בניגוד להבטחה שבכותרת המאמר, אם חזונו של הרב שרקי ימומש, נהיה גם נהיה דומים יותר לאיראן וסעודיה מאשר למדינות המערב, אולי למעט כפיית ההלכה במרחב הציבורי. רוב מוחלט של הציבור הישראלי לא רוצה לחיות במדינה כזו, וכך גם רוב משמעותי מבין שומרי התורה והמצוות. יהודיותה של ישראל היא תנאי יסוד לקיומה. הפיכתה ל"הלכתית" תזיק ליהודיותה ותסכן אותה. תפקידה של הציונות הדתית הוא לעצב חזון חדש ומאחד למדינה יהודית ודמוקרטית.
"פרויקט המשפט העברי", שהרב שרקי מבקש לבסס עליו את "מדינת ההלכה", הוא למרבה הצער כישלון. אחרי למעלה ממאה שנים של מאמץ תורני־אינטלקטואלי מפואר, התוצאות בשטח כמעט לא נראות. המשפט הישראלי, ובכלל זה פסיקת בתי המשפט, כמעט חף ממשפט עברי. גם הביקוש למשפט עברי במסגרת בתי־דין פרטיים שמנגישים אותו, דל מאוד. הסיבה לכך איננה חינוך לקוי או היעדר רצינות של העוסקים בכך, אלא חוסר יכולתו של המשפט העברי ההיסטורי לתת מענה משפטי למציאות המודרנית.
התחום היחיד שבו יש להלכה דריסת רגל משמעותית בחוק הישראלי הוא הדין האישי. אם אנו זקוקים להמחשה כיצד עלולה להיראות מדינה שנשלטת על ידי חוקת התורה, הביטו על חולייה של המערכת הזו ועל היקף חילול השם והשנאת היהדות שהיא מביאה.
הרב שרקי איננו מסתפק ב"פרויקט המשפט העברי" הקיים, הוא מבקש מדינה שבה ההלכה היא החוקה שמכתיבה את החוק והמדיניות. הבה נדמיין יחד את המדינה הזו. הכנסת פועלת, והיא אפילו נבחרת באופן דמוקרטי. אבל מועצת החוקה שמעליה, שבה יש רוב רבני שמייצג את הפרשנות של הנורמה החוקתית העליונה – ההלכה, היא שקובעת את גבולות החקיקה והמדיניות. האם מועצת גדולי־התורה־החוקה הזו תאשר תקציב שיש בו תמיכה בפעילות שיש בה חילול שבת? חוסר צניעות? סביר שלא. האם היא תאשר חוקים שיש בהם אסדרה של גידול או ייבוא בשר לא כשר? ודאי שלא. האם היא תאשר חוקים שיש בהם כדי לבסס את שוויון זכויות הפרט של לא־יהודים? ספק רב.
כולנו מכירים את הדינמיקה הדתית. אם זה יהיה המבנה השלטוני של המדינה, המלחמות הנוכחיות סביב בחירת רבנים ראשיים יהיו משחק ילדים. פוליטיקה קטנה תזהם את החלום הגדול, ונקבל קבוצת כוח חדשה, עטויה גלימה רבנית, שתשתמש בכוחה לטובת אינטרסים זרים, שבמקרה הטוב יעלו בקנה אחד עם ההלכה.
התפיסה העקרונית השואפת ל"מדינת הלכה" היא אפשרות תיאולוגית אחת. אפשרות אחרת, נכונה ומתאימה יותר לימינו, היא מדינה יהודית ריבונית, שבה לדבר האל יש מקום מלא בד' אמות אישיות וקהילתיות, וביטוי מאוזן במרחב המדינתי. מאחר שאיננו יודעים כיצד צריכה להיראות אותה "מדינת הלכה", ראוי להותירה, יחד עם בניית המקדש, לביאת משיח צדקנו באיתערותא דלעילא.
ישראל היא מדינה יהודית, שבה ליהודיות ביטויים רבים בפרהסיה ובחוק. היא גם מדינה דמוקרטית במובנה המערבי־ליברלי. אם חלילה יתגשם החלום להקים כאן "מדינת הלכה", ישראל תהיה מדינה שונה לחלוטין. המרחב הציבורי־מדינתי שלה ייצבע בצבעים דתיים מודגשים, והחירות הנתונה כעת לאזרחיה תתכרסם ותיעלם. מדינה כזו היא חלום משיחי של אחדים, אבל הסיוט של רוב הישראלים. דווקא בעת הרצון הזו מוטב לכולנו לחתור למכנה משותף ערכי מוסכם, ולא להציג חזונות משיחיים מאיימים.
