מסקר גאלופ שפורסם לאחרונה עלה שמצביעי המפלגה הדמוקרטית מעדיפים את הסוציאליזם על פני הקפיטליזם. אני לא מתייחס לכך כאל תמיכה בסוציאליזם אמיתי, כפי שהיינו מבינים אותו לפני ארבעה עשורים, אלא רואה בו ביטוי לרצונם לתזוזה קיצונית לשמאל, ואם צריך גם לחשיבה מחוץ לקופסה.
ראו לדוגמה את אלכסנדריה אוקסיו־קורטז, המועמדת הדמוקרטית שככל הנראה תייצג חלקים מהעיר ניו־יורק בקונגרס הבא. האג'נדה שלה קוראת ליישום מערכת בריאות ממלכתית, התחייבות פדרלית לתעסוקה וסגירת ICE, שירות ההגירה והמכס. אם אתם מסכימים איתה אם לא, מדהים איך העמדות האלו הפכו לחלק מהדיון הרחב.
בצד הרפובליקני, נשיאותו של דונלד טראמפ לקחה את המפלגה לכל מיני מקומות לא צפויים – ממלחמת סחר נגד בעלת בריתנו קנדה ועד למתקפה ישירה על הלגיטימיות של האף־בי־איי. גם לפני טראמפ לא הסכים הסנאט הרפובליקני לשקול אפילו את מועמדותו של מריק גרלנד לבית המשפט העליון, צעד חסר תקדים בעת המודרנית.
יש כאן דפוס רחב יותר: המרחב ליישום מדיניות שונה נפתח. לעניין הזה יהיו השלכות חשובות על עתיד הרפובליקה האמריקנית.
בצד השלילי, כשרעיונות "משוגעים" הופכים לחלק מהשיח הציבורי, הקיטוב הפוליטי מחריף. סביר מאוד שאנשים כמו ברני סנדרס ואלכסנדריה אוקסיו־קורטז דוחפים רפובליקנים רבים, שמפקפקים בטראמפ, הישר לידיו של הנשיא. באותו זמן, דמוקרטים רבים מרגישים שיש לעצור בכל מחיר את טראמפ ואת הפרת הנורמות הפוליטיות.
אם המפלגה שלכם שולטת בכל זרועות הממשלה, התשואה הפוליטית רבה יותר. גם אם רעיונות המפלגה שלכם משונים ורחוקים מהנורמה עד כדי כך שלעולם לא היו עוברים בממשל מפולג, אתם יכולים להתאים את האסטרטגיות הפוליטיות שלכם כדי לאפשר להם לעבור. בנוסף, לאירועים גדולים ובעלי השפעה על הבחירות, כמו מיתון או מלחמה לא פופולרית, עשויה להיות חשיבות רבה עוד יותר ביצירת התנאים לפריצות דרך פוליטיות. חשיבותו של המזל תעלה.
עייפתם מהשיתוק בוושינגטון? ברוכים הבאים לעולם הפוליטי החדש שבו הפתעות מגיעות בכל שנה, לפחות עד שהדמוקרטים יכבשו את בית הנבחרים. תחת ממשלה מפולגת, השינוי לא בהכרח ייבלם. הוא פשוט יבוא דרך הוראות מנהליות חד־צדדיות, או בקרבות תרבות רטוריים וסימבוליים קיצוניים בהרבה מאלו שהתרחשו לפני עשור או שניים.
מדי פעם מפלגה אחת תשלוט בכל זרועות הממשל, והשיח והציפיות כבר יכינו מראש את הקרקע לשינויים גדולים. עד לא מזמן חשבתי שאפילו רוב שמרני של 4־5 בבית המשפט העליון ישאיר על כנה את "פסיקת רו נגד וייד", שהתירה הפלות בכל אמריקה, מכיוון שהרפובליקנים לא היו רוצים להוריד מהאג'נדה הלאומית נושא שפועל לטובתם. כעת אני כבר לא בטוח. פתאום אמריקנים מתחילים להתרגל לרעיון ששינוי פוליטי קיצוני הוא אפשרי, לטוב ולרע, ומשמעות הדבר היא שרבים מהם ידרשו שינוי קיצוני כזה. בעידן טראמפ, אם אפשר לכנות אותו ככה, קשה יותר לומר לבייס שלך ששינויים גדולים לא באים בקלות.
האם יש צד חיובי להרחבת כיווני המדיניות האפשריים? בהחלט. בין שאתם אוהבים את הממשל הנוכחי ובין שלא, עדיין אפשר לחשוב שעם הזמן, אמריקה פחות משותקת תפיק יותר רעיונות טובים מרעים, ושחלק מהרעים ישונו או יתוקנו בשלב מסוים בעתיד.
יש רעיונות רבים ללא נטייה פוליטית לצד כזה או אחר. עד לפני חמש שנים חשבתי שהפדרל ריזרב, הבנק המרכזי האמריקני, רחוק מאוד מאימוץ "כיוונון תמ"ג נקוב", רעיון שתומכים בו כלכלנים משמאל ומימין. היום נראה סביר לחלוטין שה"פד" ינוע בכיוון כזה, משום שלצד התפתחויות אחרות, השינוי כבר לא יראה גדול או קיצוני כל כך. טראמפ כנראה יצייץ ביקורת כלפי ה"פד", לא משנה מה הם יעשו; אז כדאי שהם פשוט יוציאו לפועל חלק מהתוכניות שהם רוצים לקדם.
תנועות אחרות שפעם נראו חסרות תקווה או בלי סיכוי ממשי ימשכו עכשיו עוד תומכים, בתקווה שאולי ינצחו נגד כל הסיכויים. תנועת YIMBY, "כן בחצר האחורית שלי", הקוראת להסיר את הרגולציות בעניין בנייה עירונית צפופה בעיקר בקליפורניה, קונה תומכים צעירים ומלאי מוטיבציה, בעיקר פרוגרסיביים וליברטריאנים. אולי האפשרויות האלו לשינוי יובילו לעוד כישרון וחדשנות בפוליטיקה האמריקנית, וישפיעו לטובה.
בינתיים העצה שלי היא: חגרו את חגורות הבטיחות. זו עלולה להיות נסיעה מטלטלת.
