חזרת עזתים לצפון הרצועה, המשך הירי אל עבר יישובי הדרום ושובם של מאפיינים שלטוניים של החמאס לעזה, הם כישלון מחפיר של קבינט המלחמה והפיקוד הבכיר של צה"ל שמבזבזים לשווא את גבורתם של הלוחמים בשדה הקרב ואת עוז רוחו של העורף בבית.
הדרג המדיני חייב להציב לעצמו ובפני הציבור תמונת עתיד ברורה עם משמעות אסטרטגית שאין בה עמימות. השמדת החמאס ויכולותיו הצבאיות (כפי שנקבע ביעדי המלחמה), צריכה להיות מתורגמת ליעדים מדידים של הצבא. היא חייבת להיעשות בצורה כזאת שלא תאפשר יכולת שיקום, וההכרעה צריכה לכלול פגיעה בקרקע ובכבוד כך שבתודעת אויבינו מסביב ייצרב הפסד טוטלי. בנוסף, הדרג המדיני חייב להבין שהשמדת החמאס היא אמצעי בלבד לגיבוש מצב מדיני חדש והישג מדיני נדרש.
אם לא נכריע את עזה, המלחמה שתיפתח בלבנון תהיה השלישית במקום האחרונה, ואז נקום שוב לבוקר השישה באוקטובר. בשני יעדי מלחמת לבנון השנייה, פירוק חיזבאללה והחזרת החטופים לא עמדנו. אנחנו על סף חזרה על אותה טעות בעזה, מה שיביא להתחלת המלחמה הקרובה בצפון מתוך חיסרון תודעתי משמעותי.
הקו הכחול הדמיוני החוצה את הגליל העליון יכול להוות גבול רק במציאות של שלום נינוח, לא כשמעבר לגדר קיים אויב רצחני הממתין לטבוח בנו כבטבח שמחת תורה.
ישראל צריכה להציב בפני האו"ם דרישה חד משמעית לקיום החלטה 1701 שהתקבלה בסוף מלחמת לבנון השנייה, לפיה חיזבאללה ייסוג אל עברו הצפוני של נהר הליטני ויפורק מנשקו. אם דרישות אלה לא יקוימו, ישראל תהיה חייבת לצאת למתקפת מנע בצפון ולהכריע את חיזבאללה, להזיז את הקו הכחול אל הליטני, שהוא גבול טבעי נוח הניתן לשליטה, ועל ידי כך ליצור רצועת ביטחון. חיזבאללה צריך להיות מושמד בדרום לבנון או להיכנע כניעה גמורה, ולא – נצטרך להעביר כ-700 אלף אזרחים לבנוניים שיעים תומכי חיזבאללה צפונה.
התושבים בשתי החזיתות לא יאפשרו לממשלה, ובצדק, לשוב למציאות שבה ניתן להסתמך על כך שהאויב "מורתע".
המלחמה הגדולה עוד לפנינו, ואין רע יותר מלקיים בחירות בזמן מלחמה או בעת ההכנה אליה, משום שבחירות הן דבר מפלג הגורם לאי וודאות – שני הדברים האחרונים שהחברה צריכה כעת. זה מחליש אותנו אל מול אויבינו.
לכן הפתרון צריך להיות במספר צירים: ראשית, החלפת הדרג הפיקודי או קידום קצינים בכירים כמו עופר וינטר, דן גולדפוס, רומן גופמן, דוד זיני ורפי מילוא – והצמדתם לרמטכ"ל, לאלופי הפיקודים ולראש אמ"ן. כן, הגענו לשלב הזה במלחמה.
בנוסף, יש להציב אלטרנטיבה לקבינט! למשל, הכנסת אזרחים נאמנים שאינם חברי כנסת לתוכו, לא בהכרח גנרלים לשעבר. מדוע? לפי שדעת הציבור בריאה יותר מזו של מנהיגי הקונספציה – הן הצבאיים והן המדיניים – בעשרים השנים האחרונות.
קבינט זה יהיה חייב לעסוק באסטרטגיה, הן בהצבת יעדים מדיניים לאור סוגיית היום שאחרי, והן בניהול מערכת היחסים הבינלאומית בצורה אגרסיבית, תוך דרישה לעמידה איתנה מול לחצים חיצוניים. כמו כן, הוא יהיה חייב לנהל את המלחמה בצורה אגרסיבית תוך חתירה להכרעה.
עם ישראל לא ייתן למצב הזה להימשך, ולא יסכים שנחזור למדיניות ההכלה של ה-6.10.
