אחי התאום טל היה גיבור מיוחד במינו. הוא שירת כמפקד כיתה במחלקת ״שבע מרגמות״ בגדוד 50 בחטיבת הנח״ל. אחרי שתמיד חלם להיות לוחם, שאף גבוה והיה חדור מוטיבציה. כשבוע וחצי לפני השחרור שלו פרצה מתקפת הטרור הנוראית, וטל נהרג בגבורתו בלחימה מול המחבלים.
טל ואני נולדנו וגדלנו בירושלים להורינו זהבה ואברהם, יחד עם אחיותינו שירן ומיכל. הילדות שלנו הייתה מלאה בחוויות משותפות, נסיעות ובילויים. הכי אהבתי שהיינו יוצאים יחד עם חברים וחוזרים בשעות הקטנות של הלילה. למדנו יחד ביסודי, אבל אחר כך כל אחד המשיך במסלול שמתאים לו. אני למדתי בתיכון "דרור" בירושלים וטל למד בתיכון ״אור תורה״ ברמות וסיים את לימודיו בהצטיינות. הוא היה ילד עדין, מתחשב ואנושי, אהב לשחק כדורגל ואהד את בית״ר וריאל מדריד.
אני נזכר בצחוקים שלנו יחד, בשפה שרק שנינו מבינים, בשיחות הארוכות וגם במריבות הקטנות, שהייתי משלם הון כדי לריב אותן שוב.
לקראת סיום השירות הצבאי של טל הוא תכנן טיול גדול לדרום אמריקה עם כמה חברים טובים. אצלו תמיד הכול היה צריך להיות מסודר ומאורגן, והוא כבר היה מוכן עם כרטיס טיסה וציוד טיולים, מחכה ליום השחרור. ביום האחרון בבית, בחופשת סוכות, לפני שחזר למוצב בעוטף עזה, הוא לבש את הבגדים של הטיול ואמר לי: ״אני מוכן לטיול הגדול".
בבוקר השבת השחורה, טל היה בשעת גשר עם 11 חייליו במוצב סופה. לקראת השעה 06:30 הם התחילו לשמוע פיצוצים, טל הרגיע את חייליו והגביר ערנות. לאחר דקות ספורות החל מטח טילים מאסיבי ולא רגיל לכיוון עוטף עזה שחלק מנפילותיו בשטח המוצב ומעליו. טל מיד הכניס את החיילים שלו למיגונית שליד הנגמ"שים במוצב. כעבור כמה דקות הודיעו שיש התקפת מחבלים על המוצב, טל רץ עם חייליו לכלים כדי להשיב באש, הוא ירה במשך כחצי שעה 35 פגזי מרגמה והבין שמדובר במתקפה של יותר מ־100 מחבלי נוח'בה. הוא הסתער, תפס מחסה בתוך העמדה והתחיל לירות לעבר המחבלים בזמן שהחיילים עמית כזרי ואשל ואן־סטרטן רצו לחדר להביא תחמושת.
החיילים עמית ואשל חזרו לכלי הרכב הממוגנים וספגו כמות אש מטורפת לעברם מהמחבלים שמנסים לחדור למוצב. הם התחלקו לשלוש חוליות: החוליה של טל, החוליה של עמית והחוליה של אשל. החוליות של טל ושל עמית חיפו על זו של אשל, שנפגע מירי, ועזרו להם להגיע אל חדר האוכל שבאותה שעה היה המקום הבטוח ביותר בבסיס. עמית וטל ניסו לטהר את המוצב במשך זמן רב וחיסלו מחבלים רבים. פתאום אחד החיילים של טל קרא: "מחבל מאגף אותנו!". טל ועמית יצאו מהאזור של הבטונדה כדי לחפות והמחבלים ירו טיל אר־פי־ג'י לעברם. הם ספגו רסיסים בבטן וביד, עמית הובהל לחדר הקרוב יחד עם שני חו"פלים וטל קם מתוך להבות האש ובכוחותיו האחרונים רץ לחדר ונשכב על הרצפה. שם, יונתי, חייל שלו, ליטף את ראשו והתחנן שיישאר ער, מנסה להחזיק אותו, אבל טל כבר הפסיק להגיב ומותו נקבע בתוך החדר הזה.
זה היה אח שלי, חדור מטרה, נחוש וחושב תמיד על אחרים ורק אחר כך על עצמו. אני רוצה לצעוק אליו: "אני גאה בך אחי, גאה להיות התאום שלך ולא מפסיק להתגעגע".
בקרב זה נהרגו גם שלושה חיילים שלו, אמיר לביא, שגב שוורץ ונחמן דקל.
כחלק ממיזם ההנצחה של סמ"ר טל לוי הי״ד, הקמנו עם החברים והמשפחה מבצע גיוס תרומות לשלוש מטרות: הכנסת ספר תורה לעילוי נשמתו של טל, שיקום קיבוץ סופה שבו שירת בחודש וחצי האחרונים של שירותו ותרומת ציוד הכרחי לחיילי צה״ל. גיוס הכספים מתקיים בפלטפורמת GiveBack.
טל לוי שירת בנח"ל ונפל במוצב סופה ב–7 באוקטובר
