יואל, המאכער של הישיבה, התקשר לצבי כבר בשמונה בבוקר ביום שאחרי הצעת הנישואין. צבי ידע בדיוק למה יואל מתקשר בשעה כזו וענה לו. יואל פתח כמובן בברכת מזל טוב לבבית במיוחד ובירך את צבי בבניין עדי עד, וצבי המהם תודה, תודה יואל, שכויח, שכויח עצום. ואז כמצופה, יואל ניגש לעניין ובלי הקדמות ושאלות מיותרות התחיל למנות באוזניו של צבי את כל ענייני ההכנות לסנטוחה: תקשיב צבי. זה עובד ככה. עשר חבילות במבה, עשר חבילות ביסלי גריל ובצל, את שאר הטעמים הציבור לא אוהב וזה סתם נזרק. חמש־עשרה בקבוקי קולה, חבילה אחת גדולה של טופי, הטובים אבל, לא הסוג המעפן. זה בגזרת הכיבוד. אם אתה רוצה גם איזה יין או ליקר או משהו כזה זו כמובן זכותך, אבל יעלה לך כמה שיעלה. חוץ מזה, בעניין הסיגריות־חתן, לאחרונה נרשמת ירידה חדה במספר המעשנים בישיבה. יש שיגידו שזה מבורך, ונשמרתם לנפשותיכם וכו׳ ויש שיגידו שזו סתם אופנה חולפת שפשתה במחננו בעקבות כל מיני קמפיינים פרוגרסיביים, לא חשוב. בכל מקרה, בעבר, בכל סנטוחה היו הולכות שלוש חפיסות בצ׳יק, אבל עכשיו מספיקה חפיסה אחת. זו דעתי.
בעניין הקישוטים, יש בחורים שאוהבים בלונים ויש כאלה שמעדיפים ניירות קרפ כאלה שתלויים מהתקרה, אתה יודע על מה אני מדבר, מה שתגיד לי אני זורם איתך. העלויות גם ככה כמעט אותו דבר. השלט של מודעת המאורסים אני מדפיס בגדול הקבוע. זה מטר וחצי על שלוש מטר. בהתחלה נתלה אותו בחדר אוכל, אחר כך נעביר אותו בזהירות לפנימייה. בקיצור כל העסק יעלה לך בסביבות ארבע מאות שקל, אפשר לתת לי במזומן אחרי האירוע, אפשר עכשיו בהעברה בנקאית, מה שתרצה.
הלאה, בעניין המוזיקה, ביקשתי מטוספאי המנקה שיעלה את הבוקסה מהמחסן לחדר האוכל, אם יש לך שיר מיוחד שהיית רוצה שנשמיע ברגע הכניסה, תגיד לי, אם לא אני אשים לך את ה״עוד יישמע״ הרגיל עם הפתיח של "חום יולי אוגוסט" בביצוע של עמירן, אתה בטח מכיר את זה. זה גוועלדיק. עכשיו אני רק צריך שתגיד לי מי האיש־קשר שלך בחדר האוכל שיגיד לי בדיוק מתי אתה מתכוון להיכנס כדי שאני אדע מתי להפעיל את המוזיקה. חוץ מזה, שכחנו משהו?
ואז, אחרי שיואל עצר לרגע את השוונג שלו, צבי אמר, תקשיב יואל אחי, דבר ראשון אני באמת מאוד־מאוד מעריך את הנכונות שלך ואת הרצון הטוב שלך ואת כל הארגון הזה. באמת. אם לא אתה, כנראה שסנטוחות בישיבה היו הרבה פחות שמחות. ויואל אמר לו, נו־נו, לא צריך מחמאות עכשיו, בוא נדבר ביזנעס.
ואז צבי לקח נשימה עמוקה ואמר ליואל, תקשיב יואל, אני חשבתי על זה, ובאמת כל החיים חיכיתי לרגע הזה של הסנטוחה שלי, וכבר דמיינתי איך יענקי מרים אותי על הכתפיים הרחבות שלו ומכניס אותי בריצה לחדר האוכל, ואיך כל החברים רוקדים איתי בשורות ואיך אני מוזג לכולם ויסקי בכוסות חד־פעמיות. יואל לא הבין מה זו ההקדמה הזו שצבי משמיע באוזניו עכשיו, וצבי המשיך, אבל תראה, אני חשבתי על זה, ואפילו דיברתי על זה עם רחל ארוסתי והחלטנו יחד שבתקופה כזו אפשר לוותר על סנטוחה.
ויואל שתק לרגע ושאל, תקופה כזו באיזו מובן? של המלחמה אתה מתכוון? וצבי אמר, כן נו, ברור, זה מרגיש קצת ספאסטנישט (לא שייך) לחגוג עכשיו, אתה מבין אותי? ויואל נזעק, ואמר מה זה קשור?! אולי בגלל שמלחמה לא היית צריך לסגור שידוך בכלל? ואולי בגלל שמלחמה לא היית צריך לצאת לפגישות בכלל? וצבי הרגיש שיואל מתערער לו מעבר לקו ואמר, יואל, זאת ההחלטה שלי. זאת הדרך שלי להשתתף בצרת הציבור.
יואל הצית לעצמו סיגריה, נשם בכבדות ואז אמר, נו. אז למה שלא תתגייס לצה״ל וגמרנו? וצבי ענה, יואל, אתה ואני לומדים באותה ישיבה, מסלול החיים שלנו די דומה, אז בוא ננסה רגע לחשוב יחד על כל השטח האפור שיש בין להתגייס מחר בבוקר לצה״ל לבין לחגוג סנטוחה מטורפת בחדר האוכל בזמן שהמון־המון בחורים בני גילנו זרוקים עכשיו בג׳בלאות של עזה, מה אתה אומר? ויואל חשב רגע ארוך ואז אמר, נו־נו, שומע טענה. וצבי חייך ושמע את יואל משתעל קצת ואז אמר לו, ו… בקרוב אצלך יואל. ויואל אמר, לא תודה. אני אחכה עם החתונה שלי עד אחרי המלחמה
