אילולא הטבח בשמחת תורה, היינו מציינים כעת שפל היסטורי בתמותה במדינת ישראל. כן, אחרי שבועות כואבים ומלאים במוות, כדאי אולי להזכיר כמה ניסים דמוגרפיים שהאוכלוסייה הישראלית מבוססת עליהם. לפי דו"ח של מרכז טאוב שפורסם בשבוע שעבר, תשעת החודשים הראשונים של 2023 הובילו אותנו למצב שבו לראשונה אי־פעם נרשמו פה פחות מ־5 מקרי מוות לכל 1,000 ישראלים. "זהו הישג ראוי לציון", כתבו שם. "הוא מעיד על כך שתוחלת החיים בישראל חוזרת למגמת העלייה שאפיינה אותה בתקופה שלפני מגפת הקורונה". מתקפת חמאס, כאמור, גרמה לגרף התמותה לקפוץ באופן מזעזע בחודש אוקטובר, וטרפדה גם את הכותרת הזאת.
את שנת 2023 סיימנו עם 9.84 מיליון אזרחים, גידול של כ־180 אלף לעומת השנה שעברה, ובאחוזים – גידול של 1.86% באוכלוסיית המדינה, גבוה משמעותית מכל מדינות המערב. מגמת הפריון, לעומת זאת, נמצאת דווקא בירידה. למרות עלייה קלה שנרשמה בתקופת הקורונה, השנה האחרונה חזרה למגמת צניחה במספר הילדים לאישה, בכל המגזרים. בשנים 2022-2018 צנח שיעור הפריון בקרב נשים יהודיות מ־3.17 ל־3.03, ובקרב מוסלמיות מ־3.20 ל־2.91. אצל נוצריות, דרוזיות ושאר קבוצות האוכלוסייה – המספר נמוך אפילו יותר.
סיפור הפריון בישראל הפתיע לא מעט חוקרים. אחרי מגמת ירידה עקבית מאז קום המדינה, במקביל להתפתחות ברמת החיים ולמתרחש במדינות המערב, בתחילת המילניום משהו השתנה. בין סוף שנות התשעים לתחילת שנות האלפיים החלו שיעורי הפריון של האישה הישראלית לעלות, בשל התפוצצות ילודה בקרב יהודיות. זה קרה בכל פלחי האוכלוסייה, לא רק אצל חרדים ודתיים אלא גם בציבור החילוני. משנת 2018 המגמה השתנתה כלפי מטה, למעט קפיצה קלה בתקופת הקורונה.
מגמת הירידה חלחלה גם היא לכל הקבוצות בעם. "הירידה הגדולה ביותר הייתה בקרב נשים דתיות", כותב פרופ' אלכס וינרב, מחבר המחקר. "רמת הפריון הכולל אצלן ירדה ב־0.56 ילדים לאישה, לעומת ירידה של 0.34 בקרב נשים חרדיות ו־0.2 בקרב נשים מסורתיות". במקביל, אצל נשים חילוניות, אחרי עשור של עליות שהסתיים ב־2018, הגיעו שלוש השנים האחרונות, שבהן נרשם קצב ילודה נמוך אפילו מזה שנדרש כדי לשמר את גודל האוכלוסייה בדור הבא (נהוג להגדיר את "רמת התחלופה הבין־דורית" כ־2.1 ילדים לכל זוג). קצב הגידול אצל מוסלמיות נמצא בצניחה חופשית.
חשוב להדגיש: גם כעת, לאחר הירידה, קצב הילודה של האישה הישראלית (גם החילונית) גבוה בצורה חריגה, יותר ממדינות כמו הודו, אינדונזיה וסעודיה. במדינות המערב אין בכלל קצב ילודה גבוה מ־2. אבל זה לא משנה את העובדה שהמגמה כרגע היא כלפי מטה. לפי וינרב, "לנוכח המלחמה המתחוללת בימים אלה בישראל, ייתכן שמגמת ירידה זו תקפא לשנים אחדות, בפרט בקרב היהודים", אבל הוא מעריך שבכל מקרה "הקיפאון לא יימשך זמן רב".
אנחנו וישראלים אחרים
עוד סימן שאלה גדול הוא השפעת המלחמה הנוכחית על תמונת ההגירה פנימה והחוצה. למרות פרסומים על זינוק בפתיחת תיקי עלייה מאז 7 באוקטובר – בעיקר בצרפת, ארה"ב, קנדה ובריטניה – בפועל, העלייה ארצה נחתכה בחצי עם פרוץ המלחמה. גם שאר מקורות ההגירה לישראל הצטמצמו משמעותית.
בשנתיים האחרונות, בחסות המלחמה באוקראינה, העלייה פרחה. בשנה שעברה נוספו כמעט 80 אלף איש לאוכלוסיית ישראל לא בגלל ריבוי טבעי אלא בזכות הגירה חיובית, פי 2.5 מהנתונים בשנה רגילה. אבל לפי מרכז טאוב, הגל הזה נעצר עוד באמצע 2023. "בששת החודשים אפריל-ספטמבר היה מספר המהגרים קרוב לרמות של שנת 2019, מה שמרמז שגל המהגרים הגדול מרוסיה ומאוקראינה בא אל סיומו; מי שהתכוונו לבוא לישראל כבר עשו זאת".
כאן טמון שינוי משמעותי בהרכב החברה הישראלית. בעשור האחרון, הקבוצה שגדלה דמוגרפית הכי מהר נושאת את השם המסתורי "אחרים". מי הם? זה הכינוי שנותנים בלשכה המרכזית לסטטיסטיקה למי שאינם יהודים, מוסלמים או ערבים־נוצרים. או בקיצור ובלי פוליטיקלי קורקט – נוצרים וחסרי דת שהגיעו בעיקר ממדינות ברית המועצות לשעבר. כבר בעשור הקודם קצב הגידול של הקבוצה הזאת עלה, אבל מאז המלחמה באוקראינה הוא ממש מזנק: 11.2% בשנת 2022, ובמספרים מוחלטים – 48 אלף איש. לשם השוואה, דמיינו שהמגזר הדרוזי היה מגדיל את עצמו בשליש בשנה אחת. הגירה, ולא ריבוי טבעי, אחראית ל־97% מהגידול בקבוצת ה"אחרים".
נתונים אלה מחייבים התייחסות משמעותית יותר למגזר הזה. הוויכוחים ארוכי השנים על חוק השבות, סוגיית הגיור, מיהו ישראלי ושאר ירקות, מתנגשים בצורה דרמטית עם המציאות: האחרים כאן, הולכים וצומחים, והם כבר לא ממש זניחים.
