הלב יוצא למשפחות החטופים. אסור להיות אדישים לכאבם. הדרך להזדהות עוברת גם בתזכורות יומיומיות חשובות בכלי התקשורת. בסרט "עד שכולם יחזרו" ששודר אמש ב"כאן 11", היו הרבה רגעים של הכאב הזה – כאב המשפחות שמתמודדות עם הסיוט המתמשך. בין השאר הסרט מלווה מקרוב בתיעוד אישי ומרגש את משפחתה של יפה אדר, שנחטפה מניר עוז עד לשובה הביתה.
אבל יותר מאשר סרט על משפחות החטופים, "עד שכולם יחזרו" הוא סרט על מטה משפחות החטופים, המטה המתוקשר שמנהל רונן צור. וכשמדובר בניהול המטה, עם כל הכבוד וההערכה להירתמות וההתנדבות, יש שם גם הרבה פוליטיקה.
הפוליטיקה נוכחת בסרט לכל אורכו, ומפריעה ליצירת הזדהות עם אנשי המטה. זה מתחיל כבר בדקות הראשונות בביקורת הנוקבת על כך שנתניהו לא מיהר להיפגש עם המשפחות. דקות לאחר מכן רונן צור נושא נאום על היעדרותה של המדינה וחוסר תפקודה. בזמן שצור נשא את נאומו, מדינת ישראל גייסה מאות אלפי אזרחים למילואים ושלחה אותם למלחמה בעזה, ופינתה 120 אלף איש למלונות. כל זה לא נעשה על ידי מתנדבים.
בהמשך הסרט, כשמתחילה הפעולה הקרקעית בעזה, מוחה דובר המטה חיים רובינשטיין על כך שהמשפחות לא עודכנו בהרחבת הפעולה הקרקעית ומתדרך את המשפחות למחות על כך שגלנט מסכים להיפגש איתן רק למחרת, ולא היום. "אנחנו לא מקבלים את זה", הוא עובר ואומר לבני המשפחות. "אנחנו דורשים פגישה היום". רובינשטיין גם מבהיר שרונן צור יתדרך מה ייאמר בפגישה עם נתניהו.
צור מבקש להעביר מסר בשם המשפחות, כי עסקה של "כולם תמורת כולם" באה בחשבון וגם קובע שיש לעסקה כזו "גיבוי של כל מדינת ישראל". במציאות, ידוע שלא כל משפחות החטופים תומכות בעסקה של "כולם תמורת כולם", ובטח שלא כל מדינת ישראל. אבל יוצרי הסרט לא מקשים על הנחרצות של צור וגם לא טורחים להשמיע קולות של משפחות חטופים שחולקות עליו, ויש כאלו.
בנוסף, קשה שלא לחוש בניסיון של יוצרי הסרט להתסיס את הצופים נגד הכנף הימנית של הממשלה. ביחס לשר בצלאל סמוטריץ', הם ממש יצרו תודעה כוזבת כששילבו בסרט רק את הידיעה החדשותית על התנגדותו המוקדמת לעסקת החטופים עם חמאס, והשמיטו את העובדה שסמוטריץ' הצביע בסופו של דבר בעד העסקה.
הסרט מסתיים בחזרתה של יפה אדר במסגרת עסקת החטופים. גם כאן ליווי המשפחה חשוב ומרגש, אבל מי שיבקש ללמוד על העסקה רק מהסרט – עלול לחשוב שאלו שהוציאו אותה לפועל הם רונן צור ואנשי המטה. אין צה"ל, אין מוסד, אין ראש ממשלה, או רמטכ"ל. הכול מתחיל ונגמר במובילי המטה.
יוצרי הסרט היו יכולים לייצר מסמך מרגש שיעורר כולו אמפתיה והזדהות עם משפחות החטופים. חבל שהם לא התאפקו וערבבו את התיעוד שלהם עם הרבה מאוד, ובעיקר, פוליטיקה.
