כתב העת "ארץ אחרת", שהקימה וערכה אשתי המנוחה במבי שלג, קיבל במשך שנים אחדות תרומות מהקרן החדשה לישראל, לצד תרומות גדולות בהרבה מגופים מקובלים יותר, כמו קרן אבי חי. לו זכתה במבי להאריך ימים, הייתה אולי מככבת גם כן השבוע בסרטון ההכפשה של ארגון "חותם" נגד ארגונים ציונים־דתיים הנהנים מכספי הקרן: לצד תהילה פרידמן מ"נאמני תורה ועבודה", חנה קהת מ"קולך", בתיה כהנא־דרור מ"מבוי סתום" והרב שי פירון מ"הכול חינוך".
בציונות הדתית מתרחש זה שנים ארוכות מאבק בין תפיסות עולם מנוגדות: מצד אחד מי שמבקשים לקדש את ההלכה הנוהגת ככתבה וכלשונה, ומצד שני מי שמבקשים לפעול כדי שהעולם הדתי ישקול גם שיקולים מוסריים וחברתיים, אפילו הם חורגים מגבולות ההלכה הקיימת. המחלוקת מתבטאת בעת פגיעה במעמדן של נשים בנישואין וגירושין, או בעולם הדתי בכלל; במצבי עגינות נוראיים של נשים שבעליהן מסרבים לתת להן גט; באליטיזם תורני וחינוכי הפוגע בילדים רבים הבאים מבתים מסורתיים יותר; ועוד ועוד.
לא אתיימר לטעון לעמדה אובייקטיבית: בוויכוח הזה, לבי נמצא חד־משמעית עם העמדה השנייה. אבל ברור לי לגמרי שגם העמדה האחרת לגיטימית, וזכותה להיאבק ולתקוף את מתקיפיה. יתר על כן: גם אני חושב שהקרן החדשה חוצה קווים אדומים כשהיא מעניקה מימון לארגונים המבקשים לערער את בסיס זהותה של ישראל כמדינת העם היהודי.
ובכל זאת, יש בסרטון של חותם לפחות שלושה מרכיבים שאינם לגיטימיים. ראשית, הנרטיב המציג את כל הארגונים הללו כעושי דברה של טליה ששון, המוצגת בטעות כמנכ"לית הקרן: כאילו סדר היום של הארגונים עוצב בידיה של ששון, או של הקרן בכלל, כתנאי לתרומתם. בסרטון לא מוצגת כל הוכחה לטענה הזאת, בשעה שכל מי שמכיר את הארגונים הללו ואת ראשיהם יודע שסדר היום שלהם, שכמובן נתון למחלוקת ולביקורת, נובע מחרדה לדמותו המוסרית והחברתית של העולם הדתי. סדר היום הזה עוצב הרבה לפני שמי מהם חלם לפנות לבקש מימון כלשהו, בוודאי מהקרן החדשה.
יש גם הרבה צביעות בטיעון הזה. בציונות הדתית, ובחוגי הימין בכלל, יש לא מעט ארגונים הנהנים מתמיכות נדיבות מצד גורמים אוונגליסטים קיצוניים. האם הטענות של חותם צריכות לגרום לנו לחשוב שהארגונים הללו מקבלים הוראות מהכמרים הקיצונים העומדים בראש הארגונים האלה, והם מעבירים את הציבור שטיפת מוח נוצרית נוראה? או שאולי מותר להניח שמדובר בהצטלבות אינטרסים, ולאו דווקא בחפיפה בסדר היום?
שנית, ההכפשה האישית של הסרטון. אנשי חותם לא מסתפקים בטענות קשות נגד הארגונים, אלא מסמנים אנשים מסוימים המזוהים עם הארגונים, כביכול החליטו לבדם על קבלת התרומות מהקרן. כל תולדות האלימות הפוליטית בישראל, ואולי בעולם, היו צריכות להזהיר אותנו מאוד מסימון אישי כזה. הימין הואשם במשך שנים ארוכות ברצח ארלוזורוב, ועד היום הוא מתקשה להתנקות מההאשמה הזאת, לא משום שהייתה הוכחה ודאית שאנשי ימין היו הרוצחים, אלא משום שבשבועות שקדמו לרצח הותקף ארלוזורוב באופן אישי, ובמילים בוטות, בעיתונות הימין.
גם סימונו האישי של רבין כ"בוגד", במקום מתקפה לגיטימית על תהליך אוסלו, היה כנראה בין הגורמים שיצרו את האווירה שגרמה ליגאל עמיר לחשוב שהתהליך ייפסק אם רק יחסל את רבין. מישהו מאנשי חותם נתן את דעתו לאפשרות שאיזה שהוא חמום מוח שיצפה בסרטון יסמן את אחד מגיבוריו כמי שחיסולו יחבר מחדש את החברה הישראלית לזהותה היהודית? ואם חלילה תקרה פגיעה כזו, האם מישהו מאנשי חותם יוכל לומר שאין לו אחריות לכך?
ושלישית, המרכיב הדמגוגי של הסרטון, שהוא אולי הבזוי ביותר. אנשי חותם יודעים שיש בציונות הדתית הרבה אנשים שהעמדות הליברליות של הארגונים המותקפים דווקא יכולות לקסום להם. מצד שני, הם יודעים שהציבור הדתי־לאומי ימני מאוד. מה עשו? הם חיברו את הארגונים המושמצים על עמדתם הדתית לגורמים אחרים, שעמדתם שנואה מסיבות פוליטיות. כך מככבת בסרטון טליה ששון, ולא המנכ"ל מיקי גיצין, כי טליה ששון זכורה לרע בציונות הדתית בגלל דו"ח המאחזים שלה. וכך מופיע בסרטון, לקראת סופו, אבנר גבריהו מ"שוברים שתיקה", כדי לטעת בלב הצופה את החיבור בין הארגונים הדתיים־ליברליים לארגון השנוא מבחינה פוליטית.
ועניין אחרון: את הסרטון הפיק ארגון שרואה בעצמו מייצג הזרם התורני־לאומי בציונות הדתית. בתורה שאני מכיר חשובים לא רק ערכי הנישואים האורתודוקסיים והחינוך התורני, אלא גם כמה איסורים נשכחים כמו הלבנת פנים ולשון הרע. לא אתמם: כעיתונאי, ברור לי שגם אני חטאתי לא פעם בהלבנת פנים, ואולי גם בלשון הרע. אבל אני יודע שבכל פעם שנטענה כלפיי טענה על שגיאה עובדתית או חריגה מסגנון ראוי, הייתי מוכן לבדוק אותה ולהתנצל במידת הצורך. נראה את אנשי חותם מרימים את הכפפה.
