המחסור ברופאים צפוי לזנק – ולפקולטות לרפואה יש הרבה אשמה

זמן מלחמה, ואין הרבה קשב לנושאים שאינם קשורים בה. ובכל זאת אני מבקש את תשומת ליבכם לעניין מחרפן במיוחד: הוויכוח על הקמת בית ספר לרפואה באוניברסיטת רייכמן. אפתח, כדרכי בקודש, בהפגזת שטיח של נתונים: אחד מכל ארבעה רופאים בישראל חצה את גיל 67.

תקראו שוב את המשפט הזה, שיחלחל. מחצית מהרופאים בני יותר מ־55. מערכת הבריאות שלנו מזדקנת מאוד, שנייה רק לאיטליה מבין מדינות ה־OECD. בהכשרת רופאים אנחנו במקום האחרון. רק 31% ממקבלי רישיון הרופא בשנה האחרונה למדו בארץ. במקום זה, כ־60% מהרופאים שלנו לומדים במדינות זרות. בעניין הזה אנחנו במקום הראשון בעולם המפותח, בפער עצום.

בגלל הרמה הנמוכה של חלק ממקומות הלימודים בחו"ל, ב־2025 יפסיקו להכיר בחלק מהמוסדות הללו, מה שצפוי להביא לצניחה חדה בשיעור הרופאים, בעיקר בפריפריה. 67% מהרופאים בבית החולים ברזילי באשקלון, ו־62% מהרופאים ב"זיו" בצפת, למדו במדינות שנפסלו. ארגון המדינות המפותחות הזהיר את ישראל שהמצב הזה, יחד עם פרישתו הצפויה של דור רופאים שלם שעלה לכאן מברית המועצות בשנות התשעים, יביא אותנו לשיעור מביש של 2.9 רופאים לכל אלף נפש. כבר היום אנחנו ב־3.3, כשממוצע מדינות הארגון הוא 3.7. ועוד דבר שחשוב לזכור: ישראל מובילה בעולם המערבי בקצב גידול האוכלוסייה. תוסיפו לכך את העובדה שהכשרת רופאים היא לא דבר שעושים מהיום למחר – זה לוקח בין 7 ל־16 שנה – וקיבלתם קטסטרופה בהתהוות. אנחנו לא בדקה התשעים, אלא הרבה אחריה.

מדינה שפויה שנקלעת למצב כזה אמורה להפוך כל אבן ולחפש כל דרך להגדיל את מספר הרופאים שלה. היינו מצפים לשמוע שראשי המערכת קופצים על כל רעיון לתוספת סטודנטים בטווח זמן מיידי. אבל בישראל עובדים הפוך. אין מקל שלא תקעו ביוזמה של אוניברסיטת רייכמן לפתוח בית ספר לרפואה. אחרי הכרזה חגיגית לפני כשנה, בחודש יוני האחרון הגישה האוניברסיטה הפרטית הראשונה בישראל בקשה רשמית למל"ג להקים פקולטה לרפואה שתכשיר 80 סטודנטים מדי שנה, שבהמשך יהפכו ל־120. הם הקימו מרכז סימולציה וכיתות, גייסו סגל מרצים, חתמו הסכם עם בתי החולים שיבא ובילינסון, וקבעו תאריך יעד: סתיו 2024. כעבור שלושה חודשים דחתה המל"ג את הבקשה, בטענה שרייכמן לא עומדת בתנאי הסף.

בשם איזה היגיון מדינה שמשוועת לרופאים שולחת 80 איש ללמוד במוסדות מפוקפקים בחו"ל, במקום להכשיר אותם כאן ולוודא שהם יודעים מה הם עושים?

מה הם תנאי הסף? נקבע שפקולטה לרפואה חייבת להיות סמוכה ל"חוגים לתואר ראשון במדעי הטבע בתחומים הרלוונטיים לרפואה". ובמילים פשוטות: רייכמן נדחו כי אין אצלם תואר ראשון בביולוגיה. באוניברסיטה ההרצליינית זעמו וטענו שהתנאים לא היו שקופים מראש, ושבמקרה שלהם אין היגיון לכלל הזה, שכן מדובר בתוכנית לימודים לתואר שני (המסלול הארבע־שנתי) שהסטודנטים בה כבר סיימו תואר ראשון במקצועות רלוונטיים לרפואה.

בנובמבר ביקש שר החינוך יואב קיש, שמגויס לרעיון של רייכמן, לקדם דיון להקמת ועדה במל"ג לבחינת תוכנית הלימודים של רייכמן. ב"כלכליסט" תיארו את בקשת קיש כ"ניסיון מחטף במל"ג". הדיון הסוער הסתיים בהפסד לרייכמן, שאנשיה טענו שאומנם אין אצלם תואר ראשון בביולוגיה, אבל יש לימודים בתחומים רלוונטיים אחרים ובהם פסיכולוגיה, מדעי המחשב, ביולוגיה סינתטית, ביו־אתיקה וביג־דאטה. בסוף הוסכם שתוקם ועדה אחרת שתקבע באופן אחיד מהם תנאי הסף לפתיחת בית ספר לרפואה. כך או כך, שנת הלימודים הנוכחית כבר אבודה. 80 מתמחים פוטנציאליים ב־2030 נבעטו מהמערכת.

מצופפים שורות

מדוע מערכת ההשכלה הגבוהה נלחמת חזק כל־כך בהקמת בית ספר לרפואה? יש שלל תירוצים: רבים הביעו דאגה משכר הלימוד הגבוה שמבקשים ברייכמן, 90 אלף שקלים בשנה, והגדירו אותו "הפרטה שתיטיב עם העשירון העליון ותפגע בסטודנטים במוסדות הציבוריים". נטען שזה יעמיק את המצוקה בפריפריה כי הסטודנטים יהיו, מן הסתם, בנים ובנות למשפחות עשירות מהמרכז, ושהאוניברסיטאות האחרות יאבדו מרצים איכותיים לטובת הפקולטה הפרטית שמעניקה תלושים מפנקים יותר. אחרים ציינו שאם כל מוסד שמעניק תואר שני יוכל להקים בי"ס לרפואה, צפוי מבול בקשות משלל מכללות, ואולי הפתרון יהיה להגדיר שרק "אוניברסיטה" מוכרת יכולה ללמד רפואה. עוד נטען שהתערבות השר קיש למען רייכמן הופכת את האירוע כולו לפוליטי ומכוער.

אשרי המאמין. הסיבה האמיתית גלויה לכל מי שעוקב קצת אחר דיוני המל"ג והוות"ת: האוניברסיטאות החזקות מצופפות שורות וחוסמות שחקנים חדשים על כל צעד ושעל. כשהמרכז הבין־תחומי ביקש הכרה כאוניברסיטת רייכמן, מי הצביעו נגד? כל נציגי האוניברסיטאות. גם אז מכרו כל מיני סיפורים על החשש מהפרטת ההשכלה הגבוהה. זה עדיין אותו קרב, רק בשלב ההתשה. אם מחר יבקשו ברייכמן להקים מצפה כוכבים או מסלול פכ"מ משלהם, תראו את אותם אנשים בתקשורת מזהירים מפני "הפרטת האסטרונומיה" או "מכירת הפקידות הממשלתית לעשירון העליון".

אפשר ללכת עוד כמה שנים לאחור, להקמת בית הספר לרפואה באריאל. בהצבעה נציגי האוניברסיטאות הצביעו נגד, אך שר החינוך דאז נפתלי בנט השיג רוב רק בזכות נבחרי הציבור בוועדה. המל"ג עשה לו את המוות. ההצבעה הראשונית בוטלה בטענה לניגוד עניינים, דינה זילבר התערבה, וזה אפילו הגיע לבג"ץ. אותן טענות על מחטף פוליטי שאנחנו שומעים היום נשמעו גם אז, כמו גם הטענות לרמה אקדמית נמוכה. רק אחרי מאבק של שנתיים התקבל אישור, ומאז 2020 כבר עברו שם 350 סטודנטים לרפואה. וכן, גם הקמת הפקולטה לרפואה בצפת של בר־אילן, אי־אז ב־2010, לוותה בקמפיין נגדי סוער מטעם הטכניון ואוניברסיטת חיפה.

אנשי אוניברסיטת רייכמן מנסים להסביר מעל כל במה שהדרישה ל"חוג לביולוגיה" היא סתם תירוץ, שנועד למנוע מהם להיכנס למגרש של הגדולים. עורכי הדין של האוניברסיטה הפרטית אפילו איימו בתביעות אישיות נגד גורמים במל"ג בטענה שהם פועלים בשירות האוניברסיטאות הגדולות, בעיקר תל־אביב, נגד הפקולטה החדשה.

הטענות נגד רייכמן מדהימות בצביעותן. קחו למשל את הטענה שלימודים לעשירים בלבד יעמיקו את מצוקת הרופאים בפריפריה. כבר שנים שמשרד הבריאות מנסה לפתות מתמחים ורופאים לעבור לבתי חולים בדרום ובצפון – זה בעצם היה הרעיון מאחורי הקמת הפקולטה בצפת – אבל עד כה, ברוב המקרים הניסיון נחל כישלון. הרופאים, כך מתברר, חוזרים לעבוד באזור שממנו באו.

רק בשבוע שעבר פרסם משרד הבריאות את הנתונים של בוגרי לימודי הרפואה מהפקולטות הציבוריות. ובכן, רק 5% מתוכם מגיעים מאזור הדרום. באוניברסיטה בבאר־שבע פחות מחמישית מהתלמידים הם דרומיים, בפקולטה בצפת רק רבע מגיעים מהצפון. גם בוגרי חו"ל, רוב הרופאים שלנו כאמור, מגיעים ברובם המוחלט (71%) מאזור המרכז. מה שיוצר, לשיטת משרד הבריאות, את "בעיית פיזור בוגרי הרפואה בישראל, מכיוון שלזיקת מגורים השפעה מכרעת על אזור בו מעוניין הרופא לעסוק ברפואה".

ולגבי שכר הלימוד? שימו לב לסיפור הבא: עד השנה, אחד מכל עשרה סטודנטים לרפואה בישראל היה זר. בעיקר בעלי אזרחות אמריקנית, וקצת מקנדה. הסטודנטים הללו הם מכונת כסף עבור האוניברסיטאות. הם משלמים שכר לימוד של כ־40 אלף דולר לשנה, פי 14 מהסטודנט הישראלי. כבר לפני שנים הומלץ לפנות את מקומם עבור סטודנטים ישראלים שכן, כפי שהעיר דו"ח ה־OECD, "לרובם אין כוונה להישאר בישראל או להשלים בה את ההתמחות שלהם". אבל רק השנהכ, אחרי משא ומתן סחטני, בוטלה התוכנית ופינתה מקום לעוד 130 רופאים שאשכרה יעבדו בישראל בתום לימודיהם. אבל אל דאגה, בתי הספר לרפואה יפוצו ב־58 אלף שקלים לסטודנט, מעבר לסובסידיות האחרות בבסיס התקציב שלהם.

הלאה. האם דרמטי שליד כל בית ספר לרפואה (במסלול תואר שני!) תהיה מחלקה לביולוגיה? אם אתם מכירים במקרה תלמיד/ת רפואה בישראל, אני מציע שתפנו אליו את השאלה הזאת רק כדי ליהנות מהצחוק המהדהד. ובכלל, בשם איזה היגיון מדינה שמשוועת לרופאים במיידי שולחת 80 איש ללמוד בכל מיני מוסדות מפוקפקים בחו"ל, שחלקם כנראה לא יחזרו מהם, במקום להכשיר אותם כאן ולוודא שהם באמת יודעים מה הם עושים? נניח שכולם יהיו תושבי כפר־שמריהו ובעלי וילות בארסוף, זה מה שמשנה עכשיו? אנחנו במצב שבו המכון הלאומי לחקר מדיניות הבריאות התריע חודש לפני המלחמה כי בתוך כמה שנים עלולים להתבטל ניתוחים בשל מחסור קריטי ברופאים מרדימים.

ותודה לפוטין

יודעים מה? בואו נניח שפקולטה פרטית בהרצליה תהיה אסון קולוסאלי, וחייבים לפתור את המשבר רק דרך הרחבת הפקולטות הקיימות. מה עשו שאר עסקני הבריאות שלנו כדי לפתור את המשבר העצום הזה שמתגלגל לפתחנו בקצב מפחיד? ובכן, הקימו ועדה. יממה לפני פרסום הדו"ח החמור של ה־OECD הודיעו במשרד הבריאות על ועדה שתבחן "את מצוקת כוח האדם במערכת הבריאות". אגב, זאת הוועדה העשירית במספר שהוקמה מאז שנת 2000.

מה עם עלייה במספר הסטודנטים? משרד הבריאות התגאה אומנם ב"מספר שיא של רישיונות חדשים בשנת 2023" – 2,429 – אבל כשבוחנים את הנתונים מגלים שהגידול החד הגיע בעיקר הודות לעולים שברחו מהמלחמה באוקראינה, ומקבוצת הסטודנטים שהוכשרו בחו"ל במדינות פסולות על פי הרפורמה שתיכנס לתוקפה בעוד שנתיים. מספר הרופאים שהוכשרו בארץ עלה מ־671 בשנה שעברה, ל־749 השנה. זה הכול. בקיצור, שיא חד־פעמי, שמעט מאוד ממנו קשור לפעילותם הבלתי־נמרצת של ראשי המערכת שלנו. הם הגדירו יעד של הכשרת 2,000 רופאים בחמש שנים, אבל בינתיים אנחנו רחוקים ממנו מאוד. מספר הסטודנטים שהתחילו השנה לימודי רפואה בישראל מגיע ל־1,030 בלבד, וזה אחרי שהאמריקנים פינו את מקומם.

ראשי המערכת מסבירים לעיתים קרובות שאי אפשר להוסיף סתם כך סטודנטים לרפואה, שכן צוואר הבקבוק האמיתי נמצא בכלל בשעות ההכשרה המעשית בבתי חולים, מה שמכונה בעגת הרופאים "שדות קליניים". פרופ' רוני גמזו מגבש בימים אלה, עבור הוועדה שהוקמה, תוכנית להגדלת מספר הרופאים, שצפויה להציע הפחתה של שעות הוראה צמודות למיטות בתי־החולים שכל סטודנט מחויב בהן.

הטענה, בעצם, היא שבגלל נערי האוצר המרושעים אין מספיק מיטות בבתי החולים, ולכן אין יכולת להכשיר מספיק רופאים במקביל. אלא שכבר בדו"ח ה־OECD הודגם שגם במדד של סטודנטים־לרפואה־פר־מיטה ישראל מפגרת אחרי רוב המדינות המפותחות. הולנד ובריטניה, למשל, מצליחות להכשיר פי שניים רופאים מישראל על כל מיטת בית־חולים. מחברי הדו"ח גם הראו איך מדינות אחרות הצליחו להכפיל את מספר הסטודנטים לרפואה אצלן, או להקפיץ אותו בחדות. הבעיה הייתה ונותרה ניהול גרוע. ברייכמן, אגב, הציגו תוכנית לביצוע ההכשרה המעשית יחד עם קופות החולים, כך שלא יוסיפו לעומס על בתי החולים, אבל בקשתם להקים ועדה שתבחן את תוכנית הלימודים הזאת נדחתה, כאמור.

לא ככה אמורה להתנהל מערכת שמזהה משבר גדול שעומד להתנפץ עליה, לא ככה נראה מאמץ כביר להזרים דם חדש למערכת מן הגורן ומן היקב, ולא ככה נראים מנהלים שמוכנים לוותר על קרבות האגו הישנים, ולהיפטר מגישות מתנשאות בנות מאה שנה בזמן שהמערכת זקוקה לכך נואשות. ונקנח בעוד צרור נתונים: שכר הרופאים בישראל הוא החמישי בגובהו ב־. 70% מהוצאות בתי החולים וקופות החולים הן על שכר. בעשור שחלף מאז הסכם השכר עם הסתדרות הרופאים זינק שכרם של המומחים הוותיקים ב־77%, בזמן שלצעירים הוא עלה ב־57% בלבד, ולמתמחים רק ב־42%. העולם שייך לצעירים, הרפואה בישראל שייכת למבוגרים.