בסצנת הסיום המפורסמת של "באטמן מתחיל" (2005), האביר האפל עומד על גג בניין לצד ג'יימס גורדון, השוטר הישר ששיתף איתו פעולה ושזה עתה סייע לו להציל את העיר מאבדון. באטמן הצעיר, שזה עתה נכנס לתפקיד, מנסה להתוות עתיד בהיר יותר לעיר במאבקה בפושעים, אבל ידידו הוותיק מעלה בעיה, "מה עם הסלמה?" הוא שואל. "הסלמה?" תוהה באטמן. גורדון משיב: "אנחנו מתחילים להצטייד בנשק חצי־אוטומטי, הם קונים כלי נשק אוטומטיים. אנחנו מתחילים ללבוש אפודי מגן, הם קונים קליעים חודרי שריון. ואתה חובש מסכה וקופץ מגגות…"
בסרט, הסצנה הזו נכתבה בעיקר בשביל הדקות הבאות, כאשר גורדון שולף קלף ג'וקר שמוודא שכל אדם בקהל יבלה את שלוש השנים הבאות בציפייה דרוכה ל"אביר האפל" ולנבל האגדי שניצב במרכזו.
לענייננו, הסצנה הזו מסכמת היטב אמת היסטורית: לכל שכפ"ץ יש חולשה, לכל מטוס יש נ"מ, לכל פתיח חריף בשחמט יש מענה חריף עוד יותר. המשוואה הזו מלווה אותי לאחרונה בהקשר שלכאורה איננו מלחמתי כלל אך למעשה מתאים לה בול: שערוריית ההעתקות באקדמיה האמריקנית וההבטחה של אדם אחד לפתור את הבעיה לנצח.
על השערורייה בוודאי שמעתם, לפחות כדרך אגב. הסיפור התחיל בשימוע היסטורי שהתנהל בוועדת החינוך של הקונגרס לפני כמה חודשים, כשנשיאות של כמה אוניברסיטאות בכירות בארה"ב נשאלו האם קריאה לרצח עם ביהודים מפירה את כללי ההתנהלות של המוסדות שהן עומדות בראשיהם. התשובות המהוססות שהשיבו נשיאות הרווארד, MIT ואוניברסיטת פנסילבניה (במקום פשוט לענות "כן, ברור, לשאלה הבאה") עוררו סערה רבתי שהובילה במהירות לפיטוריה של נשיאת פנסילבניה וללחצים עצומים להתפטרותה של נשיאת הרווארד קלודין גיי.
עם זאת הייתה שם בעיה: גיי היא האישה השחורה הראשונה שעמדה בראש המוסד המכובד וכאילו נבנתה במעבדה כדי למקסם את התכונות הפרוגרסיביות שנדרשו כדי לאייש את התפקיד, ומעידות לשוניות בענייני יהודים לא הספיקו כדי להדיח אותה.
אבל אז כמה פעילים ועיתונאים חרוצים בארה"ב הצילו את המצב, כשחשפו בעיה קטנה ולא נוחה של גיי: היא אוהבת להעתיק. מקרה אחר מקרה של העתקה במאמרים המועטים שחיברה (לכאורה) הנשיאה נחשפו לציבור, כאשר בכל פעם ההעתקות נראות מוגזמות יותר וחמורות יותר. מילא אנטישמיות, אבל הפרה של התנהלות אקדמית בסיסית? זה כבר היה מוגזם.
פעולותיהם של כמה גופי תקשורת ופעילים ימניים לא הספיקו, אך את המאמץ להדיח את גיי מתפקידה הוביל מיליארדר ההון־סיכון היהודי ביל אקמן, שפרסם מגילות ארוכות ב־X (די עם הסוגריים, אתם יודעים מה זה) שקראו לפיטוריה לאלתר ונהנה לשתף כל דוגמה חדשה להעתקה שנחשפה ברשת. בסופו של דבר הוא הצליח: גיי הודחה מתפקידה והעיר שושן צהלה ושמחה.
אלא שמיד עם הפיטורים נחשף שמגזין "ביזנס אינסיידר" מבשל סיפור משלו: תחקיר שטוען שאשתו של אקמן – המעצבת הישראלית־אמריקנית נרי אוקסמן – העתיקה בעצמה חלק מהדוקטורט שלה! אקמן מיהר לנסות להדוף את הסיפור וגייס לצידו שלל גורמים וטענות שהוכיחו לכאורה שמדובר בבדיה. אבל הוא לא עצר שם. בפוסט ארוך במיוחד שהדהד בכל העולם, אקמן פרסם הכרזה דרמטית: רוצים להתעסק איתי? קיבלתם. בקרוב אף חבר פקולטה לא יהיה בטוח, כי הוא מתכוון להשתמש במנועי בינה מלאכותית מתקדמים כדי לסרוק מספר אסטרונומי של מאמרים שפורסמו בעשורים האחרונים ולפרסם את אלו שנחשדים בהעתקה.
מאחר שלאקמן ישנם הכסף, האמצעים ואולי גם הזמן לעשות את הדבר הזה, אפשר להניח שהוא לא רק הבטיח אלא גם יקיים – עם פוטנציאל להשלכות הרסניות. מה יקרה אם אקמן יחשוף שבכירים אנטי־ציוניים ב־MIT העתיקו במחקרים שלהם? מה יקרה אם פקולטה שלמה של מכללה תיחשף ברמייה? לאן המסע הזה עוד ייקח אותנו? ואיזו מתקפת נגד מתכננים אנשי האקדמיה שאקמן נראה נחוש להרוס את חייהם המקצועיים?
הסיפור הזה רלוונטי במיוחד לא רק באקלים העכשווי של אנטישמיות ואובדן אמון במוסדות מכובדים, אלא גם בגלל הכלי שאקמן מתכנן להשתמש בו – AI. אותו כלי שהוא מתיימר להיעזר בו כדי לחשוף רמאות יוכל לשמש גם כדי להסתיר אותה – אולי לא בדיעבד, אבל בעתיד. זה כבר קורה בשטח: חברות הייטק מפתחות אלגוריתמים שיזהו העתקות, במיוחד בכתיבה ממוחשבת, ואז, חברות אחרות מפרסמות אלגוריתמים משוכללים יותר שהקודמים לא יצליחו לזהות. ההסלמה של אקמן מול העולם האקדמי אולי תסתיים בניצחון שלו, אם תרצו, הוא הבאטמן בסיפור הזה. אבל בסוגיה הרחבה יותר של העתקות, יכול להיות שבדיקה לאחור היא כל מה שהוא אי פעם יוכל לעשות, פשוט כי ההעתקות של הדור הבא יהיו משוכללות יותר וקשות יותר לחשיפה.
לתגובות, המלצות, משחקים (והצעות לקרנות הון סיכון) שלחו לנו לטוויטר: ERspeiser או לדוא"ל: digital.makor@gmail.com
