טיוטת פסק הדין של בג"ץ שפרסם בשבוע שעבר עמית סגל בעניין העתירה נגד תיקון חוק היסוד שמבטל את עילת הסבירות, חשפה את הרוב הדחוק שבו עברה בסופו של דבר העתירה: שמונה תומכים מול שבעה מתנגדים. ההדלפה החמורה היא בגדר עבירה גוררת עבירה: קודם מריצים את הדיון ואת הגשת כתבי הטענות בתיק באופן חסר תקדים, אחר כך קובעים תאריך יעד הזוי לכתיבת פסק הדין, והכול כדי שהנשיאה אסתר חיות תיכלל בין חותמי הפסק טרם פרישתה. לאחר מכן מבטלים באופן תקדימי ביותר חוק יסוד שהתקבל ברוב גדול בכנסת, ועכשיו גם מדליפים את טיוטת פסק הדין המלאה – של כל 15 השופטים – דבר שלא היה לו אח ורע בתולדות בית המשפט הישראלי.
פסק הדין שפורסם בסופו של דבר תואם את הטיוטה שהודלפה. במהלך 26 שנותיי כעורך דין פעיל, מעולם לא ראיתי את טחנות הצדק טוחנות מהר כל כך – בשום ערכאה ובשום נושא. מהירות שיא שמגויסת כולה לטובת מטרה אחת בלבד: הטבעת חותם של כבוד השופטת חיות. פסק דין שניתן בחוסר סבירות קיצוני, גם מסיבות נוספות. ראשית, מדובר בשיאה של המהפכה השיפוטית שהחל אהרן ברק באמצע שנות ה־90, עם תוספת חדשה. ברק פסק שחוקי היסוד הם חוקתיים – מעין פרקים של החוקה הישראלית – שרק הכנסת בשבתה כרשות מכוננת יכולה לחוקק. והנה מסתבר שגם כאן זכות המילה האחרונה שמורה לבג"ץ מבלי שהוסמך לכך בחוק, וללא כל מקבילה במדינות הדמוקרטיות המתוקנות.
שנית, כמו פסק הדין שכונן את המהפכה השיפוטית של ברק, פס"ד בנק מזרחי שפורסם בשבוע שבו נרצח ראש הממשלה יצחק רבין, תוך הבנה זדונית שתשומת הלב הציבורית לא תוסב אליו – כך גם כאן. מדובר בניסיון נואל לנצל את תשומת הלב הציבורית המוקדשת כולה למלחמה הרב־זירתית שבה נתונה מדינת ישראל. שלישית, פסק הדין החשוב ביותר בדור האחרון ניתן על חודו של קול, כשיום לאחר נתינתו כבר לא קיים בבית המשפט אותו רוב דחוק שחתום עליו, שכן השופטות ברון וחיות פורשות. שופטי הרוב הנוכחי דורשים מהכנסת רוב משמעותי כדי להעביר חוקים חשובים כמו חוקי יסוד, אבל לצורך פסילת חוק יסוד שעבר בכנסת ברוב של 64 מנדטים, די להם ברוב על חודו של קול. אוי לה לאותה בושה. בנוסף, פסק הדין מלא בתקדימים, חידושים ופטנטים. פלפולים שאפילו בישיבת וולוז'ין לא היו מעלים בדעתם. ניכר כי נעשה מאמץ עצום של השופטים להכשיר את השרץ של פסילת חוק יסוד בק"ן טעמים.
מעולם לא ראיתי את טחנות הצדק טוחנות מהר כל כך. מהירות שיא שמגויסת כולה לטובת מטרה אחת בלבד: הטבעת חותם של כבוד השופטת חיות
הנה כי כן, שוב מוכח כי עולם המשפט הישראלי, כפי שהוא משתקף בפסיקות בג"ץ, אינו מדע מדויק אלא ברדק דעתני. כל שופט פוסק על פי השקפת עולמו ועמדתו הפוליטית. תוקעים חץ ואחר כך מסמנים סביבו את המטרה. הרי גם בלי ההדלפה יכולנו לנחש מראש מי הם השופטים שיתמכו בפסילת החוק ומי אלה שיתנגדו לכך. ההפתעות היחידות הן מכיוונם של השופטים כשר וכנפי־שטייניץ שטרם כתבו פסק דין משמעותי בבג"ץ ודעתם לא הייתה ברורה לגמרי מראש.
שוב הוכח כי בג"ץ שואב לעצמו סמכות בלתי מוגבלת וללא כל אחריות בצידה. הוא מפרסם את פסק הדין המפלג והרע הזה, ואחריו המבול. גם אם פסק הדין יגרום למלחמת אחים.
אך לא לעולם חוסן. בקרוב ממש יהיה רוב לשופטים ציונים ולאומיים, ואז האקטיביזם יתהפך. לא נופתע אם פתאום השמאל יהיה זה שקובל נגד בג"ץ, שעה שערוצי התקשורת המרכזיים ילמדו אותנו שפסיקותיו אינן קדושות. בצד זה, הביקורת נדרשת כעת גם לשופטי המיעוט שלא עמדו מול הנשיאה היוצאת, ולא מחו על לוח הזמנים הבלתי נתפס לטובת עתירה זו בעיצומה של מערכה קיומית של מדינת ישראל.
