חברה יקרה לליבי נפצעה בקיץ האחרון בתאונת דרכים. שכששהתה במיון הקיפו אותה חברים בביקורים. שליחים עם פרחים ומתנות הגיעו בזה אחר זה והוואטסאפ שלה התמלא באיחולי החלמה מהירה. כשחזרה הביתה, היא פתאום הבינה שהחלק הקשה ביותר עוד לפניה – השיקום, דווקא שם היא הזדקקה ביתר שאת לחבריה.
באופן דומה, כשהתרחשו אירועי טבח ה-7 באוקטובר – נחלצה יהדות העולם, בצעד שניתן לתאר כנאמנות מוחלטת, לעזרתה של מדינת ישראל. במהלך השבועות הראשונים של הלחימה, הצליחו הפדרציות היהודיות של צפון אמריקה לגייס 650 מיליון דולר, כאשר 100 מיליון מתוכם גויסו מהקהילה היהודית בקנדה.
באותם רגעים של חוסר וודאות וחוסר אונים, יהדות העולם נרתמה באופן אבסולוטי למשימה ההישרדותית אליה נדרשה מדינת ישראל. הירתמות זו קראה לתקן את מה שניזוק ויצרה תחושת לכידות ובהירות במשימה. בהקשר זה, קשה היה לפספס איך אינספור קרנות, חברות עסקיות, וגם התארגנויות אזרחיות נקטו במעשים מידיים, תרמו וסייעו לכל מי שהזדקק לכך.
תקופת ההישרדות מתקרבת לסיומה וזאת בסנכרון עם עצימות ועומק המשבר והלחימה (אלא אם חלילה, תפרוץ גם חזית בצפון). התקופה הקרובה, היא זו שתסמן את תחילתו של מסע השיקום של מדינת ישראל. ההבנה שהחלק הקריטי להחלמה שלנו הוא דווקא השיקום, כמו שעברה חברה שלי בבית לאחר השהיה בבית החולים, התחברה לי לתפיסה הפילנתרופית הקריטית לימינו אנו.
האוכלוסייה הישראלית מתמודדת היום עם חוסר ביטחון אלמנטרי בגבולות המקיפים אותה. 130,000 מאזרחי המדינה (בהערכה שמרנית) מפונים מצפון הארץ ומדרומה וחלקם לא ישובו לביתם בעתיד הנראה לעין. הקהילות מאזורי התופת נפוצו בניסיון למצוא מגורים זמניים, לאחר שהייה ממושכת בבתי המלון. במקביל לכך, עדיין לא ניתן להבין את ממדי הטראומה אותם חוו ואת הצורך השיקומי פסיכולוגי להם יזדקקו. לצערי, אנו למודי ניסיון שאזורי פריפריה הם אלו שמשלמים את המחיר הכבד ביותר ומשתרכים מאחור בתחומים רבים, כולל בתחום זה.
למרות הקושי בהערכת ממדי האסון כיום, החשיבה על שיקום וצמיחה כעת היא קריטית. כאן עולה הצורך של הקהילה הפילנתרופית לעבור משלב ההירתמות המיידית לטובת הישרדותה של מדינת ישראל לשלב של שותפות והליכה לצד החברה הישראלית על מנת לשקם ולהצמיח אותה לדורות קדימה.
ארבעה עקרונות פעולה פילנתרופיים הנדרשים בשלב זה:
- התכנסות של כלל בעלי העניין סביב שולחן אחד – בשלב זה, חשוב לקיים דיון יחד עם התושבים, על העתיד בטווח הבינוני-ארוך, תוך מיקוד בבנייה מחדש ופיתוח האזורים ברמה הפיזית והקהילתית, מתוך הבנה שהקהילות המשתקמות השתנו מאז ה-7 לאוקטובר. זה נשמע מובן מאליו, אך לצערי, פעמים רבות האנשים – תושבי המקום – שיש להם הכי הרבה מה להפסיד או להרוויח ממהלכים מסוג זה, אינם נקראים לשולחן מלכתחילה.
- איסוף נתונים וביצוע הערכות אימפקט – על הפילנתרופיה לוודא שהנתונים נאספים מהשטח ונעשה שימוש במנגנון שבודק את האפקטיביות של התרומות בכל שלב עם מומחים. במקרה של הפדרציות היהודיות של קנדה (JFC-UIA), תהליכים אלו מבוצעים בעיקר על ידי נציגי הקהילה בשטח שמחוברים באופן עמוק ורחב לקהילות המקומיות בארץ, בהן קריית שמונה, באר שבע ושדרות.
- למידה פעילה – על הפילנתרופיה ללמוד באופן אקטיבי על הנעשה בשטח, תוך שימוש בניסיון העבר בתחום תמיכות החירום. קבלת משוב ולמידה פעילה, מייצרת יכולת השפעה מדויקת יותר לצרכים בשטח כפי שאנו מגלים ב- JFC-UIAבראייה לאחור מקמפיין החירום שנעשה בשנת 2006 (מלחמת לבנון השנייה).
- תמיכה מוחלטת – על מנת לבצע תהליך אמיתי ומשמעותי של שיקום שיוביל לצמיחה, על הפילנתרופיה להציע תמיכה נוכחת, קשובה וסבלנית, שמבצעת עצירות מושכלות ומאפשרת טעויות. תמיכה שמאפשרת טעויות מייצרת לא רק למידה עמוקה אלא בונה גם יחסי אמון וקשר לטווח ארוך.
אנו מיישמים את העקרונות הללו ב-ב-JFC-UIA, על מנת לקדם את שיקומה של מדינת ישראל לאורך זמן. דווקא כעת, עלינו להאט את הקצב, להקשיב לקולות שעולים מהשטח ולבצע מהלכים מערכתיים לשיקום וקידום החברה כולה. יחד עם זאת, באותה נשימה, עלינו להמשיך לתת – באותו להט ובאותה הנחישות, תוך שאנו משמשים כיועצים מהימנים המבטיחים את השימוש הטוב ביותר בכספים שנתרמים, לטובת צמיחתה של החברה בטווח הרחוק.
