המושג ג'נוסייד, רצח־עם, הוא עוד המצאה של המוח היהודי. על החתום: רפאל למקין, משפטן יהודי־פולני. את הטיוטה הראשונית הציע למקין כבר בשנת 1935, כאשר התריע בכנס במדריד כי השלטון הנאצי עלול לבצע פשעים מסוג זה. אבל האנושות לא אוהבת איומים אפוקליפטיים תיאורטיים, ואף אחד לא הקשיב לו אז.
עם פרוץ מלחמת העולם השנייה נמלט למקין לארה"ב ונקלט כמרצה באוניברסיטת דיוק. במהלך המלחמה נרצחו כל בני משפחתו, ובשנת 1944 הוא פרסם ספר שבו ניתח את החוק הגרמני תחת השלטון הנאצי, וטבע בו מושג חדש: ג'נוסייד. השם הורכב מצירוף המילה היוונית "גנוס" שמשמעותה עַם, והמילה הלטינית קידֶה שמשמעה "להרוג".
המינוח החדש נקלט בקרב הקהילה הבינלאומית, ואף שימש בסיס לטענות התביעה במשפטי נירנברג. עם תום המלחמה מונה למקין ליועץ לבית המשפט העליון האמריקני ולתובע הראשי במשפטי נירנברג. שלוש שנים לאחר השואה קיבלו משפטני האו"ם את הגדרתו ל"רצח עם", והשתמשו בה לניסוח ה"אמנה למניעתו וענישתו של הפשע רצח עם". האמנה אושרה בעצרת האו"ם בשנת 1948.
"בית הדין הבינלאומי לצדק" בהאג, המוסד השיפוטי המרכזי של האו"ם, נועד להכריע בסכסוכים בין מדינות על סמך אמנות שאותן מדינות חתומות עליהן, ובהן האמנה למניעת רצח עם. בכך הוא נבדל מבית הדין הפלילי הבינלאומי (ICC), הממוקם גם הוא בהאג, אך מנהל הליכים נגד אנשים ספציפיים הנאשמים בפשעים נגד האנושות.
משמעותם של צווים הקוראים להפסקת הלחימה היא אחת, הסביר עו"ד טל בקר: הענקת ניצחון לחמאס, ומתן אור ירוק להמשך תוכניתו להשמדת מדינת ישראל
בבית הדין בהאג יושבים 15 שופטים מטעם מדינות שונות, בהן דמוקרטיות מהוללות כמו סין, רוסיה, לבנון, סומליה ומרוקו. ההרכב אמור, בין השאר, לשקף את חלוקת הכוחות במועצת הביטחון של האו"ם, אולם לאף אחד אין ספק שמדובר בטריבונל פוליטי (ליתר דיוק, כמעט לאף אחד; פרופ' יניב רוזנאי טען השבוע בפודקאסט של נדב פרי שמדובר בשופטים "מקצועיים ועצמאיים").
הרס עם מטרה
יש צדדים לכאן ולכאן בדילמה שעמדה לפני ישראל, האם נכון להשתתף במשחקי השקר ולשלוח שופט ונציגים מטעמה. כך או כך, גם אם המשפט עצמו מכור, יש ערך להפרכה פומבית של השקרים בדיון שצופים בו משפטנים ואנשי תקשורת מכל רחבי העולם. מייצגיה של ישראל נדרשו להעמיד כתב הגנה בתוך זמן קצר מאוד ולהציג אותו במשך שעתיים בלבד. סקירה מהירה של הטקסטים שלהם מראה שהם עשו עבודה טובה.
"אנחנו חיים בתקופה שבה המילים זולות", טען המשפטן טל בקר בנאומו. קו ההגנה של בקר היה כפול, וכלל טענות לגופה של טוענת, מדינת דרום־אפריקה שהגישה את העתירה לבית הדין, ולגופה של טענה. לגופה של טוענת ציטט בקר הצהרות רשמיות של ממשלת דרום־אפריקה, המלמדות שמדובר במדינה אנטישמית שאינה מכירה בזכות קיומה של ישראל. אגב, ההצהרה האנטישמית הראשונה שלה הייתה בשבעה באוקטובר, הרבה לפני שישראל החלה להשיב מלחמה בעקבות הטבח של חמאס.
ולגופה של טענה: אם יש רצח עם, מה שעשה חמאס בשבעה באוקטובר זהו רצח עם. בקר הקרין בפני השופטים קטעים מסרטון הזוועות של דובר צה"ל, ותיאר מילולית מחזות איומים שתועדו, ושנימנע מלתארן כאן שוב. בקר ציטט בכירים בחמאס המצהירים כי מטרתם היא "טיהור פלסטין מטינופת היהודים", וקוראים במפורש להשמדת ישראל. על הרקע הזה, הסביר, משמעותם של צווים הקוראים להפסקת הלחימה היא אחת: הענקת ניצחון לחמאס, ומתן אור ירוק להמשך תוכניתו להשמדת מדינת ישראל.
אגב "ההקשר", מונח שהפך פופולרי לאחרונה: בתגובה לטענת דרום־אפריקה שמעשי חמאס הם תגובה ל"75 שנות אפרטהייד", ציטט פרופ' מלקולם שואו, ראש צוות ההגנה של ישראל, את נשיאת הנציבות האירופית אורסולה פון דר־ליין, שהתייחסה למניעים האמיתיים של חמאס: "לא היה גבול לדם שמחבלי חמאס רצו לשפוך. הם עברו בית ובית ושרפו אנשים חיים, ילדים ותינוקות. למה? כי הם היו יהודים, כי הם גרו במדינת ישראל. המטרה המפורשת של חמאס היא חיסול החיים היהודיים בארץ הקודש. המחבלים הללו, נתמכים על ידי חבריהם מטהרן, לעולם לא יפסיקו".
טענת הגנה נוספת, שהעלתה ד"ר גלית רג'ואן ממשרד המשפטים, מתמודדת עם טענה שפותחה גם בעיתון הארץ, ולפיה ניתן להאשים את ישראל בגרסה חדשה של פשע נגד האנושות העונה לשם "דומיסייד", ומתייחס להרס סביבת המגורים. כתבת "הארץ" נטע אחיטוב ציטטה חוקר מ־MIT הטוען כי "הסיכוי שדומיסייד יוכר כפשע נגד האנושות גבוה מאי־פעם. אובדן בית גורם לנו לאבד את האנושיות שלנו, וכאשר בתים נהרסים בצורה מסיבית ושכונות שלמות משוטחות, כפי שקורה בעזה, זהו פשע נגד האנושות".
רג'ואן הסבירה שההרס המסיבי בעזה נובע מסיבה אחת ויחידה: גרורות הטרור פשו בכל הרצועה. לא ניתן לפרק את מערכת המטרו האדירה – שאורכה הכולל מוערך בלמעלה מ־700 קילומטרים, עם אלפים רבים של פירים – בלי הרס שיטתי של המבנים המשרתים אותה. בניגוד לכל מדינה נורמלית, שיש בה אזורים צבאיים קטנים ומתוחמים לצד אזורים אזרחיים, בעזה הכול משרת את הטרור. עו"ד עמרי סנדר, שגויס לצוות מהשוק הפרטי, ציטט החלטות קבינט רלוונטיות וטען כי מדינה המעוניינת לבצע רצח־עם לא משקיעה משאבים רבים כל כך בסיוע הומניטרי לאויב שלה.
בימים הקרובים אמור בית הדין לקבוע אם יינתנו צווים זמניים, ובישראל מקווים שלא ייצאו משם החלטות שיקשו מאוד על מדינות המערב להמשיך לתמוך במאבקה בחמאס.
לאחר לחצים רבים הסכים שר המשפטים יריב לוין לכנס את הוועדה לבחירת שופטים, לצורך דיון ללא הצבעות על מינוי נשיא קבוע ושופטים לעליון. הוועדה כונסה ביום שלישי, ולמחנה הרוב בוועדה הייתה תוכנית מסודרת: לנאום לפרוטוקול על חשיבות מינוי נשיא קבוע ושופטים חדשים, ו"להראות" ששר המשפטים מורח זמן מטעמים לא ענייניים. השלב הבא בתוכנית הוא הגשת עתירה נגד השר על ידי אחד הארגונים החרדים לשלום הדמוקרטיה, זו תתקבל על ידי השופטים, ואלה יוציאו צו הפוקד על לוין למנות שופטים לעליון. מהלך כזה לא היה מספיק כדי למנות שופטים לעליון, שכן למינוי כזה דרוש רוב של 7 מתוך 9, רוב שאין לשמאל בוועדה, אולם הוא היה מספיק על מנת למנות נשיא; לשם כך די ברוב רגיל.
שלב ההרצאות עבר כמתוכנן: ח"כ קארין אלהרר מיש עתיד נאמה על חשיבות מינוי שלוש שופטות, ועו"ד אילנה סקר, נציגת הלשכה, הסבירה כמה חשוב למנות שופטות מזרחיות. יצחק עמית, שהדיון על מינוי נשיא עוסק למעשה בו, טען שהוא יושב על תקן עציץ ולכן אין לו בעיית ניגוד עניינים ("את תפקיד העציץ לא תיקח ממני", סנט בו שר המשפטים לוין, "מי שאין שום משמעות לעמדה שלו בוועדה הזו זה אני").
את המפנה בדיון הובילה השרה אורית סטרוק, ששאלה את הנוכחים שאלה פרגמטית פשוטה: מהי ה"נפקא מינה" למינוי נשיא קבוע? אילו סמכויות יש לנשיא במינוי קבוע שאין לנשיא במינוי זמני, ומה מפסיד הציבור מכך שאין נשיא קבוע? נציג הלשכה, מוחמד נעאמנה, ניסה לטעון שבית משפט ללא נשיא זה כמו צבא ללא רמטכ"ל או משטרה ללא מפכ"ל, אולם הנוכחים התקשו להציג חיזוק לדבריו, שכן כל סמכויות הנשיא מצויות גם בידיו של ממלא המקום.
"את מה שאני רואה לבן אתה רואה שחור, כשיורדת עליי החשיכה עליך זורח אור", ציטטה סטרוק את "ניצוץ האהבה" של אהוד בנאי. השיר הזה, טענה, משקף את הקיטוב בחברה. אתם השופטים, אמרה סטרוק, חיים בתוך העולם הערכי שלכם ולא מבינים עד כמה הפסיקות שלכם פוצעות ציבור גדול. במלחמה משתדלים לפעול מתוך אחדות. לפיכך, הסבירה, דיון ללא הצבעה איננו פיליבסטר שנועד למריחת זמן כפי שנטען, אלא הזדמנות לבני פלוגתא לשבת יחד ולנסות לחשוב באופן יצירתי כיצד ניתן להביא לציבור בשורה שהוא יוכל לחיות איתה, ולא כיצד לנצל את הרוב השמאלני בוועדה כדי להמשיך לפצוע מחצית מהציבור.
בשלב הזה פנה לוין לעמית ואמר לו: אתה תהיה נשיא בכל מקרה, אין בכך ספק. המחנה שלכם יעלה את המועמדות שלך, ואתם השופטים תעשו בסוף את מה שאתם רוצים כי ככה אתם תמיד פועלים. השאלה היא אם נכון למיעוט בעם לנצל את הרוב שלו בוועדה ולהמשיך לעקם למחנה השני את היד, או שאולי גם לכם יש פה הזדמנות לחשוב על ערך האחדות כמשהו שמקריבים בשבילו.
התגובה של עמית לא הייתה מפתיעה: "יש לנו שלושה קריטריונים למינוי שופט: מקצועיות, מקצועיות ומקצועיות". ובכל זאת, חלק מהנוכחים יצאו בתחושה שאולי הדיונים הבאים יתנהלו באווירה קצת אחרת.
