בעיניי משנתו של הרב אורי שרקי חשובה עבור החברה הישראלית, ואני עצמי חב לו רבות על התובנות שקיבלתי משיעוריו העמוקים. דווקא מתוך הערכה זו אני נאלץ לתהות על הקידום שהוא עורך לרעיון "מדינת ההלכה". הרב שרקי מזהה נכון שהמושג "מדינת הלכה" מרתיע ישראלים רבים וטובים, אבל נראה שמאמרו משיג את ההפך. הוא דווקא מגביר את תחושות החרדה מהיהדות, ולצערי בצדק.
הרב שרקי מציע להקים "מועצה עליונה" בעלת סמכויות דומות לאלו של בג"ץ במתכונתו הנוכחית. האם נכון לצפות שהציבור החילוני־ליברלי – זה שיצא בהמוניו לרחובות על רפורמה שביקשה לעשות הרבה פחות – יראה בכך אקט לגיטימי ומעורר אחדות? הרב שרקי מבטיח שמועצה כזו תהיה בפועל יותר פלורליסטית ומכילה מאהרן ברק וחבריו. האם הוא יכול להבטיח זאת? והרי הרב שרקי עצמו, למרבה הצער, איננו מייצג את השדרה המרכזית של נושאי המשרות הרבניות בישראל. זהו צעד שייתפס כאקט כוחני של ציבור אחד על חשבון ציבור אחר.
הרב שרקי כותב שבמדינת הלכה, בניגוד למצופה, נוכל לראות בקיומו של מצעד הגאווה. בכך הוא מתעלם מהלכי רוח דומיננטיים ברחוב החרדי והחרד"לי. די להתרשם מהתנהלותה מלאת העסקנות של הרבנות הראשית, ומהיחס שרבנים "סוררים" כמו הרב אליעזר מלמד והרב שלמה ריסקין מקבלים ממנה. לצערי הציבור הדתי ומנהיגיו אינם בשלים, מבחינת אחריות או השכלה, ללכת בכיוון של הצעה רצינית כלשהי הקשורה ל"מדינת הלכה".
לפני שמדברים על מדינת הלכה יש להפנים לעומק את כישלון התיאוקרטיות – הן בהיסטוריה שלנו הן בהיסטוריה האנושית. נושאי התורה צריכים להיות מגדלור של תבונה ועצה, חוכמה ורגישות חינוכית וחברתית, רוחב דעת ועדינות רוח. לצערי זה איננו המצב הרווח, ולכן הצהרות על מדינת הלכה הן כרגע בגדר "אורות בלי כלים".
