באופן חריג הוחלט במטכ"ל להעביר את הציבור קורס בטקטיקה צבאית: דובר צה"ל נשלח לחזית הטלוויזיונית כדי להודיע שצה"ל פירק את חמאס בצפון הרצועה. חמישה שלבים מנה תא"ל הגרי: הרג המפקדים, הרג המחבלים, איסוף מודיעין, השמדת אמל"ח והשמדת המערכת התת־קרקעית. לדבריו, השיטה תבוצע גם בדרום הרצועה, ותביא לניצחון. על תורת הלחימה הזו חזרו הרמטכ"ל ושר הביטחון.
מי שמאמין שבדרך זו חיילינו יחזרו בקרוב עטורי ניצחון, כשבכיסם כתב כניעה של ראשי חמאס, שיחשוב שוב. שלוש שגיאות יסודיות יש למערכת הצבאית במלחמת עזה: בהערכת כשירות האויב, בדרך הפעולה מולו, ובהגדרת הניצחון. חמאס הוא ארגון גרילה, ותורת הלחימה שלו שונה משל צבאות מסודרים. הוא בנוי מצוותים קטנים וממודרים עם הנחיה פשוטה: הרוג יהודים. בכל דרך, בכל מקום ובכל זמן. המסגרות הגדודיות והחטיבתיות, כמו המערך הטכנולוגי, הן בונוס בלבד. הן אפשרו לחמאס להוציא פיגועים מתוחכמים יותר, אבל אינן הבסיס של הלחימה.
מחבלי חמאס מדברים בסמארטפונים בעיקר כשהם רוצים להטעות את המודיעין הישראלי, אך את המידע המשמעותי הם מעבירים בפתקים דרך שליחים. אם יש מצלמה בבניין הם ישתמשו בה כדי להפעיל מטען מרחוק, וכשהבניין מופצץ, הם פשוט יוצאים מההריסות עם אר־פי־ג'י ומממשים את תורת הלחימה הבסיסית שלהם. לכן, פירוק המסגרות הצבאיות של חמאס אינו משקף ניצחון.
כשבוחנים את המצב באמות המידה הרלוונטיות, המספרים לא מבטאים הכרעה. לחמאס יש עדיין עשרות אלפי מחבלים פעילים. רוב מערך המנהרות שמיש, השמדת האמל"ח לא גוברת על המצבורים העצומים הקיימים, המוברחים והמיוצרים. המפקדים שנהרגים מוחלפים. והעיקר – חמאס שולט. הוא שולט במעברים, בסיוע, באוכלוסייה, במכסות ובמסגדים. הוא שולט בשטח ובקרקע.
מומלץ למטכ"ל שלנו ללמוד על ההכרעה של "הנמרים הטמילים" בסרילנקה, שהכריזה על עצמאותה ב־1948. גם שם התנהל סכסוך רב שנים ועקוב מדם בין רוב למיעוט. גם שם הייתה הכרה באוטונומיה והיה תיווך נורווגי (אוסלו?) שהביא לתהליך שלום שהתפוצץ עם הרבה חגורות נפץ. כשהסרילנקים הבינו שאף כבש סרילנקי לא ישרוד לצד הנמר הטמילי, הם פתחו במהלך אגרסיבי וממוקד שנמשך כחצי שנה בלבד, והביאו לכניעתו המוחלטת. הטמילים התפרסו על שטח עצום, כחצי מגודלה של ישראל, והסרילנקים הציבו מצור נוקשה ואמברגו תקשורתי. הם סילקו ארגוני סיוע, נתנו חופש פעולה למפקדים, וביצעו פעולות ממוקדות, ללא תמרון מסורבל. הם הבינו שהדרך לחיסול הטרור היא שליטה מלאה במרחב. את המודל הזה עלינו לאמץ.
ניצחון ישראלי יגיע כשצה"ל יפעל לטובת תוכנית מבצעית אחת: שליטה. תחילה בגבול, בפילדלפי, והפסקת אוטוסטרדת ההברחות. שנית, שליטה בסיוע, כך שהשליטה באוכלוסייה תעבור לידינו, ותיצור שיתופי פעולה וכיסי התנגדות לחמאס. שלישית, שליטה במקורות האנרגיה. מצור מוחלט על דלק וגז, הפצצה של מצבורי הדלק, מתקנים סולאריים וגנרטורים. אם החיבור הכרחי בשל לחץ מדיני או חשש למגפה – צה"ל יחבר לפי הצורך, ובלי אף קילוואט נוסף. הפסקת החשמל תוציא אותם מהמחילות רעבים וחנוקים.
הצעד הרביעי הוא שליטה בשטח: ביתור הרמטי של הרצועה לחמישה מתחמים. מבחינת האחים המוסלמים רק אובדן אדמה הוא מחיר ממשי, ואותו צריך לגבות מהם, תוך בניית בסיסי קבע במקומות אסטרטגיים, והבטחת שליטה ישראלית מלאה על הרצועה לדורות. במקום לשלוח את חיילינו לחרף את נפשם פיר אחרי פיר, יש לייבש את מקורות הלחימה של חמאס, לבנות מצור אפקטיבי ולהכות בכולם, גם בפקידי המערכת השלטונית והדתית של שלטון הרשע. תוכנית כזו תארך פחות זמן ותהיה אפקטיבית הרבה יותר.
לשם כך הממשלה צריכה להגדיר מחדש מהו ניצחון. המטרות שנקבעו משקפות מכה קשה בסבב נוסף. ניצחון אמיתי הוא הכרעה – תבוסה מלאה או כניעה מלאה. ניצחון כזה מחייב הגדרה מחדש של היעד המרכזי: שליטה ישראלית מלאה בכל רצועת עזה באופן קבוע.
