חיסול אל־עארורי שולח את סינוואר למחשבות על אלג'יריה

בכפר עארורה שמצפון לרמאללה נפרדו השבוע מבן המקום, סאלח אל־עארורי, בתהלוכת זעם. עם השקיעה התאספו התושבים בכיכר הסמוכה למסגד וקראו לנקום את מותו. מן הצריח המעוטר באורות ירוקים השמיע המואזין דברי נאצה נגד הכובש הציוני. ברחבי האזור התקיימו הפגנות ספונטניות לזכרו של האיש שבשנים האחרונות תפקד במקביל הן כמנוע הטרור של חמאס ביו"ש והן כאיש הקשר בין חמאס לאיראן וחיזבאללה.

שעות ספורות לפני כן נשמע ברובע הדאחייה בביירות קול נפץ אדיר. חור ענקי נפער בבניין קומות ברחוב האדי נסראללה, הקרוי על שם בנו של מזכ"ל חיזבאללה שנהרג במבצע של צה"ל להשבת גופתו של לוחם השייטת איתמר איליה ז"ל. ברגעים הראשונים שרר בלבול גדול, בין השאר בגלל מכונית שניצתה סמוך לבניין. אבל עד מהרה התבררו העובדות. בהודעה רשמית שפרסם חמאס נמסר כי בפיצוץ נהרג סאלח אל־עארורי. עימו חוסלו עוד שישה פעילי חמאס בכירים, בהם שני בכירי חמאס־לבנון: סמיר פנדי, מפקד גדודי עז א־דין אל־קסאם בלבנון ואיש הקשר עם החות'ים בתימן, ועזאם אל־אקרע, שהיה אחראי למספר רב של פיגועים ביו"ש. בתחילה נפוצו שמועות כי עם ההרוגים נמנה גם ח'ליל אל־חיה, סגנו של סינוואר, שהצליח לברוח מעזה ערב הטבח ב־7 באוקטובר, אולם עד כה אין לכך כל אישור.

עארורי הוא בכיר חמאס הבולט ביותר שחוסל בעשור האחרון. רמז בכיוון ניתן כבר לפני חודש וחצי, עם חיסולו של ח'ליל חראז, סגנו של פנדי, שהיה אחראי לתיאום פעולות חמאס באירופה. הוא נהרג מטיל שנורה אל רכבו באזור צור.

האם היה זה רחפן מתאבד או טיל זעיר אך מתוחכם שאפשר את הפגיעה הכירורגית בלב הדאחייה? על פי העיתון הלבנוני נידא אל־וטן, הנחשב לבעל עמדה עצמאית ומקורות מקומיים משובחים, שני טילים נורו לעבר הבניין בו־זמנית. אחד מהם פגע ישירות בעארורי בעת שיצא מדירת המסתור לעבר מכוניתו. תמונת סנאף של מה שנותר מגופתו המרוטשת אף הופצה ברשתות הלבנוניות. טיל שני פגע בדירה שבה שהו עדיין בכירי חמאס־לבנון. ישראל לא קיבלה על עצמה אחריות לחיסול, אולם היא נתפסת כאחראית הבלעדית.

לכל ארכי־מחבל יש תחליף. אך בחישוב כולל, חיסולו של עארורי הוא מכה לחמאס. בטווח המיידי, עארורי היה מנוע הבעֵרה של חמאס ביו"ש. כעת צריך יהיה לבחון את השלכות חיסולו על הנעשה בשטח

סאלח אל־עארורי נולד לפני 57 שנים בכפר עארורה, סמוך לרמאללה. הוא הצטרף לחמאס בגיל צעיר, ובראשית דרכו עבד בגיוס סטודנטים לארגון באוניברסיטאות ביו"ש. ב־1991 נמנה עם מייסדי הזרוע הצבאית של הארגון. ארבע שנים לאחר מכן נתפס וישב בכלא הישראלי. עם שחרורו גורש לסוריה. כשפרצה מלחמת האזרחים עבר לטורקיה, שהפכה לבסיס הבית שלו. שם, באווירה אוהדת, שלא לומר לבבית, של ממשלת ארדואן, הפך את איסטנבול לבסיס איסוף פיננסי ושילוח טרור חמאסי. הוא הכווין אנשים שנעו בין ישראל הקטנה לתחומי הרשות הפלסטינית, והבריחו זהב ומזומנים לביצוע פעולות טרור. אחד משיאי פעילותו היה מבצע החטיפה והרצח של שלושת הנערים ב־2014. אולם לפני כשנתיים, בעקבות תהליך הנורמליזציה בין ישראל לטורקיה, שבינתיים נפח כידוע את נשמתו, דרשה ישראל מארדואן לסגור את משרדי חמאס באיסטנבול.

עארורי נאלץ לעזוב את החיים היפים באיסטנבול ועבר לביירות, כנראה בהנחה ששם ייהנה לא רק ממטריית החסות של חיזבאללה, אלא יוכל גם לפתח ביתר שאת את הקשר עם איראן ולייצא פעילות טרור ליו"ש. מאז שהשתקע בדאחייה הפך לכוכב עולה, ואף שפורמלית הוא נחשב סגנו של ראש הלשכה הפוליטית של חמאס, אסמאעיל הנייה, בשנים האחרונות היה ברור שהוא עולה עליו עשרות מונים, הן ביכולותיו הארגוניות ובקשריו ההדוקים עם איראן, הן בתפיסתו האסטרטגית הרחבה.

נכון, לכל ארכי־מחבל יש תחליף. אך בחישוב כולל, חיסולו של עארורי הוא מכה כואבת לחמאס, שיהיו לה השלכות משמעותיות הן בטווח המיידי והן בשנים הקרובות. בטווח המיידי, עארורי היה מנוע הבעֵרה של חמאס ביו"ש. כעת צריך יהיה לבחון את השלכות חיסולו על הנעשה בשטח. האם נפח הטרור שם יֵרד? בטווח הרחוק יותר, חמאס איבד מנהיג עתידי מוכשר. אילו עארורי היה נותר בחיים הוא אף היה אמור להתמודד ב־2025 מול יחיא סינוואר על מקומו של הנייה כראש הלשכה הפוליטית של חמאס.

בהקשר זה צריך לומר שבין עארורי לסינוואר שררה יריבות מרה. כלל לא בטוח שסינוואר, ממקום שבתו במנהרה, מתאבל יותר מדי על חיסול יריבו. השאלה היא איך ישפיע החיסול על סינוואר עצמו. קשה מאוד, אם לא בלתי אפשרי, להיכנס לראשו של סינוואר. אבל לא יהיה מופרך להניח שהבשורה על חיסולו של עארורי מחדדת את תחושת הנרדפות של סינוואר, ואולי את ההבנה שזמנו קצוב ושזה רק עניין של זמן עד שישראל תגיע גם אליו. מה זה עושה למוטיבציה שלו להגיע לעסקת חטופים? האם זה מקדם אותה, בניסיון להגיע לעסקה כוללת שתבטיח את הישרדותו, או שמא דווקא להפך?

באופן פרדוקסלי מעט, חיסולו של עארורי הוא סוג של בשורה בעבור סינוואר. בפועל, ישראל עשתה לו טובה כשסילקה מן השטח את יריבו הראשי בדרך לצמרת חמאס; אם רק ישכיל לשרוד אפילו כמה חודשים במנהרות, יוכל אולי להגיע לעסקה כלשהי עם ישראל, שתאפשר לו אפילו לצאת מעזה לגלות. אופציה שראש הממשלה נתניהו הזכיר השבוע בחטף. השם החם בהקשר הזה הוא אלג'יריה, שם יקבלו כנראה את סינוואר בזרועות פתוחות. האופציה הזו הועלתה כבר לפני כחודש בעיתון הלבנוני אל־אחבאר, שופרו של חיזבאללה, שדיווח כי בין סעודיה לצרפת מתנהלים מגעים חשאיים בניסיון לגבש נוסחה להפסקת המלחמה בעזה. אחד הרכיבים החשובים בשיחות הללו, דווח, הוא גירוש הנהגת חמאס מעזה למדינה שתסכים לקלוט אותם, והמועמדת היא כאמור אלג'יריה.

המועמד לרשת את עארורי הוא סגנו, זאהר ג'בארין, האיש שגייס את "המהנדס" יחיא עיאש. לאחר ששוחרר בעסקת שליט חבר ג׳בארין לעארורי בטורקיה, ומאז הם עסקו יחד במימון טרור, בהלבנת כספים ובהכוונת פיגועים ביהודה ושומרון.

עניין של עיתוי

אבל עוד חזון למועד. כרגע יש על השולחן שאלות בוערות יותר, ובראשן השלכות החיסול על הזירה הצפונית. כיצד יגיב חיזבאללה? השבוע חיכו בקוצר רוח למוצא פיו של נסראללה בעקבות החיסול. זה לא רק הזעם והחרון על החיסול, אלא גם העיתוי: ערב יום השנה לחיסולו של קאסם סולימאני. יש להניח שהעיתוי הזה לא הותיר את נסראללה ואת אדוניו באיראן אדישים. מן הסתם גם מיקום החיסול, ברחוב הקרוי על שם בכורו של נסראללה, הותיר אצלו צביטה בלב, אבל אולי גם כעס על חמאס.

נסראללה עצמו, באופן חריג, יצא באותו יום מן הבונקר ונסע לבעל־בק לביקור תנחומים אצל משפחת עוזרו הקרוב מוחמד יארי, שמת ממחלה קשה. בסרטון קצרצר שפרסם חיזבאללה נראה נסראללה מתחבק עם בני המשפחה האבלים.

בינתיים, אף שלא קיבלה אחריות לחיסול עארורי, על ישראל להתמודד עם ההשלכות. והן מגיעות מכל מיני כיוונים. על פי העיתון נידא אל־וטן, ראש ממשלת לבנון נג'יב מיקאתי הורה למשרד החוץ שלו להכין תלונה מפורטת לאו"ם ולמחלקת המדינה האמריקנית, בגין "הניסיון הישראלי לגרור את לבנון והאזור לעימות כולל".

לכאורה אפשר היה להתייחס לתלונה הלבנונית בזלזול. אולם מצבה הבינלאומי של ישראל, במיוחד באו"ם, קשה מאוד גם כך. מעבר לזה, לישראל יש אינטרס מובהק למנוע הידרדרות נוספת בזירה הצפונית כדי שתוכל להמשיך להתרכז במלחמה בעזה. האמריקנים עושים מאמצים עליונים מתחילת המלחמה למנוע את התפשטותה לחזיתות נוספות, כולל לחץ אינטנסיבי על ישראל בשבוע שלאחר הטבח בעוטף למנוע תקיפה מקדימה על חיזבאללה בלבנון.

כעת כולם מחכים לנאום נסראללה בשבת. האם יחזור על הנוסחה של נאומו הקודם, שבו הראה עד כמה חיזבאללה תורם למאבק וכיצד גרם לישראל לפנות את תושבי הגדר ולרוקן את אזור הגבול מיושביו, אך בפועל הותיר את חמאס להתמודד לבד? או שאולי הפעם יסתכן בתגובה מסוג אחר? לפני עשרה ימים אמר סגנו, השייח' נעים קאסם, כי אם ישראל תסלים את המצב בדרום לבנון, כל החזיתות של הציר הפרו־איראני, קרי המיליציות השיעיות בסוריה ובלבנון, ינועו לפעולה נגד ישראל.

עד אז צפוי פרץ של פעילות דיפלומטית באזור. בשבוע הבא יגיעו לישראל שר החוץ של ארה"ב אנתוני בלינקן, ושליחו האישי של הנשיא ביידן, עמוס הוכשטיין. גם שר ההגנה של צרפת, סבסטיאן לוקרנו, צפוי לבוא לאזור. האמריקנים והצרפתים פועלים באינטנסיביות מאחורי הקלעים, מאז פרוץ המלחמה בעזה, בניסיון למנוע זליגה ועימות נרחב בין ישראל לחיזבאללה, שעלול להבעיר את האזור כולו. המשימה היא להגיע להסדרה דיפלומטית שתאפשר להרחיק את חיזבאללה מישיבה על גבול הצפון. ישראל דורשת, בהתאם להחלטה 1701 של האו"ם שסיימה את מלחמת לבנון השנייה, כי חיזבאללה ייסוג אל מצפון לנהר הליטני.

הסיכויים שחיזבאללה יסכים לכך בלי מהלך צבאי נראים קלושים למדי. אולם המתווך הוכשטיין מביע כבר תקופה ארוכה אופטימיות שמשהו בכל זאת יכול לקרות. לפני חודשיים דיווחנו כאן שהוכשטיין נפגש עם ראש המודיעין הלבנוני לשעבר הגנרל עבאס אבראהים, המקורב מאוד לחיזבאללה. לא הרבה ידוע מה קרה מאז. למעט העובדה שאבראהים השתתף בשיחות בקטאר לקידום עסקת שחרור החטופים בעזה. הקשר בין הוכשטיין לאבראהים נוצר כאשר הגנרל שימש גורם מקשר בין חיזבאללה לאמריקנים במו"מ לקביעת הגבול הימי בין ישראל ללבנון בשנה שעברה. בתחילת נובמבר אף אמר הגנרל הלבנוני כי בכירים אמריקנים העבירו דרכו מסרים לחיזבאללה, שדחקו בארגון שלא לגרור את לבנון למלחמה. האם הגנרל אבראהים הוא הקלף הסודי שהוכשטיין מחזיק בניסיון להגיע לסוג של פתרון גם בצפון?