בין כוחות הקרקע המתמרנים בעזה נצפו בשבועות האחרונים כמה לוחמים לא שגרתיים: מפקדי טייסות שרגילים לתקוף ברצועה מגובה של שלושים אלף רגל. זו יוזמה שלהם. אחד נכנס, ואחריו עוד אחד ועוד אחד. סוג של טרנד אצל הטייסים, כנראה ללא תקדים במלחמות ישראל. קצינים בכירים מאוד בחיל האוויר שראו עד כה את עזה הרוסה ממעוף הציפור, מהקוקפיט הסטרילי, שבו הכול מתוכנן על השנייה, מריחים עכשיו גם את המלחמה המלוכלכת עם הפיח והדם, הגריז והפודרה. רוצים להבין כיצד זה נראה בעיניים של לוחמי היבשה, אלו שאיתם הם מדברים בקשר, מסכלים חוליות בסביבתם, משטחים בניינים עוד לפני שהם פוגשים את האויב.
פגשתי השבוע אחד מהקצינים הללו בבסיס חיל האויר אי שם בדרום. זו הייתה שיחת רקע, מהסוג שאסור לצטט, אבל על העלבון בעיניים מותר לספר. דווקא בימים שבהם חיל האויר וצבא היבשה עובדים בתיאום חסר תקדים, מפריכים את הבדיחה על כך שחיל האויר הוא "צבא זר אך ידידותי", הם שוב מוצאים את עצמם מותקפים. הוא סיפר לי שפגש בלב עזה שני מג"דים במילואים, כאלה שבכלל לא התאמנו על שיתוף פעולה קרבי עם סיוע אווירי, ועכשיו כבר לא זוכרים איך זה נראה בלי. כששאלתי אותו על שיוך מגזרי הוא גמגם, לא זכר ולא טרח לבדוק. הם ישבו שם במלון עזתי נטוש על חוף הים ודיברו על החיים עצמם, על ילדוֹת שהשאירו בבית, מתברר שבאותו גיל. וגם על השת"פ המקצועי שכמוהו לא היה.
כדרכם של השקרים המסוכנים ביותר, הטענות שמופצות ברשת והופרחו גם במליאת הממשלה נשענות על גרעין אמת: אכן יש שינוי בהיקף הפצצות המוטלות על עזה. הוא לא קשור בהרהורים מצפוניים של טייסים אלא בסיבות שצה"ל לא רוצה ולא יכול לפרט בציבור. הצבא שנתפס לא מוכן בשבעה באוקטובר, מקפיד עכשיו לוודא שיש לו במחסנים כל מה שצריך לחזית נוספת, אולי יותר מאחת. לכן, אחרי קרוב לתשעים יום של הפצצות בלתי פוסקות, עכשיו כמות התחמושת בתקיפות מתוכננת מראש, מוטלת בצורה חסכונית ומדויקת קצת יותר, אבל כזאת שעושה את אותה עבודה. ובינתיים, קווי הייצור והייבוא עובדים במרץ לסגירת הפער.
התמרון בדרום הרצועה מושפע גם מהצפיפות האזרחית, מלחץ אמריקני, משיקולים של דין בינלאומי, וכמובן מהמאמץ להבטיח את שלום החטופים. אבל גם תחת כל אלו, מה שלא השתנה הוא מדיניות הסיוע ללוחמים: בכל רגע נתון יש באוויר מטוסי קרב חמושים עם פצצות ללא כתובת, בהמתנה לבקשת הסיוע מכוחות הקרקע. ההנחיה של מפקד חיל האוויר הייתה שבהיתקלויות אין שיקולי כלכלת חימושים. כל סיוע שהמג"ד בשטח מבקש, יינתן.
בעיניים של אותם טייסים אפשר גם לזהות שמשהו מהזחיחות הצה"לית נשבר. חיל האוויר היה תמיד חלון הראווה של היכולות הישראליות, מעבר לכל דמיון. אבל אחרי קריסת המערכות בפתיחת המלחמה, גם כאן כבר לא משתכרים רק מהעוצמה הטכנית. המלחמה דרשה מחיל האוויר לשנות משהו בסיסי בדי־אן־איי. חיל מתחקר, שמשבית את המערכים אחרי כל תאונה, נדרש עכשיו להשלים עם חוסר השלֵמוּת, עם תקיפות סמוכות מאוד לכוחות המתמרנים כדי לסייע להם, סמוך יותר מכל טווח בטיחות באימונים. וכן, גם עם העובדה שאחרי תקלות צריך לצאת לתקיפה הבאה ולתחקר בהמשך.
עוד נושא שיהיה חייב להיות מתוחקר הוא מה שהתחולל בחיל לפני שבעה באוקטובר. מעטים הם הטייסים שנמצאו לא כשירים בתחילת הלחימה בעקבות אי התייצבות לאימונים. הם עברו הכשרה זריזה ותוקפים כעת בעזה. אין אחד שלא חזר לשורות. אבל שאלת השיח על אי ההתייצבות, הפסקת ההתנדבות או איך שלא נכנה את זה, והשפעתו החוצה – עוד תצטרך לעלות בשיח הלוחמים ובשיח האזרחי שאחרי המלחמה. אבל רק אחריה. עכשיו הם במשימות בעורף האויב, לא רק בעזה.
כמה שעות אחרי שיצאתי מהבסיס, חיל אוויר כלשהו תקף דירה בלבנון וחיסל באופן המדויק ביותר שאפשר להעלות על הדעת את סאלח אל־עארורי. הכירורגיה שם לא נבעה מאנינות מצפונית אלא משיקול מבצעי של מניעת נזק היקפי שהיה עלול להביא להתפתחות חזית נוספת, אבל עצם התקיפה הזכירה כמה קרובה האפשרות שנמצא את עצמנו בחזית כזו. חיל האוויר עושה עכשיו מה שצריך כדי להיות מוכן אליה, אפשר לחסוך לו את החזית המכוערת בתוך הבית.
אסתר חיות כתבה את המורשת שלה ואת מורשת יריב לוין גם יחד. שנה בדיוק להשקת הרפורמה של שר המשפטים, הושלמה המהפכה החוקתית השנייה של נשיאת העליון. בחסות הרפורמה המהפכנית שלו, היא השלימה מהפכה משלה: נשיאת העליון גיבשה רוב רחב מאוד סביב עצם הסמכות של בית המשפט לבטל חוקי יסוד, אבל השאירה אחריה בית משפט מקוטב מאוד באשר להפעלת הסמכות. בית המשפט ללא חיות היה מכריע הפוך בשתי הסוגיות של ביטול הסבירות ודחיית הנבצרות.
מורשת חיות היא מהפכה חוקתית שנייה, אבל גם הפעלת כוח בלי למצמץ, ניצול הזדמנות כל עוד הכוח בידיה, והכרעה בלי חתירה לפשרה. הנשיאה היוצאת לא שונה בהרבה ממי שחשב שבאמצעות 64 מנדטים יוכל לעצב בישראל סדר חוקתי חדש. פסק הדין העקרוני שעליו ניצחה, בחלוקה של 12 מול 3, או אולי אפילו 13 נגד 2, נותן לבית המשפט סמכות שהוא מעולם לא לקח. אפילו ברק היסס בעבר לקבוע שניתן לבטל חוקי יסוד. חלק מהשופטים אומנם לא הסתירו את דעתם שיש להם סמכות כזו כבר בפסק־דין חוק הלאום, אבל דחו אז את ההכרעה. הפעם, בית המשפט קובע ברוב דרמטי שיש לו סמכות, כולל רוב שופטי האגף השמרני. זו הכותרת הגדולה של אירועי השבוע בתחום המשפט. שאלת ההכרעה הספציפית בעניין הסבירות היא משנית, העיקרון הוא מה שחשוב. אגב, כמו במהפכה החוקתית הראשונה, שבה קבע ברק את העיקרון של ביטול חוקים בפסק־דין בנק המזרחי, אבל באותו מקרה הכריע שלא להתערב בחוק.
ההכרעה המעשית בשני פסקי הדין, על הסבירות ועל הנבצרות, הושגה על חודו של קול, ולשתיהן צפויה השפעה קלושה על המציאות. עילת הסבירות הפכה סמל, באופן ששירת את שני המחנות הניצים, אבל היא לא שינתה הרבה במצב המשפטי כיוון שגם בלעדיה נותרו לבית המשפט עילות אחרות לביטול מהלכים שלטוניים. גם חוק הנבצרות, הלא מוצלח בפני עצמו, נולד מחשש־סרק של ראש הממשלה שעומדים להוציא אותו לנבצרות אם יעסוק ברפורמה המשפטית בניגוד להסדר ניגוד העניינים שלו. היועמ"שית הבהירה שאין בכוונתה לעשות זאת, אבל הוא התעקש לבצר את עצמו כדי למנוע את החשש התיאורטי, שאחרי פרוץ המלחמה הפך לתיאורטי עוד יותר. הרי הפרת ניגוד העניינים משמעה שיבה אל החקיקה בעניין מערכת המשפט, וגם ביום זחוח במיוחד נתניהו לא מהרהר בחידוש הרפורמה בקדנציה הנוכחית.
גם הקדנציה הבאה תצטרך להיפתח עם רפורמה משפטית, אבל אחרת. לא כדי להמשיך את השסע אלא כדי להסדיר את היחסים. חוק יסוד החקיקה יופיע בקווי היסוד של כל ממשלה שתקום כאן, השאלה היא איזה תוכן יבחרו לצקת אליו. הרבה מתווים הונחו על השולחן לאורך החורף שעבר, החל מחקיקת חוק יסוד ברוב מיוחד או בקריאה רביעית בכנסת הבאה, ועד מנגנוני פסילה רק ברוב מיוחד בבית המשפט. הסכמות כבר היו בהישג יד, אלא שעמדות הפתיחה השתנו. מחנה תומכי הרפורמה עבר מעמדת כוח לנחיתות, וגם המציאות המשפטית השתנתה: יש כבר מעשה עשוי בשאלת הביקורת על חוקי היסוד באופן שספק אם ניתן יהיה להחזיר לאחור, שהרי במצב העניינים החדש גם חוק יסוד החקיקה יהיה נתון לביקורת שיפוטית.
ובכל זאת, אולי הלבבות יהיו קשובים לפסקה חשובה ביותר בסוף פסק דינו של השופט סולברג. הוא מפציר בעמיתיו לבית המשפט ובמחוקקים לשבור את "המעגל השוטה", שבו בית המשפט מגיב לכנסת בהסלמה שמביאה להסלמה נגדית, על ידי חקיקת חוק יסוד החקיקה. "בגישה מרוסנת, מאופקת ומעוררת אמון", הוא כותב, "אין מנוס. האזעקה נשמעת. בנפשנו הדבר".
