עסקת הטיעון שעליה חתם מייקל כהן, עורך דינו של דונלד טראמפ והרשעת מנהל הקמפיין שלו פול מנפורט העלה מחדש את התקוות של חברי המפלגה הדמוקרטית להדחה מוקדמת של נשיא ארה"ב. אולם, הניסיון מלמד כי הדחת נשיא אמריקני מכהן, אינה פשוטה וכמעט בלתי אפשרית. עם זאת, תהליך הדחה עלול לפגוע בתפקודו של טראמפ עד לסיום כהונתו.
סעיף מספר 4 בפרק השני של החוקה האמריקנית הוא אחד הקצרים ביותר במסמך המכונן של ארה"ב: "הנשיא, סגן הנשיא וכל הפקידים האזרחיים של ארה"ב יועברו מכהונתם משנוהלו נגדם הליכי הדחה והם יורשעו בבגידה, בקבלת שוחד או בפשעים או בעוונות חמורים אחרים" (התרגום מתוך "ההיסטוריה של ארה"ב", הוצאת זמורה-ביתן).
כמו בסעיפים אחרים בחוקה, גם בסעיף רגיש זה הצליחו האבות המייסדים להשאיר את סוגיית ההדחה מעורפלת וגמישה דיה כדי שתוכל לקבל פרשנות שונה מאדם לאדם ומתקופה לתקופה; בעוד "בגידה" ו"קבלת שוחד" הן עוונות ברורים למדי, מי יקבע מהו "פשע" או "עוון חמור אחר"?
התשובה לשאלה הזאת, במילה אחת, היא הקונגרס. המוסד הפוליטי העליון בארה"ב הוא בעל הסמכות העיקרית להדיח נשיא מכהן (ושאר בעלי תפקידים בכירים), והוא משתמש ביכולת הזאת במשורה. מאוד במשורה. למעשה, ב-240 שנות קיומה של ארה"ב, שבהן כיהנו 45 נשיאים כולל הנוכחי, התנהלו הליכי הדחה רק לשלושה נשיאים – אנדרו ג'ונסון, ריצ'ארד ניקסון וביל קלינטון.
ניקסון, שהליכי הדחה נגדו החלו ב-1974 בשל פרשת ווטרגייט, התפטר לפני שההליך הבשיל לכדי משפט בסנאט. ג'ונסון (בשנת 1868) וקלינטון (1998) הגיעו לשלב המשפט בסנאט אך הצליחו למנוע הצבעה של שני שלישים מהחברים בו בעד ההדחה. ג'ונסון ניצל בזכות קול אחד בודד שמנע הגעה לאותם שני שלישים. כלומר, שום נשיא אמריקאי עוד לא הודח בידי המוסדות האמונים על כך. האם המקרה של טראמפ יהיה שונה?
הקריאות להדחתו של דונלד טראמפ נשמעו עוד בטרם הושבע לתפקידו. ההלם שאחז במפלגה הדמוקרטית עם היבחרו של טראמפ לנשיאות הוביל חמישה חברי סנאט להגיש הצעת חוק ולפיה על הנשיא הנבחר לנשל עצמו מכל נכס השייך לו ושאליו קשורים בדרך עסקית כלשהי גורמי חוץ כגון ממשלות. לדעת החמישה, נכסיו הרבים של טראמפ וקשריו הכלכליים עם ממשלות כמו סין, סותרות את סעיף 9 בפרק הראשון של החוקה האמריקאית, הקובע בין השאר כי "שום נושא משרה לא יקבל ללא הסכמת הקונגרס שום מתנה, שכר, כהונה או תואר כלשהו ממלך, שליט או מדינה זרה".
כדי לנסות לשקלל את סיכויי הדחת טראמפ, נסביר בקצרה את התהליך המורכב שרק בסופו מודח נשיא מכהן בארה"ב. התהליך מורכב מארבעה שלבים: הראשון – כל אחד מ-435 חברי בית הנבחרים רשאי להגיש "מסמכי אשמה" שלטענתו מצדיקים פתיחת הליך הדחה בגין העילות הקבועות בחוקה. בשלב השני מצביעה ועדת המשפט של הבית התחתון בקונגרס אם לקבל את ההאשמות אם לאו. כבר בנקודה עוברית זו מוצב מחסום לא פשוט למעבר, מכיוון שבוועדה קיים רוב למפלגת הנשיא המכהן, כלומר הרפובליקנים במקרה זה. מכיוון שברוב מוחלט של המקרים מי שירצה להדיח את הנשיא יהיו חברי אופוזיציה, כלומר דמוקרטים במקרה של טראמפ, הרי שלהליך יש סיכויים קלושים לעבור לשלב הבא.
אם נמצא רוב כזה, עוברים לשלב השלישי – הצבעה בבית הנבחרים, כלומר הבית התחתון. גם שם דרוש רוב להמשך התהליך, ולפחות כרגע ישנו רוב רפובליקני מוצק של 240 לעומת 194 דמוקרטים בלבד. עשרות חברי קונגרס רפובליקנים צריכים "לחצות את הכביש" כדי לאשר את ההחלטה ולעבור לשלב הרביעי והאחרון – משפט בפני הבית העליון, הסנאט. מדובר בהליך משפטי לכל דבר ועניין, כולל עדי הגנה ותביעה, ראיות ועדויות, קטגורים וסנגורים. על ההליך כולו משקיף נשיא בית המשפט העליון. כאן כבר הרף גבוה יותר, וההחלטה תעבור רק אם שני שלישים מ-100 החברים יצביעו בעדה בתום המשפט. נכון להיום, גם הסנאט נתון בשליטת מפלגתו של טראמפ עם 52 סנאטורים לעומת 46 דמוקרטים ושניים עצמאיים. גם במקרה זה יצטרכו תומכי הדחת הנשיא לשכנע עשרות חברי סנאט רפובליקנים שמרנים להצביע נגד נשיא מכהן ממפלגתם.
השורה התחתונה, אם כן, מבחינת הסיכויים להדחת טראמפ, היא שאלה שואפים לאפס בנקודת זמן זו. במערכת בינארית פוליטית של אחת ואפס, דמוקרטים ורפובליקנים, כל חבר קונגרס וחבר סנאט יחשבו טוב-טוב אם הם רוצים להדיח את הנשיא ובכך להסתכן בריסוק מפלגתם, זו שחיכתה שמונה שנים ארוכות של ממשל ליברלי-פרוגרסיבי מבית ברק אובמה כדי לחזור לשלטון. בארה"ב, חברי הבית התחתון נמצאים למעשה כל הזמן במערכת בחירות, מכיוון שכל בית הנבחרים נבחר מחדש פעם בשנתיים. חבר בית נבחרים שמרן יודע כי בוחריו – שלפי הסקרים עדיין מרוצים מנשיאם למרות כל הפרשות סביבו, שאותן הם נוהגים לתלות בתקשורת השמאלנית – עלולים לא לסלוח לו ולא להשאירו כהונה נוספת בבחירות הבאות.
זו גם התשובה לשאלה מתי הסיכויים להדחת טראמפ ישתנו. ב-6 בנובמבר ייערכו "בחירות אמצע הקדנציה" הראשונות בעידן טראמפ. אז ייבחרו מחדש כל 435 חברי הבית התחתון, וכן שליש מהסנאט. אי אפשר לומר כיום מה יהיו התוצאות, אולם אם אחד משני הבתים יעבור לשליטה דמוקרטית – ודאי אם שניהם – הסיכויים להדחה יגדלו. גם אז לא יהיה מדובר במשימה קלה, הרי השלב הרביעי דורש כאמור רוב עצום של שני שליש מהסנאט, אבל תומכי ההדחה רואים בתאריך הזה אבן דרך משמעותית לקידום מטרתם.
ישנה אפשרות נוספת להדחת נשיא, שעוקפת את הצורך באישור ואשרור משני בתי הקונגרס. זהו התיקון ה-25 לחוקת ארה"ב שהתקבל ב-1967, והוא קובע כי לסגן הנשיא ולרוב חברי הקבינט הסמכות להעביר לראשי בתי הקונגרס הצהרה בכתב שלפיה ניטלה יכולתו של הנשיא לשמש בתפקידו. במקרה כזה יקבל מיד סגן הנשיא את כל סמכויותיו של הנשיא המודח. אלא שלעומת סעיף ההדחה המקורי והקצר, במקרה של התיקון ה-25 ישנה התפלפלות ארוכה בנוסח הסעיף עצמו, שרק מוכיחה עד כמה האפשרות הזאת קשה ליישום. הנשיא זכאי להתנגדות ראשונית להדחה שכזו, ואותה הוא צריך להעביר בכתב לראשי הקונגרס. במקרה שכזה מושבות לו סמכויותיו, אלא אם כן חוזרים סגן הנשיא ורוב חברי הקבינט בתוך ארבעה ימים על הצהרתם כי הנשיא אינו כשיר לתפקידו, ואז מגיעה הסוגיה לפתחו של הקונגרס. בתוך 21 ימים חייבים שני הבתים להכריע בסוגיה, ורק אם בשניהם יהיה רוב של שני שלישים להדחה, היא תקבל תוקף סופי וחתום. לפחות בנקודה זו של הזמן, קשה מאוד לראות את סגן הנשיא מייק פנס ורוב חברי הקבינט מצביעים – לראשונה בהיסטוריה של ארה"ב – על הדחתו של נשיאם. עוד יותר קשה לראות את טראמפ מוותר, והצבעה ברוב של שני שלישים לטובת הדחה בשני הבתים היא כמעט בתחום המדע הבדיוני.
ובכל זאת, כמה פרשנים טוענים כי הדחתו של טראמפ אינה בדיונית כל כך. הנתון הראשון הוא דעת הקהל. כבר ביומו הראשון לתפקיד הראו סקרים כי אחוז המעוניינים להדיח את טראמפ מקרב אזרחי אמריקה הוא יותר משליש. שיעור זה רק הולך ועולה עם פרסומם של עוד ועוד גילויים ופרשות חדשות בנוגע לקשריו של טראמפ עם רוסיה. אם "יצליח" טראמפ לשכנע יותר מ-50 אחוז מהנסקרים לומר כי הם בעד הדחתו, יהיה סיכוי למדרון חלקלק שיביא חברי קונגרס להרהר מחדש בתמיכתם בטראמפ. כפי שאמרנו, חברי בית הנבחרים נמצאים במערכת בחירות מתמדת, ומקור פרנסתם תלוי בדעת הקהל.
שלא כמו במדינת ישראל, שבה הפלת ראש ממשלה מביאה כמעט בהכרח לבחירות חדשות, השיטה הפדרלית בארה"ב עובדת אחרת. לכן צריך לשים לב גם ליום שאחרי ההדחה, קלושים ככל שנראים הסיכויים לכך בנקודת הזמן הנוכחית. במקרה של הדחת נשיא, השלטון נשאר בידי מפלגתו ועובר לסגן הנשיא. הדמוקרטים אמנם מאוד ישמחו לחזור לשלטון, אולם זה יקרה, אם בכלל, לא לפני נובמבר 2020. גם אם הייתה אפשרות להחליף את השלטון מחר בבוקר, הדמוקרטים אינם ערוכים לכך, ונדמה שהם עדיין נתונים תחת השפעת ההלם האדיר שגרמה בחירתו הלא צפויה (לפחות בעיניהם) של טראמפ.
