מאז ומתמיד מוזיקה הצילה לי את הנשמה. אוזניות הן המגן ללב שלי ושירים הם המטפל הכי טוב שידעתי. מוזיקה מחברת ומנתקת אותי. עוזרת לי להתמודד עם מה שמתחולל בפנים ושומרת עליי מפני החוץ. מוזיקה מתעדת לי את העבר ומגלה לי עתידות, היא בשלוות הנפש ובעומס־יתר. היא בשברונות ובתקומות, באפלה ובאור. היא אחד החסדים הגדולים שירדו לעולם ואני באמת לא יודעת מה הייתי עושה בלעדיה. כמו במערכת יחסים ארוכה היא משתנה לי כל הזמן ואני איתה, לומדת אותה בכל פעם מחדש וקצת אחרת. וגם כשאני לא מבינה, אני תמיד מתמסרת. ואז מתגלים לי סודות שרק היא יודעת לספר והם עוברים דרכי מהאוזן אל הלב ומשם לעורקים.
באלבום הרגיש ״עוגן במים״ שהוציא אביתר בנאי במיוחד לימים אלו הוא אומר: ״מוזיקה היא באמצע, בתווך, עולה ויורדת, מאחה ומייחדת. כשהיא רק למעלה בשמח זה לא אמין, זה סתם קופץ.כשזה למטה זה יורד ויורד, ואין לזה תחתית בתהום. כשזה עולה ויורד זה אנושי, זה פועם, זה חי, זה נס". איזה נס, יא ראבי.
