לפני כמה שבועות כיניתי פה את המחשבה שמספר משמעותי של עזתים יהגרו מרצון כ"פנטזיה", והקבלתי אותה לחלום משמאל שרשות פלסטינית בהנהלת ברגותי או רג'וב יכולה לשלוט בעזה ולשים קץ לטרור. קיבלתי על כך מחאות מכמה ממובילי היוזמה שתפסה בימין ובמפלגת יש עתיד. בשבוע שעבר, לאחר שהשר סמוטריץ' הכריז עליה כמטרה מוצהרת לדיוני "היום שאחרי", חשבתי שכדאי לתת קרדיט לראשון שהדביק לה את הכינוי הזה: זאב ז'בוטינסקי. מאמרו הנודע "על קיר הברזל", שנכתב לפני מאה שנה בדיוק, שומר ברוב חלקיו על רלוונטיות מופלאה לימינו. הנה לשונו המתורגמת, באדיבות מכון ז'ובטינסקי:
"כל עם שהוא מיושבי הארץ, בין שהוא עם תרבותי בין שהוא עם פראי, רואה בארצו את ביתו הלאומי, ושם הוא רוצה להיות בעל בית מוחלט ולהישאר כזה לעולמי עד. הוא לא ייתן רשות מרצונו הטוב לנהל את משק הבית לא רק לבעלי בית חדשים אלא גם לשותפים חדשים. דברים אלה תקפים גם כשמדובר בערבים. משכיני השלום בקרבנו מנסים לשכנע אותנו שהערבים הם טיפשים, שאפשר לרמותם על ידי ניסוח ׳מרוכך׳ של מטרותינו האמיתיות, או שמדובר בשבט אוהב בצע, שיוותר לנו על בכורתו בארץ ישראל תמורת תועלת תרבותית או חומרית. אני מסרב מכול וכול לקבל השקפה זו על ערביי ארץ ישראל…
"הפנטזיה שהם יסכימו מרצון למימוש הציונות תמורת תועלת תרבותית או חומרית, שעתיד להביא להם הקולוניזטור היהודי, היא ילדותית. מקורה של הפנטזיה הזאת בבוז שרוחשים ׳חובבי הערבים׳ שלנו כלפי העם הערבי; מקורו של הבוז בדעה קדומה או בתדמית בלתי מבוססת שנוצרה אצלם בנוגע לגזע הזה: כביכול מדובר באספסוף רודף שלמונים, המוכן לוותר על מולדתו תמורת רשת טובה של מסילות ברזל. תדמית זו אין לה כל יסוד. אומרים שלעיתים קרובות אפשר לשחד ערבים בודדים, אך אין להסיק מכך שערביי ארץ־ישראל כולם מסוגלים למכור את רגש הפטריוטיות הקנאית שלהם, רגש שאפילו בני פפואה לא ויתרו עליו תמורת תשלום. כל עם נלחם נגד קולוניזטורים כל עוד יש לו לפחות זיק של תקווה להיפטר מסכנת הקולוניזציה. כך עושים עתה וכך יעשו בעתיד גם ערביי ארץ־ישראל".
