אחרי שכבשו את תל־אביב, מבואות ירושלים וכל מושב בצפון שמכבד את עצמו – בשורת הפטיסרי הגיעה גם לחבל בנימין, תודות (איך לא) ליקב פסגות.
יקב פסגות תמיד היה קצת שונה בנוף היו"שי, יש מי שיאמרו אפילו אוונגרדי. עם חלומות גדולים, חזון, נחישות וטונות של סטייל. מרכז המבקרים ואולם האירועים היפהפיים שלו מעניקים תחושה של ביקור באחוזה טוסקאנית וכבר הפכו להצלחה מרשימה, שגורמת ללא מעט אנשים לחצות לראשונה את הקו הירוק.
עם פרוץ המלחמה ועקב הפגיעה האנושה בתחומי התיירות והשמחות החליטו הבעלים, בני הזוג יעקב ונעמה ברג, להרחיב את פעילות בית הקפה הקטן, שעד אז פעל באופן לא סדיר בימי שישי של עונת החורף. כשהם פגשו במקרה את רונן בנישו, שף קונדיטור מעפרה, הם ידעו שמדובר בשידוך משמיים. בנישו, עולה חדש מצרפת שלמד במולדת את כל רזי המקצוע והביא איתו את ניחוחות החמאה והבגט, הקים עד מהרה ביקב פטיסרי פריזאי מן המניין.
באמצע השבוע המקום פעיל עד השעה 14:00 במתכונת מאפים מצומצמת ותפריט קליל של טוסטים, סלטים ומרק. אך אם חשקה נפשכם במבחר גדול יותר של פחמימות וסוכרים אתם מוזמנים להתייצב שם בשישי (9־13), רק קחו בחשבון שלא תהיו לבד.
על אף שהפטיסרי נפתח באמצע המלחמה, בעוד יעקב ברג מגויס, השמועה פשטה ותושבי האזור (ומחוצה לו) החלו לנהור. ביום שישי האחרון נדהמנו לראות מאות סועדים יושבים בכל פינה אפשרית: בחצר בעלת הנוף הבראשיתי המפעים, בחלל האינטימי מול האח הבוערת או סתם חולקים שולחנות רגילים באולם המרכזי. יתרון נוסף להגעה בסוף השבוע הוא שאפשר לרכוש כאן גם עוגות וזרי פרחים לשבת.
אחרי שיטוט מול הוויטרינות העמוסות רצינו פשוט לאכול מהכול אבל גם לנו יש גבול (ודיאטנית), אז התחלנו עם המלוח. פתחנו בלחמניית בריוש מלבנית שבתוכה מקושקשת כמהין, גבינת שמנת ועיטורי עירית. מדובר בכריך טרנדי ונפוץ, וכאן הוא עשוי היטב עם מקושקשת יציבה ואוורירית ולחמניה שהיא ענן.
המשכנו עם סלמון מעושן (יש לציין שפרעצל האנטי פסטי קרץ לנו אף הוא) שהשתלב מצוין עם הבגט הדומיננטי. אף שאם תשאלו אותי – כשסלמון, גבינת שמנת, בצל סגול וצלפים לא מוגשים בתוך בייגל, מדובר בחילול הקודש.
סגרנו את השלישייה עם מאפה עלים ריבועי ומדופדף שבמרכזו קרם בשמל, ערמת פטריות ושבבי פרמזן. פטריות הן השידוך הטוב ביותר למאפה מעין זה כי הן לא מרטיבות את הבצק כמו עגבנייה או בצל. מה שכן, היה מוטב למאפה להיות מוגש לאחר חימום קל. כדי שבכל זאת נוכל להראות את הפרצוף שלנו אצל הדיאטנית לקחנו גם סלט פרש, שאכן היה רענן וטרי אם כי די סטנדרטי: עלי חסה, פלחי תפוח, גרעיני רימון וקרעי רוקפור, כולם נעטפו בוויניגרט הולם. אך כאמור, לא באנו לכאן בשביל עשבים.
מאחר שמדובר ביקב עטור פרסים לא ויתרנו גם על כוס יין לבן (שרדונה קליל וכיפי) לצד קפה הפוך ומיץ תפוזים טבעי. או אז עברנו לאירוע המרכזי, להלן הקינוחים. דגמנו קרואסון שמנת מתוקה ותותים (אהוב על מבוגרים וילדים כאחד), מאפה קרמו שוקולד שהיה עשיר ונימוח ומאוזן מבחינת מתיקות וגם פחזנית דאבל קרמל עגלגלה וממכרת שכנראה עוד נשוב לכאן בגללה. ובפחמימות מתוקות ננוחם.
