בית הדין הבינלאומי לצדק בהאג אמור להתכנס בסוף השבוע לישיבה מקדמית, במהלכה יושמעו טענותיה של דרום אפריקה נגד מדינת ישראל לקראת "הדיון הגדול", בו תואשם ישראל ברצח עם במהלך מלחמת "חרבות ברזל".
לשם כתיבת התלונה ובניסיון לגבש את הטענות לכדי תמונת אימים שמציגה את ישראל כאכזרית, סיפקה הרשות הפלסטינית לדרום אפריקאים צבר של נתונים מספריים באשר למתחולל ברצועת עזה מאז תחילת המערכה. מהנתונים עולה לכאורה כי נכון לתחילת חודש ינואר 2024 נהרגו ברצועה 21,110 בני אדם, מתוכם 7,729 ילדים וכן 55,243 איש נפצעו בדרגות פציעה שונות. בנוסף, נטען כי ישראל הרסה 355 אלף בתים ופינתה מבתיהם 1.9 מיליון איש, "תוך שהיא מרוקנת בסביבתם פסולת בניה והריסות".
נשאלת השאלה, מה לדרום אפריקה – המרוחקת כ-4,000 ק"מ מהאזור – ולהאשמות נגד ישראל? בתגובה לטענות שהושמעו נגדה בדבר התערבותה התמוהה, טוענת דרא"פ כלפי חוץ כי יש לה זכות עמידה במסגרת מה שמכונה במשפט הבינלאומיErga Omnes ("מול כולם"), כלומר שלכל אחת מהמדינות שחתומות על האמנה למניעת רצח עם, עומדת הזכות להתלונן על כל מדינה אחרת שחשודה בכך.
נימוק זה נשמע תמים, אלא שהוא רחוק מהאמת. מי שיזמה ועודדה את הגשת התלונה היא דווקא הרשות הפלסטינית בהובלת אבו מאזן. במשך עשרות שנים, הרש"פ מנסה באופן שיטתי להכאיב לישראל במסגרת הדין הבינלאומי, בין אם בהשמעת טענות שונות (ולא אחת – משונות) ובין אם בפנייה לטריבונלים ומוסדות שונים בדרישה לחקור את ישראל או להטיל עליה סנקציות, אך זאת ללא הצלחה יתרה. לא פעם אף ננזף אבו מאזן על ידי ישראל והוזהר כי במידה והרש"פ תמשיך להתלונן ולהציק, ייפסקו ההטבות לבכירי הרשות. אבו מאזן נאלץ, אפוא, להחליט בין קבלת תעודת VIP לבין הגשת תלונות – ובחר כמובן בנוחותו ובנוחות החיים של אנשיו.
בצל תהליך ההתפוררות הזוחל שלה, נראה כי בשנים האחרונות פעולותיה של הרשות הפלסטינית כנגד ישראל מסתכמות בעיקר בהצקות ובהטרדות, לאחר שדרך הטרור שלה לא הצליחה להביא לכדי איום אסטרטגי ממשי על קיומה של ישראל. גם האפיק ההסברתי והתקשורתי, בו השקיעה הרש"פ משאבים אדירים של זמן, כסף רב וסוללת מומחים ופרשנים, בשאיפה שאלה ייגרמו לעולם לדחוק את ישראל לפינה, הכזיב וגווע לאחר מותו של סאיב עריקאת. אם כן, שני הכלים המשמעותיים בארגז הכלים שלה נגד ישראל אינם עוד אפקטיביים.
אלא שעתה ניסתה הרש"פ תרגיל חדש: היא פנתה אל ידידתה דרא"פ כדי שזו תדאג להגשת התלונה בבית הדין הבינלאומי לצדק, כדי שזו תוציא לה את הערמונים מן האש. הדרום אפריקאים נתלו בתקדים מ-2019, בו גמביה תבעה את מיאנמר בבין הדין בהאג בגין פשעים נגד האנושות שבוצעו בתחומה, ומקרה משנת 2023 בו קנדה התלוננה נגד סוריה בגין התעללות בתושביה. טרם הישיבה המקדמית הגדילה לעשות דרום אפריקה והורתה לאנשי הסגל הדיפלומטי שלה בישראל לשוב לארצם, ונראה כי התנהלותה מזכירה לנו שהקול קול הדרא"פ אך הידיים ידי הרש"פ.
בישראל הרימו גבה. לא רק משום שהמסחר הנרחב והפורה בין שתי המדינות מאוים כאן, אלא שישראל חשה בכפיות טובה חריגה מצד האפריקאים. על פי מקורות זרים, בשנות ה-70 ישראל סייעה לדרא"פ בהשגת יכולת גרעינית ובשנות ה-80 סייעה לה במלחמתה בנמיביה. כמו כן, ב-1987 בשעה שדרום אפריקה הוחרמה בעולם, ישראל הייתה בין המדינות הבודדות ששמרו עמה על קשרים והייתה מהאחרונות שתמכו בסנקציות נגד המדינה האפריקאית. ולמרות כל זאת, דרא"פ מוכנה כעת לשכב על הגדר למען הפלסטינים של חמאס ולשכוח את כל אשר ישראל פעלה למענה.
לראשונה, תיאלץ ישראל להתייצב בבית הדין עם תותחים משפטיים כדי להסיר אחת לאחת את טענות הסרק, ואגב כך לגונן על מעמדה המשפטי הבינלאומי בסוגיית האיום במעצרים נגד חיילי צה"ל ומפקדיו. ישראל כמובן תדחה את הטענה לרצח עם ותתאר אותה כעלילת דם מודרנית, כאשר מול זה היא תציג את אירועי טבח ה-7 באוקטובר כאחד מהפשעים הקשים שביצעו הפלסטינים נגד האנושות ותדגיש את הזוועות – בהם תינוקות, זקנים, נכים, חולים וניצולי שואה חפים מפשע שנחטפו, נשחטו ונשרפו חיים. "איך תכנו מעשים אלה", תטען ישראל, "אם את מה שישראל עשתה בעזה כיניתם כג'נוסייד?".
הגם שבמלחמתה בחמאס ישראל אוחזת בצידוק המוסרי הראשון במעלה כמדינה חפצת חיים, תוך שהיא עושה את מירב המאמצים לצמצם פגיעה באוכלוסיה אזרחית, כלל לא בטוח כי זה יעמוד לזכותה בבית הדין המוטה מלכתחילה. עוד מוקדם לקבוע כיצד יתפתח ההליך המקדים לדיון שעלול להימשך שנים ארוכות, אך כבר ברור כי גם התוצאה הכי קשה שתתקבל מבחינת ישראל, כלל לא תתקרב לרף שהרשות הפלסטינית מייחלת לו מאז ומתמיד – והוא שהישות הציונית תחדל מלהתקיים. נזיפות וסנקציות קשות על ישראל מחבר השופטים יהיו בבחינת "נחמת עניים" ויתבררו כסיפוק טקטי ורגעי בלבד בהשוואה לחלום הרטוב.
חרף זאת, ובהינתן שהלחימה בעזה עשויה להתלקח למלחמה רב-זירתית, ישראל לא תוכל עוד לשבת בחיבוק ידיים נוכח ההצקות של הפלסטינים במישור הבינלאומי כזירה נוספת שגוזלת ממנה קשב ואנרגיות. ישראל מוכרחה כבר כעת לפעול נגד הרש"פ כמחוללת הראשית של משפט הראווה הזה, ולהבהיר לה כי לא תוכל עוד לאחוז את המקל בשני קצותיו. האזהרות לבכירי הרש"פ לבל ימשיכו להתלונן ולהציק כבר נשאו פרי בעבר והן חייבות לחזור כמנופי לחץ אגרסיביים וחד משמעיים. איומים כגון ביטול הפטור ממיסים, הפסקה של העברות הכספים הגבוהות לקופת הרשות, גביית חובות במאות מאות מיליונים ושלל הנחות ופטורים – ייעשו את שלהם.
בסופו של יום, אבו מאזן ויורשיו יודעים היטב כי הגוף המדולדל והאנמי שהם עומדים בראשו לא יתפרק בגלל פעולות הימ"מ ודובדבן בשטחי A, אלא רק כאשר תופסק הזרמת הכספים ושיתוף הפעולה עם ישראל.
