חוברת כיס שנמצאה בחאן־יונס, שבמבט חיצוני נראית דומה לחוברות שמחלקים חסידי ברסלב בצמתים, להבדיל כמובן, עוסקת בשבחי מצוות הג'יהאד ובהתחזקות בה. החוברת יצאה לאור ב־2016 לרגל יום השנה ה־27 למותו של "השהיד ד"ר עבדאללה עזאם" ומכילה ברובה ציטוטים מכתביו ומהגיגיו. בראש החוברת נכתב שכל זכויות היוצרים עליה שמורות ל"בית הספרים הלאומי ולספריות של משרד התרבות", משרד התרבות של חמאס עזה, יש להניח. מתחת לכותרת "למה אנחנו נאבקים?" מופיעה תמונת לוחם חמאס בתוך מנהרה שבקצה שלה מופיעה כיפת הסלע.
עבדאללה עזאם (1941־1989) המכונה גם "אבי הג'יהאד" ונחשב למייסד אל־קאעידה, נולד בכפר סילת אל־חארית'יה שבצפון השומרון. הוא למד בנערותו בג'נין ובטול־כרם, עבד בתחילה כמורה בירדן וב־1963 נסע לסוריה, שם למד בפקולטה להלכה אסלאמית באוניברסיטת דמשק. בחופשותיו היה חוזר לכפרו, מטיף ומלמד במסגד המקומי וכך עשה גם לאחר סיום לימודיו. זמן קצר לאחר מלחמת ששת הימים עקר עם משפחתו לירדן. ב־1969 הצטרף ל"אחים המוסלמים" ונטל חלק במלחמת המרדפים שהתנהלה אז בבקעת הירדן. עזאם התאכזב מהיחס המזלזל של לוחמי הפת"ח לאסלאם ומהגישה המרקסיסטית־לאומנית־חילונית של ארגון הטרור, ולכן עבר ללמוד באוניברסיטת אל־אזהר האסלאמית שבקהיר, שם סיים תואר שני בלימודי אסלאם.
בשנת 1973 קיבל עזאם תואר דוקטור בלימודי אסלאם מהאוניברסיטה המצרית ואז עבר לערב הסעודית ללמד באוניברסיטת המלך עבד אל־עזיז, שם הפך למורהו הרוחני של אוסאמה בן־לאדן שהיה סטודנט במוסד. הוא גם פרסם סדרה ארוכה של ספרים בענייני ג'יהאד. ב־1980 נסע יחד עם בן־לאדן לפקיסטן כדי להילחם בכוחות הסובייטיים שפלשו לאפגניסטן, ועזאם הוסיף לעשות שם נפשות לרעיונותיו הג'יהאדיסטיים. על פי הגותו, אם ארץ מוסלמית מותקפת, על כל המוסלמים באופן אישי לצאת להגנתה. ואיזו ארץ מוסלמית מותקפת יותר מאשר פלסטין?
בפשוואר שעל גבול פקיסטן־אפגניסטן מונה עזאם על שליחת מורים לבתי ספר שהטיפו לג'יהאד. שם גם הקים משרד למתן שירותים למוג'אהדין ("לוחמי הקודש" האסלאמיים, א"ס), במימון שהשיג בן־לאדן, שהיה מקורב אז לבית המלוכה הסעודי. יחד הקימו שם ארגון מתנדבים שבו יותר מ־40 אלף לוחמים. עזאם נהרג בפשוואר בסתיו 1989 עם שני בניו בפיצוץ מכוניתו. יש המשערים שבן־לאדן עמד מאחורי ההתנקשות לאחר שהיחסים בין השניים עלו על שרטון.
"אתה חייב לדעת", מצטט הספרון שאיתרו חיילינו בחאן־יונס את עבדאללה עזאם, "אחי המוג'אהיד, שדרך הג'יהאד קשה וארוכה, ולא קל לרבים להמשיך בדרך הזו, הכוללת מצוקה, קשיים ותלאות". תחת הכותרת "הצדקות לג'יהאד למען א־לוהים" מוסיפה החוברת להטיף: "כל מי שיסתכל על המציאות של המוסלמים היום יגלה שהם בצרות שנגרמות בעיקר בגלל נטישת הג'יהאד, ובגלל אהבת החיים ושנאת המוות. זו הסיבה שהעריצים השתלטו על צווארם של המוסלמים בכל פינה ובכל ארץ. הג'יהאד הוא פסגת האסלאם. הוא הנזירות של העם הזה. אלה הנאבקים הם נדירים. ודע, אחי המוג'אהיד כי התנועה הג'יהאדיסטית ארוכת טווח. היא ממגרת את הרפיון מחיי האומה וממיסה את גילויי הפזרנות והמותרות שמשעבדת עמים רבים".
ספרון נוסף, מצויר, שמיועד לילדים, אותר בשכונת דרג'־תופאח בעזה וכותרתו: "מועתז חיג'אזי – אוהב ירושלים והשהיד שלה". חיג'אזי הוא צעיר מוסלמי שהתנקש ביהודה גליק בשנת 2014 בתום אירוע שנתי של פעילי הר הבית שהתקיים במרכז מורשת בגין, וחוסל כמה שעות מאוחר יותר בידי לוחמינו בביתו בשכונת אבו־תור הירושלמית.
על פי הסיפור, אימו של חיג'אזי נתבקשה לבצע הפלה בהיותה בהיריון איתו שאם לא כך – היא תמות. הוריו כבר השלימו עם רוע הגזרה אלא שברגע האחרון בדיקה נוספת מצד רופא קרוב משפחה הניאה את בני הזוג מלבחור בהפלה, מתוך הבנה שחוות הדעת הרפואית הראשונה הייתה שגויה. "העובר הזה יהיה הטוב מבין ילדייך והוא יהיה במעמד עליון", בישר לה קרוב המשפחה.
"ב־28 באפריל 1982, בבית החולים אל־מוקאסד, ילדה האישה תינוק בשם מועתז, השני מבין ארבעת ילדיהם".
משפחת חיג'אזי שבה אחרי הלידה למקום עבודתו של האב באמירויות, לא לפני שזה "השלים את הליכי רישום היילוד בארצו כדי שתהיה לו זכות אזרח בירושלים, מקום הולדתו וארץ אבותיו".
"ירושלים היא עיר ערבית משחר ההיסטוריה", מוסיף הספרון להנחיל לדור המחבלים הצעיר את המסר השקרי, "והערבים הפלסטינים שבה ירשו אותה מדור לדור, חיו בה ולא עזבו אותה ליום אחד, דבקים בה ומשמרים את הזהות הערבית־אסלאמית האותנטית שלה. הציונים טימאו אותה בכיבושה בטענה שהיא בירתם הנצחית ושמסגד אל־אקצה נבנה על חורבות מקדשם המפואר. הם שואפים להרוס את מסגד אל־אקצה כדי לבנות עליו את בית המקדש השלישי שלהם".
בשנת 1995, על פי הספר, שבה המשפחה לשכונת אבו־תור כדי שרישומם כתושבי ירושלים לא ייפגע, על פי הכלל הישראלי שהונהג אז ולפיו ערבים שבמשך שבע שנים רצופות לא התגוררו בעיר נמחקים ממרשם התושבים. "במהלך שנות לימודיו של מועתז בירושלים הוא התמודד עם בעיות של מעצר והטרדה והותקף בידי חיילים ציונים".
וכעת מגיעה העלילה לסיפור הגבורה הראשון של מועתז חיג'אזי: "המתנחלים התעוררו עם עלות השחר מהמבנים בהתנחלויות שהוקמו באזורים שונים במערב ירושלים, מבועתים משריפות שפרצו בארונות החשמל במבנים שלהם. הפעולות חזרו על עצמן. תלונות המתנחלים גברו, מה שגרם לשירות הביון הציוני לחקור את הסיבות לשריפות שפרצו, דקות לאחר שעברו במקום מפיץ העיתונים איברהים חיג'אזי ושני בניו חליל ומועתז".
הספר מוסיף לספר כיצד הקיפו כוחות מודיעין ישראליים את מכוניתו של האב בשעת בוקר מוקדמת, כשהם בדרכם לחלוקת עיתונים. כשהתברר לכוחות הביטחון שמועתז סיים התמחות בהנדסת חשמל חשדם גבר והוא הוכנס לחקירה, בעוד אביו ואחיו הגדול מעוכבים מחוץ לחדר.
"אנשי המודיעין הציוני דימו עינויים שעובר אביו של מועתז כאמצעי להפעיל עליו לחץ ולחלץ ממנו הודאה, מה שאילץ את מועתז להודות בפעולות השריפה. בתי המשפט הציוניים הלא־צודקים גזרו על מועתז שש שנות מאסר. הוא היה גאה בשבי הזה ומעולם לא נכנע לסוהר. באחד מבתי הכלא זרקו אותו לחדר רטוב ללא מיטה, מה שהכעיס אותו עוד יותר. הוא החל לדפוק בקירות ולצעוק, אבל אף אחד לא ענה לו. אז מועתז נדר לנקום בסוהר שלו. למחרת, שני סוהרים העליבו את א־לוהים בפניו, והוא תקף ופצע אותם. לכן בית המשפט גזר עליו מאסר לתקופה של שלוש שנים נוספות. הוא נכלא בבידוד וממשפחתו נמנעה האפשרות לבקרו.
"לאחר תום העונש שהושת עליו בתאו ותוך כדי העברתו ממנו, הידק השומר את אזיקיו בצורה כואבת, מה שגרם לו לתקוף את הסוהר, ובית המשפט גזר עליו עונש מאסר לתקופה של שנתיים וחצי, מה שהביא את מועתז לשהות בכלא במשך 11 שנים וחצי בסך הכול. הוא בילה את רוב שנותיו בכלא בתאי בידוד. כאשר ועדת מעקב ערכה סיור בכלא כדי לבדוק את תנאי החולים, מועתז דחף עכבר קטן בין חברי הוועדה והם נבהלו וברחו. הם היו מבועתים, והוא צחק ולעג להם".
"לפני מעצרו", מוסיפה החוברת לספר לילדי עזה, "מועתז לא השתייך לאף ארגון פלסטיני. גם במהלך מעצרו הוא לא סווג כחבר באף ארגון, אך הוא בחר בזמן הכלא לשהות במדור של הג'יהאד האסלאמי והחל להאמין ברעיונות שהציע מייסד הארגון הזה בפלסטין, הקדוש ד"ר פתחי אלשקאקי. בחמישי ביוני 2012 שוחרר המוג'אהיד מועתז חיג'אזי וביום שחרורו התחייב להיות קוץ במיזם הציוני המבקש לייהד את ירושלים.
"מועתז שמח לחזור לעירו וניסה לחיות חיים נורמליים. הוא נרשם לקורסי חשמל, קירור ומיזוג אוויר, ולמד לרכוב על אופנועים. (אבל אז) הוא ראה את המתנחלים המכחישים, ובראשם הקיצוני הזדוני הרב יהודה גליק, מסתערים על חצרות מסגד אל־אקצה ומזמינים אנשים נוספים לערוך שם תפילות, בטענה שאת המסגד יש לפוצץ כדי להסירו ולהקים את המקדש במקומו.
"תחושת הכעס על המתרחש במסגד אל־אקצה התפוצצה כמו הר געש בחזהו של מועתז, והוא החליט לנקום ברב הפושע הזה. הוא רכב על האופנוע שלו, הניח את אקדחו על מותניו ויצא לדרך למקום שבו השתתף הרב בכנס שאורגן להקמת המקדש המומצא על הריסות מסגד אל־אקצה. לאחר יציאתו מהכנס מועתז ניגש אליו ושאל אותו: 'אתה יהודה גליק?'. גליק אישר. 'סליחה', אמר לו מועתז, 'אתה מכעיס אותי; כי אתה האויב של אל־אקצה ומקומך לא כאן'. הוא פתח לעברו באש ופצע אותו קשה, מה שגרם לו להימנע מלהתקרב למסגד אל־אקצה בהמשך.
"מוג'אהיד מועתז הגיבור חזר לבית משפחתו לאחר שביצע בהצלחה את משימתו ובילה את הלילה שלו רגוע, מרוצה ממה שעשה. למחרת בבוקר הבית הוקף בכוחות גדולים של הצבא הציוני ולאחר התנגשות חמושה עם כוחות הכיבוש הפך האביר הגיבור לשאהיד. בשלושים באוקטובר בשנת 2014 הוא קיים את בריתו עם א־לוהים. זה העובר שרצו להפיל, והוא טופח וצמח מחובק על ידי ירושלים".
בגב הספר נכתב על אופייה של סדרת הספרים כולה, שנועדה לתעד את תולדותיהם של אלו ש"שמעו את אנקותיו של מסגד אל־אקצה הפצוע, והציעו את דמם ונפשם כמזור להחלמתו, והפכו לכוכבים זוהרים בשמיים".
על גב החוברת מופיע גם דוא"ל למי שמעוניין לסייע להמשך המחקר והתיעוד של אותם "גיבורי אל אקצה": dar.alshatec@gmail.com
תודה לארגון אמהות הלוחמים שהביא לחשיפת ספרון הילדים מדרג'־תופאח
