בעוד עיני עם ישראל נשואות לנעשה בעזה ובצפון – מעבר לים, בהאג שבהולנד, הצליחו שונאי ישראל לטמון לה פח ולהכניס אותה למלכודת משפטית־דיפלומטית שקשה יהיה להיחלץ ממנה. התביעה שהגישה דרום־אפריקה נגד ישראל בבית הדין הבינלאומי לצדק שמושבו בהאג רחוקה מלהיות מכה קלה בכנף. אף שבטווח הזמן המיידי תהיה להליך בהאג השפעה זניחה בלבד על המלחמה בעזה ובצפון, בטווח הבינוני והארוך הוא עשוי לסבך את מדינת ישראל מאוד ולפגוע בה במגוון דרכים. כדי להבין את הסכנות צריך תחילה להבין מה טיבו של בית הדין ומהו בעצם ההליך שהוגש נגד ישראל.
בשנים שלאחר מלחמת העולם השנייה, ובעקבות השואה, העשייה הדיפלומטית הבינלאומית עמדה במידה רבה בסימן הסיסמה "לעולם לא עוד". שורה של יוזמות ביקשו להבטיח ששואה נוספת לעולם לא תתרחש, שכן העולם לא יעמוד מנגד. מאחר שהשואה הייתה הגורם המניע ביוזמות הללו, לא מפתיע שיהודים היו בחלק מהמקרים הכוח המניע שמאחוריהן. בין היוזמות הללו ניתן למנות את הקמת ארגון האומות המאוחדות על מוסדותיו השונים, את שכתוב אמנות ז'נבה וחתימת אמנת ז'נבה הרביעית, את הקמת בית הדין הבינלאומי לצדק, וכן את חתימתה ואשרורה של האמנה למניעת הפשע השמדת־עם (ג'נוסייד).
האו"ם הוקם כדי לשמש מעין "שוטר עולמי", אשר יוכל למנוע מצב שבו סכסוכים בין מדינות ייצאו משליטה ויידרדרו למלחמת עולם שלישית. כדי להפחית את האינטרס של מדינות לצאת למלחמות הוקם בהאג בית הדין הבינלאומי לצדק (אין לבלבל אותו עם בית הדין הבינלאומי הפלילי, שגם הוא שוכן בהאג אך הוקם מכוחה של אמנת רומא עשרות שנים מאוחר יותר, ומטרתו לשפוט יחידים ולא מדינות). בית הדין הבינלאומי אמור להכריע בסכסוכים בין מדינות, במקרה שאותן מדינות הסכימו להביא בפניו את הסכסוך. ההסכמה לא חייבת להינתן סמוך להגשת התביעה, אלא יכולה להיות הסכמה מראש, למשל בעת חתימה על אמנה שמסמיכה את בית הדין הבינלאומי לדון בתביעות על פיה. דוגמה אחת לאמנה כזו היא האמנה למניעת השמדת עם, שעל פיה הגישה דרום־אפריקה את התביעה נגד מדינת ישראל.
"האמנה בדבר מניעתו וענישתו של הפשע השמדת עם" היא פרי רוחו של המשפטן היהודי־פולני רפאל למקין. עו"ד למקין היה חלק מרשויות החוק בפולין בשנות העשרים והשלושים של המאה שעברה. כמשפטן הוא החל להתעניין באירועים של רצח־עם, ובהם טבח הארמנים על ידי העות'מנים וטבח האשורים בעיראק. עם פרוץ מלחמת העולם השנייה גויס למקין לצבא הפולני, ונפצע בקרבות על ורשה. לאחר שפולין נכבשה הצליח להימלט ולהגיע לארצות הברית. מרבית בני משפחתו נספו בשואה, והוא החליט להקדיש את חייו למניעת מקרה נוסף של רצח־עם.
בעוד מלחמת העולם השנייה משתוללת באירופה, החל למקין לפעול לכך שבסיום המלחמה יהפוך הג'נוסייד, מונח שאותו טבע לראשונה, לפשע בינלאומי בפני עצמו. בפעילות שדלנות מבריקה הצליח למקין להביא את המעצמות הגדולות בשנים שלאחר המלחמה לנסח את האמנה, ולהביא עד ראשית שנות החמישים לאשרורה על ידי עשרות מדינות. הגדרתו של למקין לג'נוסייד לא התקבלה כפי שהיא, אך היא בהחלט שימשה השראה לנוסח הסופי שנקבע באמנה. באופן טבעי החליטה כבר ממשלת ישראל הראשונה להצטרף לאמנה, ובשנת 1951, השנה שבה נכנסה האמנה לתוקף, היא אושררה גם על ידי הכנסת. בנוסף, בהתאם לאמנה, חוקקה הכנסת באותה שנה את ה"חוק בדבר מניעתו וענישתו של הפשע השמדת עם".
האמנה מסמיכה במפורש את בית הדין הבינלאומי לצדק לדון על פיה בתביעות נגד מדינות. ממילא היא מאפשרת לכל מדינה שחתומה עליה לתבוע כל מדינה חתומה אחרת על הפרת הוראותיה, בלי להידרש להסכמה נוספת. בכך נפתח הפתח הראשוני לתביעה שהגישה דרום־אפריקה נגד ישראל. ואולם, אף אם מבחינה עקרונית מוסמך לכאורה בית הדין לדון בתביעה, ההחלטה הישראלית להתייצב בפני בית הדין איננה מובנת מאליה. עם השנים הפך בית הדין הבינלאומי, כמו שורה ארוכה של גופים הפועלים במידה כזו או אחרת תחת האו"ם, לזירה שבינה ובין מטרותיה המקוריות אין דבר וחצי דבר. ממש כפי שמועצת זכויות האדם של האו"ם כבר מזמן איננה דואגת לזכויות אדם, ומשמשת בחלק ניכר מזמנה כבמה לניגוח מדינת ישראל, גם בית הדין הבינלאומי הפך למכשיר ניגוח נגד ישראל. כך היה, למשל, כאשר העצרת הכללית של האו"ם ביקשה בשנת 2003 מבית הדין חוות דעת בנוגע לגדר ההפרדה, הליך שבסיומו ניתנה חוות דעת השוללת את חוקיות הגדר.
הליך דומה נפתח בבית הדין נגד ישראל בדצמבר האחרון, כאשר העצרת ביקשה חוות דעת נגד ישראל בסוגיית התמשכות הכיבוש ביו"ש ובמזרח ירושלים. שני ההליכים הללו הוגשו אומנם מכוחה של אמנת ז'נבה ולא מכוח האמנה למניעת השמדת עם, אך הם מבטאים היטב את הלך הרוח האנטי־ישראלי במוסדות האו"ם בכלל ובבית הדין הזה בפרט.
למרבה הצער, נקודת המוצא לכל דיון בבית הדין הבינלאומי בנושאים הקשורים בישראל היא שמדינת ישראל לא תזכה למשפט צדק בפורום הזה. אף שכל בחינה אובייקטיבית של מעשיה של ישראל מאז 7 באוקטובר תוביל למסקנה שלא מדובר בשום פנים ואופן ברצח־עם, בית הדין לא יתנהל בהכרח על פי ההנחה הזו. ברגע שישראל תתייצב בפניו, היא תידרש לתת תשובות בסוגיות שונות ומשונות הנוגעות ללחימה בעזה.
תחת החשש מהכרעת דין חמורה, שיקבע שישראל מבצעת ג'נוסייד בעזה, עלולים שליחי ישראל בפני בית הדין להשמיע הצהרות שיכבלו את ידי צה"ל מלהילחם בחמאס ובחיזבאללה באופן אפקטיבי. כל התחייבות כזו, שתינתן בפני הטריבונל הבינלאומי החשוב ביותר כיום, עלולה להיות בעלת השלכות קשות למשך שנים רבות. זאת ועוד, במאמץ לרצות את בית הדין ולהוכיח שמדינת ישראל איננה חורגת מהגבולות שמעמיד בפניה הדין הבינלאומי, תוחמר מדיניות החקירה והענישה הפנימית בישראל.
ואכן, כבר השבוע פורסמה מטעם היועצת המשפטית לממשלה הודעה לפיה "מדינת ישראל, ובכלל זאת גופי הביטחון, מחויבים לפעול לפי עקרונות הדין הבינלאומי ודיני הלחימה. התבטאויות שיש בהן כדי לקרוא לפגיעה מכוונת באזרחים בלתי מעורבים, נוגדות את המדיניות הנוהגת ועלולות להוות עבירות פליליות, לרבות עבירות הסתה. בימים אלה מצויים מספר מקרים בבחינה של גורמי אכיפת החוק". בהודעה לא פורט על אלה "מקרים" מדובר, אך קשה שלא להסיק שמכאן ואילך צפויה החמרה בהגשת כתבי אישום נגד חיילים ואזרחים.
לחששות הללו מצטרף כמובן החשש מפני השלכות אפשריות של פסק דין שיקבע שישראל אכן מבצעת ג'נוסייד בתושבי עזה. חוקיהם של מדינות רבות מטילים הגבלות קשות על קשרים עם מדינות שמבצעות עבירות ג'נוסייד. להרשעה כזו עלולות להיות השלכות רוחב על הכלכלה הישראלית ועל יחסי החוץ של המדינה, גם ברמה הלא פורמלית. גופים עסקיים בינלאומיים עלולים להירתע מלעשות עסקים עם ישראל.
זו כנראה הסיבה שבעטיה שיגרה ממשלת ישראל לטריבונל עצמו כנציג מטעמה את פרופ' אהרן ברק. התקווה, שאיננה מופרכת, היא שיוקרתו של ברק תסייע למנוע מתן פסק דין קשה נגד מדינת ישראל. ברק מוכר בכל העולם כמשפטן בעל שיעור קומה, וגם אם בשמאל הישראלי נוטים לא פעם להפריז מעט בעוצמת ההערכה כלפיו בעולם, ודאי שאין בארץ משפטן יותר מוערך בינלאומית ממנו. עם זאת, לפרופ' ברק יש גם נטייה בעייתית להעדיף זכויות אדם על ביטחון אזרחי ישראל. "הוא מוכן שיתפוצצו 30־50 אנשים אבל שיהיו זכויות אדם", אמר עליו ידידו השופט מישאל חשין. יש לקוות שלאחר שב־7 באוקטובר נרצחו למעלה מאלף ישראלים, ולא רק 30־50, ברק ינצל את מלוא האשראי שצבר בעשרות שנות הגנה על זכויות אדם על מנת להציל את ישראל מפסק דין קשה.
