מזה שלושה חודשים שמסכי הטלוויזיה בישראל נראים כמו קלטת שאי אפשר לעצור: לוח שידורים שנפתח במהדורת בוקר, ולאחריה, כמו קרונות רכבת, מגיעות המהדורה המוקדמת, המרכזית, המאוחרת, הממש מאוחרת ועוד אחרונה לקינוח. כנראה אי אפשר לצפות למשהו אחר במצב הביטחוני הנוכחי, אך כתוצאה מכך עוד ועוד ישראלים החליטו להיפרד מהמסך. מי שקיבלו צו 8 במצב הזה הן הקומדיות ותוכניות הריאליטי, שנקראו לתמרן מתחת לפני הרייטינג ולהעניק הפוגה לצופים. וכעת אחרי ארץ נהדרת והכוכב הבא, גויסה הכוכבת הגדולה: קומדיית המצבים קופה ראשית. יוצריה הוציאו פרק מיוחד בשם "קופת ברזל" ששודר השבוע, ביום הראשון של 2024.
קופה ראשית קנתה לה מעמד של קלאסיקה ישראלית, ולא במקרה. היא הצליחה לזקק את תמצית הישראליות לפרקים בני 20 דקות, הטמיעה ביטויים בסלנג הישראלי, הוסיפה כמה תחפושות למדפי החנויות וחרטה את דמויותיה בהוויה המקומית. לכן ברגע שהודיעו היוצרים שהם עובדים על פרק מיוחד, הציפיות נסקו גבוה והקהל נותר לשבת על הכורסה ולראות האם הן יתממשו.
מהדקות הראשונות של הפרק היה ניכר שהיוצרים באמת־באמת ניסו. הכותבים שינסו מותניים ותכננו כל שלב ושלב כדי לגעת במצב אבל לא לפגוע. יחד עם המשחק המתון והמדויק של הקאסט, הפרק היה יכול לעשות את העבודה ולהיות ליצן החצר שמצליח לרפא את בן המלך, כמו באגדות. למרבה הצער, בסופו של דבר התברר ש"קופת ברזל" היא תרופה לדיכאון כמו שסוכרייה על מקל היא תרופה לדלקת ריאות, או במילים פשוטות, מתוק מדי ולא קרוב למספיק.
מובן מאליו שאין שום תוכן קומי בעולם שיוכל כעת להעלים את רגשות הצער והאימה מהצופים הישראלים, ובמיוחד מהמבוגרים שבהם. אבל הנשק ששולפת כאן קופה ראשית הוא מִחזור סיטונאי של בדיחות והומור מהוסס ודי שטוח, ואלו פשוט לא הכלים הנכונים כדי לרפא או אפילו לשפר קצת את אווירת הנכאים השוררת בכל בית ובית.
מה היה לנו כאן? (זהירות, ספוילר) ראמזי (אמיר שורוש, שנראה שגם אותו הבדיחות החוזרות כבר עייפו) נכנס למנהרות ונלחם באויב אכזרי, הלוא הן חולדות, תוך שהוא משתמש בכל הסלנג הערבי המבעית שאפשר להעלות על הדעת ("תמסור ד"ש לדוד קסאם"). לצידו אמנון (דב נבון) נושא מטרייה דמוית רובה על כתפו וכך הוא מנצל את טוב ליבם של הישראלים, ושירה שטיינבוך (נועה קולר) מייסרת את עובדיה בפעילות שמתאימה לילדי הגן. אם זה נשמע לכם מוכר, הצצה לעונות הקודמות תפתור לכם את החידה: הכול כבר היה, הכול כבר נאמר. הדבר היחיד שהיה יכול להציל את אוסף השחזורים הזה הוא נושא הפרק, המלחמה, אבל היוצרים, שנקטו בגישת "מוקדם מדי", הפכו את הקומדיה למבוכה וגם זה הוחמץ.
כמו לא מעט תכנים שנכתבים במהירות, יוצרי קופה ראשית הוציאו מהמחסן את הגאגים שכבר החלידו וציפו שהם יצליחו להביא תוצאות, מה שלרוב לא באמת עובד. על אחת כמה וכמה, כמו שאומרת כוכבה, כשצופיה הם לא אותם צופים מלפני 7 באוקטובר, וברור שהם צריכים חומר חדש וחד הרבה יותר. אומנם הפרק סימן וי על כל מה שהיה אפשר לדבר עליו כשמלחמה וסופרמרקט נפגשים ואפילו מעבר, אבל הציג עלילות צפויות, והמון סצנות מיותרות שהיו מעיקות אפילו יותר מהאזעקה המוקלטת.
בכל זאת, היו כמה רגעים מבריקים. כמו כשבקבוק הקולה נשפך על פניו של אמנון טיטינסקי, או כששירה שלפה בובת ילדים כדי להרגיע את יושבי הממ"ד ובכך גרמה לכוכבה ללפות את ידו של אנטולי בייסורים. אבל קופה ראשית הייתה יכולה לסחוט עוד את הפרי שבידה, לתת עוד רובד לסיפורים ולדמויות שבפרק וליירט את הבדיחות באופן יותר מדויק אלינו, האנשים שמעבר לצג.
יחסית לזמן ולכלים שהיו ליוצרי הסדרה כדי להרים את הפרויקט הזה, קופה ראשית השתמשה בכל הכוח שברשותה ובאמת עשתה מעל ומעבר. אך לא מן הנמנע, ואניח את המסקנה הזו כאן בזהירות, שבלי שום קשר למלחמה או שלום, לא נשאר לה עוד הרבה מה לתת.
קופת ברזל כאן 11
