זוהי שעתם היפה של המקומות השכונתיים. בין מצב הרוח הלאומי למשבר הכלכלי שמציץ מעבר לפינה, גם כשכבר מתחשק לצאת, זה פחות למסעדת גורמה מפונפנת. הנפש מושכת אל המקומות שגורמים לך להרגיש בבית, שאפשר להגיע אליהם בטרנינג ושתמיד תפגוש בהם לפחות פרצוף אחד מוכר.
לפני כשנה נחנך ברעננה רחוב השוק המחודש, עם הזמן נפתחו בו עוד ועוד מסעדות שהתחברו למתחם המסעדות "ברנר 6" ולבתי הקפה שברחוב רמב"ם הסמוך, וכעת בערבים הכביש נסגר לתנועה לטובת המבלים והאזור מתמלא בצעירים.
אומנם לא מדובר במתחם מפותח כמו חצר השוק בכפר־סבא השכנה, אבל השילוב בין מדרחוב שוקק חיים, גרילנדות קסומות וריבוי המקומות הכשרים מושך אליו מבקרים גם מחוץ לעיר. לאחר התלבטות קצרה התיישבנו ב"רמבר" (שתי נקודות על משחק המילים חביב). המקום עצמו די קטן ורוב הישיבה היא בחוץ ברחוב, לצד קירוי חלקי וגופי חימום אפקטיביים.
הגענו בחמישי בערב והמקום המה מהמולת סועדים. על הלוח הומלצה סנגריית הבית, מהתפריט קרצה לנו נקניקייה בפרעצל והמלצרית החייכנית עם שתי הצמות גרמה לנו סופית להרגיש כמו בפסטיבל אוכל בברלין.
התחלנו עם צלחת פוטטוס, פלחי תפוחי אדמה קטנים ומתובלים שהוקפצו ברוטב שום וטימין עם בצק ירוק, וסבלו ממליחות יתר קלה. לא מנה גדולה אבל בהחלט הנשנוש האולטימטיבי. הסלטון (מי מזמין סלט בבר?) כשמו כן הוא – סלט קטן של עלי חסה ורוקט, עם פרוסות צנוני ועגבניות שרי, בצל סגול זיתי קלמטה וקרוטונים גדולים שהוכנו במקום. ירקות טריים, שילוב סטנדרטי, סלט. בינתיים הגיעה גם השתייה. הוויינשטפן הרווה באחת את צמאוננו ואילו הסנגרייה הייתה מהזן הקלאסי, כלומר יין אדום חמים, פירות חתוכים שהתבשלו בו, וארומת קינמון.
המשכנו לחלק הארי של הארוחה. אצל הנקניקייה בפרעצל היה ניתן לבחור בין מרגז או צ'וריסו, על צלחת או בלחמנייה, וגם את ההרכבה מאפשרים לבצע כאן באופן עצמאי, כך שאפשר לשלוט על כמות הכרוב הכבוש, החמוצים וכמובן היחס חרדל מול מיונז. לא יודעת אם זה קשור אבל התוצאה הובילה לאחד מהביסים היותר שווים. הצ'וריסו היה עסיסי והתפקע מטעמים, לחמניית הפרעצל שנצרבה קלות גם בגריל הייתה טרייה ועם בצק טעים ויציב שעטף את הבשר היטב. גם כריך ההרינג הצטיין – מה יהודי יותר מלשבת בליל חמישי בבית מרזח ולסעוד את נפשך עם פרוסות דג מלוח שמנוני מעל חתיכת לחם? ועוד כאשר לצידן על המגש ישנם מלפפונים חמוצים גדולים ושמנמנים, פלפלים חריפים וצנוניות. נחת.
לקינוח אין פה הרבה אופציות – מלבי ו"קינוח היום" שהיה, הפתעה־הפתעה: מלבי. המלבי הגיע בתוך כוס והוגש באופן המסורתי עם סירופ מי ורדים באדום זרחני ושבבי קוקוס קלוי. הוא היה קרמי וסיפק את הדודא למתוק.
רמבר תעניק לכם אוכל נשנושים כיפי ואווירת רחוב, כריכים מצטיינים ומחיר משתלם, ובעיקר תחושת נורמליות, גם אם רק לכמה שעות. בימינו זה לא מעט בכלל.
