א. מדרש מוכר בפרשת השבוע עוסק בארבע כתות שנחלקו להן ישראל בעומדם על ים סוף, כשהים לפניהם וצבא מצרים בעקבותיהם. המדרש מוקרן לא מעט מארבע כתות דומות שנחלקו להן ישראל בעת המרד הגדול ברומאים וסביבותיו. מדובר בתופעה שליוותה את נוכחותנו בארץ לאורך תקופות רבות וארוכות. קשה להתעלם מכך שהקבוצות שקצרה רוחן במלחמה הנוכחית – הקבוצות החותרות לפתרון של הסכם בכל מחיר, פתרון שעשוי להבטיח מעט שקט לשנים ספורות – הן קבוצות שעיקר עול המלחמה ומחירה אינו מוטל עליהן. דווקא הקבוצות המשלמות את המחיר – חופשים ושומרי מצוות כאחד – לוחצות להמשיך במלחמה "עד רדתה", עד לניצחון גמור. הגיון דורש ההיפך: שהלוחמים ובני משפחותיהם הם שידרשו הקלה במלחמה, ואוי לנו אם חלילה זה מה שיקרה. לעניות הבנתי נס הוא מן השמים בחסדי ה', שהקבוצה הנושאת בעול העיקרי של המלחמה היא המגלה נשימה ארוכה ויכולת להמשיך ולשאת את האלונקה. הכת הנגדית, שהיא גזירת ההיסטוריה, נושאת בנטל ובמחיר מעט פחות. השתתפנו, לצערנו, בלא מעט לוויות. ההורים השכולים הם שקראו להמשיך ולשאת בעול. לולא שמעתי באוזניי פעם אחר פעם, לא הייתי מאמין.
דומה שמסתמן קשר בין המאמינים שהזהות היהודית היא עצם קיומנו, לבין הנושאים בנטל והתובעים להמשיך במלחמה. מסתמן גם קשר הפוך בין הפרוגרסיביות לגווניה השונים לבין המחנה השני. פרוגרסיביות זו לא פתרה את בעיותיה של אירופה בדור האחרון ולא את בעיותיה של ארה"ב עכשיו. היא כנראה לא תפתור גם את בעייתנו שלנו מול האסלאם ולוחמיו.
ב. במלחמה הנוכחית יש לנו יתרונות רבים על פני האויב – בטכנולוגיה, בכלי נשק ובטוהר הלחימה. לאויב יש יתרונות לא קטנים עלינו, ואפשר שהם שקולים כנגד יתרונותינו. שלושת יתרונותיו העיקריים עלינו הם: חוסר הברירה שלהם, תמיכת חלק גדול מהעולם לדרישתם להפסיק את הלחימה על פי תנאיהם, תמיכה העולה ככל שעובר הזמן, ובעיקר: העובדה שאין תקשורת מסודרת המשדרת את מצוקתם, את יראתם מהמשך הלחימה ואת נכונותם של רבים מאוד מהם להיכנע ללחץ הישראלי.
לעומת תושבי עזה, אזרחים ומחבלים כאחד, התקשורת שלנו זורמת בגלוי על כל צדיה. אוזנם של המחבלים ומנהיגיהם כרויה לכל תחינה ותביעה של אחת הכתות שלנו המבקשת את הפסקת הלחימה בכל מחיר (גם כניסיון להדיח את נתניהו מהשלטון). דבר זה מחזק אותם ואת הבנתם, שאם רק יחזיקו מעמד בקשייהם עוד זמן מועט, הם ייצאו מן המלחמה בניצחון שיעקוף במשמעותו את ניצחונותיו של צאלח א-דין. הם מצטרפים אל השמאל הישראלי, וזעקת אלו ואלו כבר נשמעת כקול אחד.
ג. מקובל לראות את נצחונו של טיטוס וצבאו על הקנאים בירושלים בעת חורבן הבית השני, כדבר המובן מאליו, לאור עצמתו של הצבא הרומאי, אך אין זה נכון. פלאוויוס, שהיה אז סופרו של טיטוס, מספר (מלחמת היהודים ברומאים ו', א, ה) על אווירת הייאוש שהייתה במחנה הרומאי שצר על ירושלים ימים ספורים קודם ההבקעה, ועל כך שמלחמתו של טיטוס יכלה להסתיים בתבוסה מול היהודים. במצור הקשה, היהודים נשברו ראשונים, וכך הוכתבה ההיסטוריה האכזרית למשך אלפיים שנה. הנשימה הארוכה הכריעה בשלב האחרון את מצור סטלינגרד לטובת הסובייטים, ובישרה את תחילת נסיגתן של גרמניה ובעלות בריתה עד לתבוסתן הסופית. צ'רצ'יל נחשב כגדול מנהיגי המאה העשרים בעיקר בזכות יכולתו לעודד את הבריטים לספוג בגבורה את אבדותיהם הרבות בתחילת מלחמת העולם השנייה, ולהמשיך במלחמה עד לניצחון.
כך הוכרע ברגע האחרון הקרב על שכונת קטמון במלחמת השחרור כשהתברר ברגע הנסיגה שהערבים פותחים בנסיגתם שלהם. הניצחון בקרב זה קבע אל גורלה של ירושלים המערבית עד למלחמת ששת הימים. רפול, גיבור הקרב בקטמון, הוא שקבע לימים את האמירה – כשלנו קשה, עלינו לזכור שגם לאויב קשה.
ד. בעל הנשימה העמוקה והארוכה יותר ינצח במלחמה זו. ניצחון יקבע את גורלה של המדינה היהודית לדורות הבאים, לא פחות מכך. כל הסכם התערבות של האומות, ערכו לא יהיה גדול יותר מהחלטה 1701 של מועצת הביטחון שהבטיחה שכוח יוניפי"ל בן 15 אלף החיילים בלבנון "ינקוט את כל הפעולות הנדרשות להבטיח ששטחי הפעילות שלו לא ינוצלו לביצוע פעולות עוינות מכל סוג, ויסתייע באמצעים רבי עוצמה למניעת ירי". אנחנו נמשיך לשאת בעול ולא נמצמץ. כעומק נשימתנו וכוח סבלנו יהיה גם עומק הניצחון.
