הבטחות. היה לנו אורך רוח. עד עכשיו ספגנו בשביל המדינה והאמנו בכל פעם שמגיע השינוי המיוחל. אבל בשבעה באוקטובר קרה משהו מהותי. יש עכשיו אפשרות משמעותית לשנות את המציאות".
כמו רבים מתושבי הנגב המערבי, גם חדד כעס השבוע למראה שלט חדש של משרד התחבורה המכריז על הקמת קירות הסתרה חדשים לאורך הכבישים בעוטף. "התפיסה הזאת אומרת שנמשיך לחיות ממוגנים ונרדפים בתוך גדרות", הוא סבור. בהמשך השבוע רוססה על השלט החדש כתובת גרפיטי: "לא הבנתם כלום".
שפרה וחנינא צור־אריה הם הורים לשבעה ילדים ותושבים ותיקים ביישוב כפר־מימון, המשתייך ליישובי העוטף ולמועצה האזורית שדות־נגב. מאז שמחת תורה הם מתגוררים במלון בירושלים. השבוע הייתה צור־אריה שותפה להקמת מטה בשם "חוזרים הביתה רק בביטחון". "אנחנו רוצים לחזור הביתה, אבל רק בביטחון", נכתב בהגדרות קבוצת הווטסאפ שהוקמה, ושחברים בה כבר למעלה מ־400 איש מקרב תושבי העוטף. "אנחנו רוצים לדעת בוודאות שמטרות המלחמה כפי שהוגדרו בראשיתה הושגו. עם ישראל צריך לשמוע את הקול הזה שאומר – לא עוד. חוזרים ליישובי התקומה רק בביטחון מלא, לאחר שהאויב הוכרע".
"חלון הזמן שיש לנו לפעול מול הדרגים המדיניים הולך ומתקצר", אומרת לנו צור־אריה. "חבל שלא השכלנו להתעורר קודם לכן ולדרוש אמירות ברורות. בתחילת המלחמה הקו היה מאוד התקפתי וברור: ניתוץ, חיסול, ריסוק. עכשיו אני שומעת קולות שזה מתמוסס. ההחלטה האחרונה על מענקים לחוזרים היא שוחד שנועד להשתיק אנשים ולהחזיר אותם לנקודה בעייתית. אני מרגישה חובה להילחם על הביטחון כאן גם כלפי יהדות העולם. ישראל חייבת להיות מקום בטוח, וצריכים הצהרות ברורות מה הולך לקרות בטווח הקצר והארוך. לדעתי צריך לחוקק חוק רצועת עזה, שיגדיר בדיוק מה יהיה באזור הזה. מה שלא כתוב, לא קיים".
אחד התנאים שמציינת צור־אריה לחזרה הביתה הוא שגרה מלאה של מוסדות החינוך, שכרגע אינם פועלים בעוטף. כשהמוסדות ייפתחו, היא מודה בכאב שכנראה תשוב עם משפחתה לכפר־מימון, אך מבטיחה להמשיך להיאבק על הביטחון. "אמשיך להילחם גם מהבית על התחייבות לביטחוננו. הציבור הישראלי לא מבין מה זה אומר לחיות באיום תמידי. אנחנו גרים עכשיו בקומה 17 במלון. באחד הלילות כשחזרנו לחדר, ראיתי רחפן בשמי ירושלים. נלחצתי והתקשרתי מיד למשטרה, והתברר שזה רחפן שלהם. חשוב לי שאנשים ידעו שתחושת האיום הזאת עלולה להגיע לכל מקום בארץ".
השכפ"ץ של המדינה
סוגיית החזרה ליישובי העוטף התעוררה השבוע מחדש בעקבות החלטת ממשלה שפורסמה ביום שישי שעבר, ושנתפסה כניסיון לעודד את התושבים לחזור לבתיהם. לפי ההחלטה, לתושבי היישובים הנמצאים במרחק של 4־7 קילומטרים מהרצועה תינתן האפשרות לשוב לבתיהם ולקבל "מענק שיבה" בסך 200 שקלים ליום למבוגר ו־100 שקלים לילד. מטרת המענק היא לעודד חזרה של תושבים הרוצים בכך. תושבים שייקחו את המענק לא יוכלו לחזור שוב למלונות. ראשי רשויות בעוטף זעמו על החלטת הממשלה. ראש המועצה האזורית שדות־נגב תמיר עידאן טען שהממשלה מפקירה את ביטחון התושבים, כינה את ההחלטה שוחד, וקרא לתושבים שלא לחזור בשלב זה לבתיהם.
גם ראש עיריית שדרות תקף את החלטת הממשלה וכינה אותה הזויה. "נכון להיום, ראש הממשלה, שר הביטחון והרמטכ"ל לא באים בצורה ישירה לתושבים ומסבירים מה הם מתכוונים לעשות ברצועת עזה", אומר לנו דוידי השבוע. "אומרים לנו שהקבינט יתכנס לדון ביום שאחרי הכרעת חמאס, ואני אומר ריבונו של עולם, למה אין קבינט שיוצא לציבור ואומר מה הוא מתכוון לעשות עד שחמאס יוכרע". הוא סבור שאין מקום כלל לחזרתם של פלסטינים לצפון הרצועה, ואין מקום להכלה של כל ירי רקטי. "מי שלא שואף לאפס רקטות, לא ינצח את חמאס. אני עפר ואפר לרגלי החיילים והמפקדים שנלחמים יום־יום ומשלמים בחייהם, אבל המלחמה הזאת לא יכולה להיות רק מלחמת נקם על מה שקרה בשבעה באוקטובר. היא צריכה לשנות את המציאות בדרום, וזה יקרה רק אם חמאס יושמד".
את הקריאה לתושבים לחזור הביתה לפני פתיחת מוסדות חינוך ולפני ודאות ביטחונית, מגדיר דוידי כמעשה פחדני שמטיל אחריות על התושבים. "התושבים מתחילים להרגיש שחוזרים לדפוס החיים של לפני שבעה באוקטובר, שלא אומרים דברים ברורים והם אלו שמשלמים את המחיר". בעקבות דבריו החריפים נקרא דוידי בתחילת השבוע לפגישה עם ראש הממשלה נתניהו. "אמרתי לו את הדברים, ואני מחכה שהוא יצא לציבור. הרגשתי שגם להם לא ברור איך הם מגינים מיטבית על תושבי העוטף ושדרות".
בינתיים יש גם תושבים שחוזרים לשדרות. סימון בסון חזר השבוע עם אשתו ושלושת ילדיהם לביתם בשדרות. "אין כמו הבית", הוא אומר. "לא פשוט להיות במלון עם ילדים, קשה לחנך אותם שם. בבית יש להם יותר מסגרת ושגרה". עם זאת, בסון איננו מרגיש שהוא יכול להמליץ לכל התושבים לחזור לבתיהם. "שכל אחד יקבל את ההחלטות שלו בהתאם למה שמתאים לו. גם אנחנו לא חזרנו לשדרות בתחושה שהכול בטוח. אנחנו עדיין בחששות. רק הבוקר, כשיצאתי מחוץ לבניין וראיתי פועל ערבי, התחלתי לפחד והזמנתי משטרה".
גם בסון מבקר את החלטת הממשלה שלא מאפשרת למי שעזב את המלון וקיבל מענק, לשוב אליו. "באנו לבחון את המציאות כאן, ולצערי אם נרגיש שוב חוסר ביטחון אין לנו אפשרות לחזור למלון. ננסה להסתגל, אבל אני לא בטוח שנישאר כאן. אם לא יהיה פה ביטחון, אין סיכוי שאישאר ואסכן את הילדים שלי. הם לא השכפ"ץ של המדינה".
