שבוע קשוח, אה? גם ברמת הקשיחות המתמדת שאנחנו חיים בה כבר כמעט ארבעה חודשים, זה היה שבוע שקשה לנשום בו עמוק. בבוקר שנודע על האסון הגדול במלחמה נסעתי על איילון בדרכי לעבודה. ירד מבול והמגבים עשו קולות של נמאס לנו. המבזקן ברדיו קרא את רשימת שמות הנופלים. גם אני קורא בפתיחת כל תוכנית. זה היה ארוך, כמעט מהשלום להלכה, ובין שם לשם קלטתי פתאום שלט כחול ענק שכתוב עליו "חייבים בחירות. יחד מחדש".
כשאני חושב על יחד, אני חושב על כל מיני דברים. על המשפחה שלי, על חברים טובים, על העם שלי, אבל בסוף־בסוף, כשאני חושב על יחד, אני חושב בחירות. כי איזו תקופה בחייו של אדם מאחדת יותר, מקרבת יותר, נוטפת אחדות יותר מאשר תקופת בחירות. זוכרים כמה כיף היה לכולנו לפני כמה שנים, כשבמקום מערכת בחירות אחת כל ארבע שנים קיבלנו כמעט ארבע מערכות בחירות בשנה? מרוב שהתאחדנו אז, אנשים הסתובבו ברחוב וחיבקו סתם אנשים שהם לא מכירים. געגוע.
בתור קופירייטר שעבד במשרדי פרסום בעבר עדיין יש לי אינסטינקט ששייך רק לאנשים שעובדים בפרסום: לחפש את האותיות הקטנות בצד. אתם, האנשים השפויים, בכלל לא רואים אותן, אבל בכל פעם שאיש פרסום נתקל במודעה מעניינת שעוצרת אותו הוא מחפש את האותיות שמספרות לו איזה משרד יצר אותה. חיפשתי את האותיות הקטנות על השלט: וואלה, אין. מוזר, למה שמישהו לא ירצה לקחת אחריות על קריאה מאחדת כמו "חייבים בחירות – יחד מחדש"?
תחשבו איזה כיף זה יהיה. הותר לפרסום בבוקר, שידורי תעמולה בערב. קרבות עזים בחאן־יונס, עימותים עזים באולפנים. והלוחמים, דמיינו איזה כיף יהיה להם: בין הסתערות לכיתור לפיצוץ מבנים להשמדת מנהרות גם הם יזכו לחזור להיות ביחד מחדש, ולהתווכח ממש כמו פעם על מי יהרוס את המדינה יותר אם ייבחר, ואילו מועמדים עדיף להוריד לתת־קרקע. כיף.
להגיד שבחירות בזמן מלחמה יתרמו לאחדות זה כמו לחלק עותקים של עיתון הארץ לחיילים כדי להעלות קצת את המורל. כמו לפרק לאפה וערימת צ'יפס בשביל הדיאטה. כמו לעלות על הכביש בישראל כדי ללמוד אדיבות מהי. כמו לשתות קולה בשביל בריאות השיניים. כמו לצאת לרוץ בשביל הכיף. בחירות, נו, בשביל הביחד.
והחטופים, כמה טוב יעשו להם הבחירות האלה. שהרי מה אומר לממשלה יותר "יש לך מנדט ללכת לוויתורים כואבים, או להפך, יש לך מנדט להתעקש על העקרונות שלך למרות המחיר הכואב", מאשר הידיעה שבעוד שתי דקות אחת המפלגות משמאל או מימין עומדת להעלות קמפיין על איך אתם הורגים את החטופים או מפסידים במלחמה או שניהם, ואם רק תבחרו בנו בעוד שלושה חודשים, הכול ייראה אחרת.
וסנוואר, כמה שהוא יסבול, המסכן, מכל האחדות הזאת שתעוף לכל עבר במערכת הבחירות. הוא עוד יתחנן שנחזור לריב, ישב לו שם במנהרה ויצפה במחנות הפוליטיים מכבדים זה את זה, מנהלים רק קמפיינים חיוביים ומפרגנים למתמודדים שמולם, כנהוג במחוזותינו. נו, בחירות בישראל – אתם יודעים, בשביל הביחד.
שלום עכשיו, זוועה אחר כך
בכלל כל ה"בחירות עכשיו" הזה ממשיך מסורת של דרישות מיידיות שפחות עובדות במזרח התיכון. המובילה שבהן היא "שלום עכשיו" הידועה, שאיכשהו חיה פה כבר עשרות שנים והמשמיעים אותה עדיין לא הבינו שלדרוש שמשהו ייעשה עכשיו, בחופזה ובמהירות, רק כי ממש־ממש רוצים, מוביל בדרך כלל למשהו ממש נורא שיקרה אחר כך.
אפילו יאיר לפיד הצטרף לקריאה לבחירות בדרכו הייחודית, או כמו שהוא אמר את זה "במקום כל הפוליטיקה… בואו נשב ונסגור תאריך לבחירות", טוב, נו, לך תמצא פוליטיקה בבחירות. ליברמן, אגב, פחות זרם. הוא אמר שלא צריך בחירות עכשיו,.טיפ ללפיד: אתה יודע שמשהו קצת התקלקל בך כשאביגדור ליברמן משתמש בך כדי להיראות כמו המבוגר האחראי.
ויום הבוחר עצמו, איזה כיף זה יהיה. תושבי קריית־שמונה יצביעו במלון בירושלים, תושבי בארי יצביעו במלון בנתניה, תושבי ניר־עוז יצביעו בתל־אביב ותושבי שדרות יצביעו עליכם ויגידו שהתחרפנתם, מה בחירות עכשיו. חיילים ברפיח יעצרו רגע את הלחימה וייגשו לקלפי בבית הספר "אטבאח אל יהוד" להצביע למפלגה המועדפת עליהם. פעם נהגו לומר שכשהתותחים רועמים המוזות שותקות, מאז עברו הרבה מוזות בנהר, והמשפט הנכון הוא "כשהתותחים רועמים המוזות מדברות חזק יותר, כדי שישמעו גם אותן עם כל הרעש הזה של התותחים מסביב". ואתם יודעים מה, אני יכול להבין את זה, יותר מדי זמן תותחים שתקו פה בלי שהמוזה תשאל למה לעזאזל הם לא יורים. לפעמים גם למוזות צריך לומר שיסתמו את הפה, או לפחות יפסיקו לשקר. אין אדם אחד במדינה הזאת שחושב שבחירות יקדמו אותנו לעבר ניצחון במלחמה. עזבו את זה, אין אדם שפוי אחד שבאמת מאמין שבחירות יובילו לאחדות. אם אתם רוצים בחירות, עכשיו, בין חמאס לחזבאללה, בין חאן־יונס לבינת־ג'בל, סבבה – רק תעשו טובה ותנו לי קצת כנות בשלטים. אל תחרטטו אותי עם "חייבים בחירות – ביחד מחדש", לכו על "לא למדנו כלום – לחיי 6 באוקטובר".
בחירות לא מפחידות אותי, אני אומנם מאלה שמפקפקים בדיבורים על התפכחות, וחושב שאנחנו יותר בשלב הזעזוע וייקח עוד זמן עד שהוא יגרום לאנשים לעבור מחנה פוליטי, אם בכלל. אבל אני לגמרי מקבל את העובדה שהבחירות כנראה לא ייערכו במועדן. יש פה סוגיות הרות גורל שנצטרך להכריע בהן: מה עושים עם עזה, מדינה פלסטינית, שוויון בנטל ועוד. אבל לא משנה כמה תצבעו את השלטים שלכם בכחול ולבן מזמינים, ותשתמשו בשפה לאבי דאבית של יחד ואחדות, עדיין מאחורי השלטים הגדולים מסתתרים אותם אנשים שעד לפני רגע פמפמו פה סרבנות, היפרדות, מרד ובושה. מי שחושב ש"חייבים בחירות" בזמן מלחמה גורלית לא באמת רוצה לאחד את העם, הוא רק רוצה להיפטר מהיריב, שמבחינתו מסוכן הרבה יותר מסנוואר.
לתגובות: dyokan@makorrishon.co.il
