האם מדינת ישראל טעתה בהגדרת האויב? מדינת ישראל הגדירה שתי מטרות עיקריות למלחמת "חרבות ברזל":שחרור החטופים, ומיטוט השלטון המדיני והצבאי של החמאס. ממטרות אלו ניתן ללמוד כי ישראל הגדירה את ארגון החמאס כאויבה. אך האם מיטוט החמאס, ושחרור החטופים יכולים להתאפשר מבלי הכרזת מלחמה כוללת על עזה? האם יצא לנו לשאול את עצמנו מדוע דווקא חמאס הוא האויב ולא "עזה"? הרי המלחמה היא בעזה, ועזה היא סוג של "מדינה", תחת שלטון החמאס. ועניין הגדרת האויב משנה לחלוטין את כל קביעת שיטות הלחימה, ובהתאם את היכולת להגיע להכרעה במלחמה ולהשיג את מטרותיה.
חמאס, הוא הארגון הרשמי אשר שולט ברצועת עזה מאז נבחר בבחירות בשנת 2006.
בספטמבר האחרון, חודש בלבד לפני הטבח פורסם כי כי 44% מהעזתים תומכים בחמאס, זאת אומרת כמיליון אזרחים עזתיים מאמינים באמנת החמאס שאומרת את הדבר הבא:
"האמנה מדגישה את מחויבותו האידאולוגית של הארגון לחיסול מדינת ישראל באמצעות אסטרטגיה של מאבק אלים ארוך טווח". [אמנת חמאס, 1988]. כחצי מתושבי עזה רוצים לחסל את מדינת ישראל, מחנכים לפי זה, וחיים למען מטרה זאת. והחצי השני? תומכים בפת"ח, ואמנת אש"פ משקפת היטב את דעותיהם; "העם הערבי הפלסטיני הוא בעל הזכות החוקית במולדתו והוא יגדיר עצמו אחר שיסתיים שחרור מולדתו בהתאם לרצונו ואך ורק לרצונו ובחירתו" [אמנת לאומית פלסטנית, אש"פ, סעיף 3, שנת 1968].
הרוב המוחלט של תושבי עזה "הבלתי מעורבים", אוחזים באידאולוגיה זהה לפיה הם שואפים להשמיד את העם היהודי בארץ ישראל. אמנת חמאס, פשוט אומרת את מה שהפלסטינים אומרים מאז ומתמיד, בצורה חופשית יותר וגלויה. אז האם החמאס באמת נבדל מעזה? או שלמעשה בפועל "עזה חושבת חמאס". האם בריטניה הגדירה את "ורמאכט" הצבא הנאצי, כאויבה במלחמת העולם השנייה או את גרמניה כולה? מה הופך את "מדינת עזה" שצמחה כאן תחת שלטון החמאס, ל"חפה-מפשע" בכך שנגרעה ממטרות המלחמה?
מה לגבי דעת הקהל ברחוב הפלסטיני? מסקר שנערך בחודש האחרון, עולה כי 57% מהפלסטינים ברצועת עזה ו-82% מהפלסטינים באיו"ש תומכים בטבח של ה-7 באוקטובר. בעוד אבו מאזן והרשות הפלסטינית "המתונים", מתכחשים לחלוטין לטבח וטוענים בכלל כי מטוסי חיל האוויר הישראלי הם האשמים, ג'בריל רג'וב, מזכיר הועד המרכזי של הפת"ח, הצדיק את אירועי הטבח ואמר כי הם "חלק ממלחמת הגנה שלנו".
נזכיר, כי אלו הם "הפרטנרים לשלום" מאוסלו. האם ההבנה של מי האויב מתחילה לחלחל בשלב זה?
צריך גם לציין כי החמאס לא ביצע את הטבח לבדו, אלא, התלווה אליו האספסוף. לפי מקורות שונים, כ-3000 מחבלים פלשו מעזה לישראל בשמחת תורה, אך האם כולם היו מחבלי חמאס? האם כל ה-3000 היו ערוכים מראש לפלישה? התשובה היא לא. מחבלי חמאס בראשות כוח נוכ'בה, הם אלו שביצעו את הפלישה הראשונה יחד עם מחבלי הג'יהאד.
המחבלים היו מלווים ב"עיתונאים" ורבים מהם שידרו בלייב את הטבח ברשתות החברתיות, ראו העזתים כי טוב, בעוד הגדר לישראל פרוצה, וצה"ל לא מגיב, והחליטו "להצטרף לחגיגה".
על פי התיעודים, חטיפתם של נועה ארגמני ואבינתן אור למשל, בוצעה ע"י אזרחים עזתיים נטולי נשק. אותו "אספסוף" עזתי, שראה כי טוב, פלש לבתיהם של יושבי ניר עוז, כפר עזה, בארי, וישובי העוטף השונים, בזז, גנב, שדד, וחזר לעזה, לצהלות השמחה.
במידה ומדינת ישראל הייתה מגדירה כי האויב הוא "עזה" ולא חמאס, היא הייתה נלחמת ב"עזה" כמו שהייתה נלחמת במדינה, כולל פגיעה בתשתיות אנרגיה, מניעת אספקת ציוד הומניטרי, ועקירה נרחבת ונחרצת עוד יותר של עזתים מהבתים בכדי להגדיל את מרחב התמרון שלה.
צה"ל גם היה משקיע פחות משאבים יקרים בפעולות מנע שכללו פיזור מעל 5 מיליון כרוזים הקוראים לתושבים לעזוב את בתיהם, ושליחת מעל 10 מיליון אסמסים, ביצוע שיחות טלפון מוקלטות, וביצוע של מעל 30000 שיחות טלפון הקוראות לפינוי. ישראל הייתה יכולה להשתמש גם באסטרטגיה של מצור למען שחרור מוקדם של החטופים בתוספת לחץ בינ"ל על קטאר והנהגת החמאס ברצועת עזה, מה שלא קרה.
תחילה, מדינת ישראל הצהירה שלא תספק שום סיוע הומניטרי, אך לאחר לחץ בינ"ל מדינת ישראל אפשרה את הכנסת הסיוע הומניטרי וטענה כי לא יגיע לחמאס, אחרת תפסיק לאפשר את הכנסתו.
אמירות אלו התגלו ככוזבות, כאשר חמושי החמאס משתלטים על רוב המשאיות הנכנסות. איפה ניתן למצוא עוד מדינה בעולם שמספקת לאויביה אוכל, מים, תרופות ובהמשך – גם דלק, אותו דלק שמגיע לידי החמאס ועוזר לו משמעותית בלחימה.
בסופו של דבר, החמאס ברצועת עזה, משקף היטב את האידיאולוגיה של הפלסטינים ועקרונותיהם, אילולא היו נמנעות הבחירות במשך עשרים השנים האחרונות, החמאס היה עולה לשלטון גם ביהודה ושומרון במקום אבו מאזן ה"מתון". לפלסטינים באיו"ש ובעזה, יש שאיפה לחסל את כל היהודים בין הנהר אל הים,
המשוררת נעמי שמר, ניסחה זאת בצורה כנה ואולי פחות פואטית מכתבייה האחרים כך: "הערבים אוהבים את הרצח שלהם חם, לח ומהביל, ואם אי פעם יהיה להם חופש להגשים את עצמם, אנחנו נתגעגע לגזים הטובים והסטריליים של הגרמנים". אפשר להגיד שנעמי שמר כאילו חזתה את הטבח של ה-7 באוקטובר, בעוד הציטטה הזאת משקפת היטב את רצונותיהם של הפלסטינים ושל העזתיים. ואנחנו שואפים היום, יותר מתמיד, שמדינת ישראל הייתה יודעת להגדיר את האויב שלה בהתאם.
