מדינת ישראל נמצאת במלחמה הקשה ביותר מאז תקומתה. הקרב הנוכחי אינו רק על ביטחון או החזרת החטופים, אלא על עתידה של מדינת ישראל. כל ניסיון לעצור את המלחמה, שאליה יצאה ישראל עם יעדים ברורים – חיסול שלטון חמאס, השמדת התשתיות שלו והחזרת החטופים – יהיה הרסני לגורל המדינה. וכפי שכתבנו שוב ושוב בשבועות האחרונים – המלחמה רחוקה מלהיעצר. כמה פעמים צריך לחזור על תוכנית המלחמה של צה"ל, המבוססת על ארבעה שלבים? עד מתי הכותרות יזעקו שהמלחמה מסתיימת ממש עוד רגע? איפה עובר הגבול בין הניסיון להסביר את המלחמה לניסיון להנדס אותה תקשורתית?
הקרב שלנו הוא לא רק מול חמאס, הוא גם מול חיזבאללה בצפון, החות'ים בתימן, הגזרות הפתוחות בעיראק, הסוריה וביהודה ושומרון, מה יבינו אויבינו אם ניכנע לארגון הטרור המוגדר על ידי מערכת הביטחון כחלש ביותר באזור?
הבוקר שוב מתפרסם דיווח על התקדמות לקראת עסקה, ולפיו ישראל הסכימה לעצירת המלחמה למשך חודש ולשחרור מחבלים עם דם על הידיים, בתמורה לשחרור חטופים. מי שנתקל בכותרת הזו שואל את עצמו – מה קרה? מה חדש ומה השתנה בעמדת ישראל, או בעמדה של ארגון הטרור? הכותרת כמובן מטעה, כי מי שיקרא את הכתבה יגלה בצורה ברורה שחמאס לא הסכים לשנות את עמדתו, לפיה עסקה כלשהי יכולה לצאת אל הפועל רק בסיום מוחלט של המלחמה. טוב עשה "גורם מדיני" שהבהיר הבוקר כי דבר כזה לא נמצא על הפרק, וטוב יעשו גופי התקשורת הגדולים אם יבהירו את העובדה הזו בכותרת מאוד פשוטה: העסקה מתרחקת – חמאס מבוצר בעמדותיו לעצירת המלחמה, ובישראל כלל לא שוקלים זאת.
המשפחות דורשות את יקיריהם וזו זכותן וחובתן. אסור לנו לשפוט את מי שנמצאים מעל 100 ימים במציאות בלתי נסבלת, לא אנושית, חרדים לגורל יקיריהם. אף אחד לא היה רוצה להתחלף איתם ולעבור את הסיוט הזה. אנחנו כחברה חייבים לחבק אותן, הממשלה חייבת למשפחות שני דברים, אחד – לעשות הכל כדי להחזיר את החטופים, בתנאי שהמלחמה לא נעצרת והיעד הנוסף – מיטוט חמאס – יושג, שתיים – להגיד למשפחות את האמת, תסתכלו להם בעיניים ותגידו להם את האמת, כואבת ככל שתהיה כי זה מגיע להם וזו החובה שלכם. והאמת היא שאי אפשר לעצור את המלחמה.
