הרבה דברים יזכרו מתקופה קשה זו לעם ישראל, ואחד היפים שבהם הוא הברית ההדדית הבלתי מנוצחת של העם שלנו.
כאשר פרצה מלחמה באוקראינה, מיליוני אוקראינים ברחו לאן שרק אפשר. כאשר מלחמה פרצה בישראל, למעלה מ־200,000 ישראלים עלו על מטוסים בתנאים לא תנאים, שילמו על כרטיס מלא כדי למצוא מקום על הרצפה, להגיע לישראל ולהתגייס. בעוד שאי אפשר למצוא כרטיסי טיסה לאוקראינה, כשאני מחפש כרטיסי טיסה לארץ אני רואה מחירים שדומים ואף עוברים את עונת התיירות בקיץ. המטוסים מלאים עד אפס מקום.
בשדות התעופה ליד הקהילות היהודיות הגדולות בארה"ב נערמו מזוודות ענק עם ציוד בשווי עשרות מיליוני דולרים עם ציוד רפואי, ביגוד, וכל מה שרק אפשר כדי לשלוח לארץ. יהודים חסידיים, חרדים, דתיים, רפורמים, ימין ושמאל – כולם מאוחדים בתמיכתם בישראל, בגיוס משאבים, ובמלחמה ההסברתית למען זכותה של ישראל להגן על עצמה. מהשחקנית איימי שומר ועד הזמר החסידי מרדכי איליוביץ, קרה פה מעין מה שנאמר במגילת אסתר: "ושאר היהודים אשר במדינות המלך נקהלו ועמד על נפשם" (אסתר, ט').
בשבועות האחרונים נכנסתי כמה פעמים למרכז הסטודנטים היהודים באוניברסיטת ייל וכל מה שראיתי מול עיניי אלה תמונות החטופים, יוזמות לעזור לישראל, ויהודים צעירים שמשיבים מלחמה שערה מול הארס האנטי־ישראלי שממומן על ידי קטאר, ומרים את ראשו בכל אוניברסיטה.
נכחתי בעצרת התמיכה בישראל ובמשפחות החטופים שהנערכה בוושינגטון. זו הייתה העצרת הגדולה ביותר בתולדות יהדות ארה"ב עם כ־290,000 משתתפים – יותר מאשר בעצרת התמיכה ביהודי ברית המועצות ויותר מבעצרת התמיכה בישראל בתקופת האינתיפאדה. כל תחנת דלק, קיוסק, תחנת רכבת ושדה תעופה בדרך לשם, היו מלאים ביהודים מכל סוג שרק אפשר. כל רב שאני מכיר, כל ארגון יהודי שיכול נוסע עכשיו לישראל להבעת סולידריות.
כמובן, אנחנו יהודים, אז אי אפשר שנסכים על כל דבר בכל עת, אבל התמיכה האדירה שקיימת כעת בתפוצות היא כזו שלא הייתה כדוגמתה לפחות חמישים שנה.
כמו בארץ, גם בארה"ב יש יהודים קיצוניים שמצטרפים לשונאי ישראל, הן מסיבות אידיאולוגיות והן מהסיבה הטראגית שהם שקועים כל כך עמוק בחוגים אנטישמיים, אלה שמבהירים להם שזה הצד בו עליהם לבחור אם ברצונם להמשיך להיות חלק מקבוצה מסויימת.
קיצונים תמיד יהיו, השאלה היא האם להציג אותם כמייצגים מגמה רחבה יותר או לא. באירועי אוקטובר מלמדים אותנו במשנה דחיפות על הסכנה שבכותרות כאלו ואחרות ועל החשיבות שבהכרת היופי שבאחדות עמנו.
אין ספק שהטבח המזעזע שהיה בשמחת תורה, המלחמה שעדיין בעיצומה וגל האנטישמיות האדיר שעובר עכשיו על יהודים בכל העולם – המסקנה היא שיש חשיבות עליונה בשמירה על ובפיתוח היחסים עם אוהבי ישראל בעולם. אך למדנו גם שאין תחליף לערבות ההדדית שבין החלקים השונים של עם ישראל, וכמו שכתב הרמב"ם (הלכות מתנות עניים פרק י') "ואם לא ירחם האח על האח מי ירחם עליו ולמי עניי ישראל נושאין עיניהן הלעכו"ם ששונאין אותו ורודפים אחריהן?! הא אין עיניהן תלויות אלא לאחיהן."
הן בישראל והן בתפוצות ראינו את עוצמת הכוח שיש בעם מאוחד שנרתם במלא העוצמה, עם מטרה משותפת לנגד עיניו. זה הכוח שלנו ובשביל לרתום אותו לעזרת העתיד אסור להכחיש שהוא אכן קיים. יתרה מכך, כמו שכתב כתב מקור ראשון אריאל שנבל, התמיכה של ארה"ב במאמץ להשמדת החמאס היא הרבה פחות מסויגת מאשר אוהבים להציג אותה בתקשורת הישראלית.
לישראל יש עם חזק, תמיכה חזקה וגב חזק מארה"ב, אז איך אומרים? יחד ננצח – עד הסוף.
