השבוע, כשנודע לי שהחייל שלי יצא מעזה היישר לסורוקה בשל פציעה קלה, ירדתי על חפיסת שוקולד, שני קרמבו וכוס שוקו חם, בשתיים בלילה. בזמן שבעלי דהר לבאר־שבע, חיסלתי לילדים את השוקולד בבית. הכותבת היא תזונאית ב־24 השנה האחרונות, ואני פה כדי לומר לכם, אל תגלו לאף אחד, גם לי יש אכילה רגשית. לכולנו.
פשוט לא מדברים על זה. סליחה, מתביישים בזה. אז אני מוציאה את עצמי פומבית מהארון (של הממתקים), כדי לומר לכם שאפשר להיות עם מודעות גבוהה, ידע רב, קליניקה מוצלחת, ועדיין לפנות לאכילה רגשית, וזה לא אומר כלום. זה שאנחנו פונים לאכילה רגשית לא אומר שאנחנו סובלים ממנה, בדיוק כשם שהעובדה שאנחנו בדאון ובלי מצב רוח אינה מעידה על דיכאון קליני.
לימדו אותנו שאוכל קשור ל"שליטה עצמית", "כוח רצון", "אופי חזק", עד שאנו מרגישים אוטומטית רע עם עצמנו על כל פנייה רגשית לאוכל. לימדו אותנו מה "צריך" לאכול, מהם המזונות "הנכונים", עד שאנחנו אוטומטית נתקפים אשמה כשחשקה נפשנו במשהו שנחשב "פחות נכון" פחות "בריא", או חס וחלילה פחמימה.
אולי הגיעה העת להטיל ספק בכל מה שלימדו אותנו, "שהאכילו" אותנו, ולהתחיל לראות את עצמנו ואת האכילה מזווית אחרת? אולי הגיעה העת לשאול מה יש בו באוכל שהוא כל כך מושך, מפתה, מנחם, מרגש, מרגיע ותמיד גורם לנו לחזור אליו? מדוע אוכל מתחבר כל כך חזק לאהבה, לנחמה, ולמעברים חדים בין שליטה לחוסר שליטה? למה במאבק הפנימי של "לאכול או לא לאכול" מזון שמזיק לנו, כמעט תמיד המזון המזיק ינצח?
אנחנו עסוקים בתיוג המזון כטוב או רע, בריא או לא בריא, ומפספסים עובדה חשובה: יש לנו מערכת יחסים עם האוכל. מרגע לידתנו הוא משמש עבורנו מקור להישרדות, חום, אהבה, ביטחון ושייכות. אנחנו זקוקים לו ברמות העמוקות ביותר, הוא חלק בלתי נפרד מחיינו. הגיע הזמן להפסיק להילחם בו ובעצמנו, במיוחד עכשיו, כשיש לנו צלחת מלאה בדאגות. כדאי לזכור: האוכל הוא לא האויב.
אז הנה כמה טיפים שיעזרו לכם לעבור את התקופה הזו עם אוכל בשלום:
1. אכלו ארוחה חמה אחת בכל יום. ארוחות חמות הן מזון אמיתי וצורך בסיסי. הן מזינות אותנו. ופל שוקולד הוא אומנם טעים אבל אחרי שהוא נגמר לא מרגישים שובע, וממשיכים לחפש עוד.
2. השקיעו בעצמכם. נשים רבות כל כך עסוקות בהזנת כל העולם, עד שהן משאירות לעצמן את השאריות. כשאין לכן זמן מוקצב להעניק לעצמכן תשומת לב, האוכל הופך להיות המקור העיקרי למתיקות בחיים.
3. תיהנו מאוכל! מגיע לכם ליהנות. כשאין שמחה באוכל אין סיפוק, וכשאין סיפוק מתחילים לחפש ולנשנש.
4. תנו לעצמכם רשות אמיתית לאכול. ככל שתאסרו על עצמכם מאכלים מסוימים, כך תתנפלו עליהם יותר, בבחינת מים גנובים ימתקו. האיסור והמניעה יוצרים חסך שבסופו של דבר גורם לפיצוי ואנחנו אוכלים הרבה יותר – בדיוק ממה שאסרנו על עצמנו.
5. אל תימנעו מפחמימות. פחמימות גורמות תחושת שובע ורוגע. פיזיולוגית הן מעלות את רמת הסרוטונין במוח. לא נכון להימנע מהן לטווח ארוך.
6. שתו מספיק מים. כן, אני יודעת שאתם יודעים, וששמעתם את זה מיליון פעם, אבל אנחנו הרבה פעמים אוכלים כי אנחנו צמאים ולא מודעים לכך. אנחנו יכולים להיות צמאים בלי להרגיש, ובמקום לשתות מים נאכל "מאכלים רטובים": קורנפלקס עם חלב, פירות, מעדנים וכדומה. שתיית מים מַספקת מאזנת את האכילה.
7. ואף על פי כן נוע תנוע. הליכה יומיומית של 45 דקות מעלה את רמות הדופאמין והסרוטונין, חומרים שבין השאר מעורבים בקביעת מצב הרוח שלנו, רמות האנרגיה וויסות החרדה. אלה משפיעים באופן עקיף על איזון האכילה ומפחיתים אכילה רגשית.
8. יישוב הדעת. אם כבר אוכלים מהמקרר תביאו כיסא ועדיף לשבת ליד שולחן. תארו לכם שאתם מזמינים חברים ומציעים להם לאכול יחד איתכם בעמידה מהמקרר. הגיוני? לא. אז בכל פעם שאתם רוכנים אל המקרר לנשנוש לילי תביאו כיסא. הישיבה עצמה מאפשרת להתרכז ומפוגגת את התחושה המוטעית שכשאתם עומדים אתם לא באמת אוכלים.
9. הטעינו מצברים. מנוחה או שינה הן הכרחיות לגוף ולנפש, לתהליכי התאוששות שבמיוחד בימים אלה אנחנו זקוקים להם. חוסר שינה הוא הגורם מספר אחת לאכילה רגשית, כי אנחנו משתמשים במזון כדי להרים את האנרגיה הירודה. אם אתם לא מצליחים להירדם, נסו פעילות מרגיעה, הכינו לעצמכם כוס חלב חם עם קינמון, זה מרגיע את המערכת ועוזר להוריד הילוך.
והעיקר, אל תאכלו את הלב אם הוא שוב הוביל אתכם לאוכל, זכרו שזה אנושי וזה קורה לכולנו!
הכותבת היא תזונאית במרכז לאכילה רגשית, מרכז ללימוד וטיפול בהתנהגויות אכילה, ירושלים
