אל חשש, אני לא הולכת לעשות הנחות לצד הימני בהקשר הזה. אם אעשה זאת איפול למחוזות הקלישאה, ואחרי 7 באוקטובר כולנו למדנו שצריך לדבר אחרת. אז אני אגיד משהו כללי יותר – גדל כאן דור. גדל כאן דור שחושב ומנתח לגמרי אחרת מאיתנו את המציאות. כל כך הרבה שנים השמצנו את הדור הזה, קראנו להם נערי טיקטוק מפונקים, ראינו בהם זדניקים אינפנטילים שרק יודעים להיעמד לסלפי ומשלשלים הודעות קוליות בוואטסאפ. ועכשיו הדור הזה, שכל כך צחקנו עליו, נמצא כבר שבועות בעזה בלי סלולרי ולוחם את מלחמת חייו. והדור הזה, המתעד כל כך, סיפק לישראל את הסרטונים הכי קשים מהעוטף שמשמשים אותה עכשיו להסברה.
וכשהדור הזה חוזר הביתה מעזה, מה הוא רואה? הוא רואה את מה שראינו בסרטון של אודי כגן בארץ נהדרת. הוא רואה מבוגרים שלא מפסיקים להתכסח מעל השולחן, הוא רואה אנשים שלא למדו כלום.
כשהדור הזה חוזר הביתה מעזה, מה הוא רואה? הוא רואה מבוגרים שלא מפסיקים להתכסח מעל השולחן, הוא רואה אנשים שלא למדו כלום
הם מסתכלים עלינו, מחכים לשמוע מה חושב המבוגר האחראי – ואין, אין מבוגר כזה. המבוגר האחראי שלהם מתכסח בקבינט. המבוגר האחראי שלהם מארגן תפילת ערבית המונית בדיזנגוף שנייה אחרי מהומות יום כיפור שפרצו שם במקום להרגיע. המבוגר האחראי שלהם מנסה למנוע מהם להניח תפילין כאילו זה מה שחשוב עכשיו. המבוגרים האחראים שלהם הפכו להיות כמו ההורים הזקנים האלה, שבנם מתקשר לשמוע מה שלומם ועונים לו במקביל בשני הקווים ותוך כדי הם מתחילים לריב ביניהם והופכים אותו למטפל זוגי.
ההדיפה הזאת של התלמיד כלפי מנהלו היא לא הדיפה של חוצפה, היא דחיפה של ייאוש. במה אתה מתעסק? הוא אומר לו, לזה אתה קורא חינוך? אתה תגיד לי מה עולם הערכים שלי? אם אין לך כבוד לתפילות שעוברות אצלי במשפחה מסב לאב למה שבכלל אקשיב לך?
בכל מקום שהם הולכים זה מה שהם רואים – הנהגה מחורבנת, עם מדהים. המבוגר מתנהג כמו ילד והילד מתנהג כמו מבוגר. אולי הגיע הזמן להישיר מבט אל עצמנו ולהכיר באמת הכואבת: ילדים בני 18 מלמדים אותנו ציונות מהי. אף אחד לא האמין שהם יתנתקו מהסלולר ליותר משעתיים והנה הם כבר 100 ימים בעזה, לא אומרים מילה.
הבטחנו להם יונה, הבטחנו להוריש להם ארץ טובה יותר ממה שקיבלנו, והורשנו להם ארץ זבת דם ואש עם כלכלה בקרשים ואפילו על בית הם לא יכולים לחלום כאן. אז הם רצים בהמוניהם לעזה כי הם מבינים שהמבוגר האחראי כבר לא ידאג להם, הם קולטים שזה שלהם עכשיו. עליהם מוטלת המשימה. ומה נשאר לנו כרגע, מה נשאר? רק להעביר את המקל ולצעוק, קחו. אולי אתם תצליחו יותר טוב.
