כעת, חשבו על המשא ומתן בין ישראל לחמאס – אולי המשא ומתן הכי מורכב בהיסטוריה של מדינת ישראל ובהיסטוריה העולמית בכלל: על הפרק ניצבים חייהם של יותר ממאה חטופים ישראלים. למרבה הצער אנחנו כבר יודעים שכ־30 מן החטופים אינם בין החיים. גם עתיד מדינת ישראל וגורל חמאס ורצועת עזה יושפעו מאוד מהעסקה הזאת. לפיכך, לישראל לא כדאי לשדר שהיא מוכנה לשלם כל מחיר תמורת החטופים, וגם לתת מראש להנהגת חמאס ביטוח להמשך חייהם, כפי שדורשים ראשי ארגון הטרור.
זו הסיבה שצריך לקחת בעירבון מוגבל כל הדלפה וכל מילה שנאמרת בתקשורת לגבי המגעים לעסקת החטופים – בין שהפרסום הוא בוושינגטון פוסט המכובד, ובין שאלו ידיעות בתקשורת הישראלית או בתקשורת הערבית. גם המשבר שנוצר, לכאורה, בין ישראל למתווכת העיקרית בעסקה הקודמת, קטאר, יכול להיות מלאכותי, ומקורו בשיקולים הקשורים במשא ומתן או בנסיבות פוליטיות בישראל. העובדה שהצנזורה אישרה שידור של דברים שאמר ראש הממשלה בנימין נתניהו נגד קטאר בשיחה עם משפחות של חטופים, יכולה להעיד על כך.
כאשר כל פרסום או הצהרה יכולים להיות תולדה של מניפולציה, עדיף להתמקד דווקא במה שקורה בשטח. נתחיל בצפון, אזור שבו קצב חילופי המהלומות הנמרצות בין ישראל, חיזבאללה ואיראן דווקא הולך ויורד, אבל ה"איכות" של כל תקיפה עולה.
לישראל יוחסו השבוע שתי פעולות חיסול מהדהדות, המשך לחיסולים קודמים של הבכיר האיראני רזא מוסאווי על אדמת סוריה ושל סאלח אל־עארורי בלב הדאחיה בביירות. בתקשורת הערבית נטען כי ישראל השתמשה בשלושה טילים מדויקים ששוגרו מהאוויר כדי לחסל חמישה בכירים איראנים, ובהם קצין מודיעין בדרגה המקבילה לתא"ל, בזמן שהתכנסו לפגישה בדירה בלב רובע אלמזה בדמשק. אם הדבר נכון, זו עוד חדירה מודיעינית מהממת של ישראל. הבכירים שחוסלו היו אחראים על המודיעין של כוח קודס האיראני בסוריה, בלבנון ובעיראק ולמאמצי התיאום של הציר האיראני באזור זה. באותו יום יוחסה לישראל גם התנקשות בשני בכירים אחרים, שזהותם לא פורסמה, בזמן שנסעו ברכבם ליד העיר צור.
מנגד, איראן עצמה טענה כי תקפה בטילים "בסיס של המוסד" בארביל, בירת החבל הכורדי שבצפון עיראק. מכיוון חיזבאללה שוב אירעה חריגה בטווח הגיאוגרפי של התקיפות, כאשר טילים מדויקים שוגרו לעבר בסיס יחידת הבקרה האווירית (יב"א) במירון בפעם השנייה בתוך כחודש, נוסף לשיגור כטב"ם לעבר יעדים רחוקים כמו מפעל של תעשייה ביטחונית ליד עכו. הכטב"מים יורטו, והתפקוד של הבסיס לא נפגע. אגב, היירוטים בוצעו גם בזכות שיטה חדשה שפיתחו במהלך המלחמה פיקוד הצפון ומערך ההגנה האווירית של חיל האוויר להתמודדות עם איום הכלים הבלתי מאוישים, שהולך ומתפתח.
גם בזה לא תמו חילופי המהלומות: ישראל, כך פורסם, תקפה השבוע מתקן צבאי משותף לאיראן וחיזבאללה בלבנון. אכן, נראה שעדיין לא נאמרה המילה האחרונה בין הצדדים. אתמול שוב תקף חיל האוויר מטרות בקרבת צור, כולל מסלול המראה של חיזבאללה.
התקיפות הללו הן איתותים שמשדרים זו לזו ישראל והנהגת חיזבאללה, המגובה על ידי איראן. שני הצדדים מפגינים במעשים אלה שהם מוכנים להגדיל את גובה ההימור בכל תקיפה נוספת, ואפילו לגלוש למלחמה כוללת – גם אם אף אחד מהצדדים אינו באמת מעוניין במלחמה כזו בעיתוי הנוכחי.
במקביל, נמשכות ההכנות לקראת הרחבת העימות הכולל אשר עשוי לפרוץ במהלך שנת 2024. ככל הנראה, אחד ממטרותיה של ישראל בפעולותיה היא לסכל העברת נשק שובר שוויון מאיראן לחיזבאללה. בשבוע שעבר כתבתי על החשש שחיזבאללה הצטייד בטיל קרקע־קרקע בשם "זולפיקאר", שיש לו טווח של 700 קילומטרים וראש קרב במשקל חצי טון, עם יכולת ניווט למטרה בדיוק של 60 מטרים.
נשק מסוכן נוסף שעלול להופיע בזירה הצפונית במלחמה הקרובה או אפילו לפני כן הוא טיל חוף־ים מסוג "יאחונט", שמסוגל לטוס לעבר המטרה במרחק של מאות קילומטרים ובמהירות הגבוהה פי ארבעה ממהירות הקול. ה"יאחונט" "לוחך" את המים – כלומר, משייט ממש מעליהם – ולכן קשה מאוד ליירט אותו. ראש הקרב של הטיל יכול להגיע למשקל של 300 קילוגרם. הטיל יכול להוות איום על אסדת הגז ועל ספינות הטילים של חיל הים, ובמיוחד על האסדה "כריש" שמול חופי לבנון. בחיל הים עוקבים אחר ההתפתחויות הללו מקרוב, אך לפי שעה האסדה ממשיכה לפעול כרגיל.
חיל הים אינו מעורב בזירה ימית אחרת רחוקה מאוד מישראל – אזור ים סוף וסביבות תימן, שגם השבוע פעלו בו ארה"ב ובריטניה, עם קואליציה רחבה שבנו נגד הח'ותים. פעילי הטרור התימנים, שממשיכים לאיים לפגוע בספינות ישראליות ובפועל הצליחו לשתק את תנועת הספינות בים סוף, נעזרים באוניית ביון איראנית כדי לדעת מי מהספינות המשייטות באזורה קשורה לישראל. עם זאת, עד כה החות'ים טעו בזיהוי של כמה אוניות, ותקפו כאלה שאינן קשורות אלינו כלל.
שלושה הישגים בעזה
בזירת הלחימה העיקרית, רצועת עזה, הולכת ומתעצבת מציאות חדשה בשטח. אף שהממשלה טרם קיבלה עדיין, מסיבות פוליטיות, החלטות על יעדי "היום שאחרי", צה"ל שולט צבאית כבר במרבית שטח הרצועה.
בחלק שמצפון לקו נחל עזה, שבו אסורה נוכחות אזרחים, פועל צוות קרב חטיבה 5, אבל מרבית הכוחות התפנו מהשטח. בלב עזה, על בסיס קו נחל עזה, יצרה אוגדה 99 הפרדה בין שני חלקי הרצועה. השבוע הושלם צעד חשוב במסגרת ההפרדה הזאת, כאשר חיילי צה"ל פוצצו מנהרות ששימשו למעבר תת־קרקעי בין שני חלקי הרצועה.
בדרום הרצועה עדיין מתנהלת לחימה עזה סביב העיר חאן־יונס, שכותרה מכל עבריה. הכיתור הושלם ביום שני במהלך מהיר שהפתיע את הפלסטינים, עוד לפני גל מזג האוויר החורפי שהגיע לאזורנו. כחלק מהרחבת התמרון, למרבה הצער, נהרגו שלושה קצינים מגדוד 202 של הצנחנים.
את הפעולה בחאן־יונס, שמתחתיה אולי נמצאים בכירי חמאס ששוהים עם רבים מהחטופים, מבצעים הכוחות הסדירים המובחרים ביותר של צה"ל. הפעילות נרחבת ושיטתית, ומפקד האוגדה, תא"ל דן גולדפוס, ביקש להאריך אותה מעבר לזמן המתוכנן.
במקביל לביתור הרצועה והפעולה בחאן יונס פועל צה"ל להכשיר רצועת חיץ ברוחב קילומטר לכל אורך הגדר המפרידה בין רצועת עזה לשטח ישראל, במטרה ליצור אזור שבו כף רגלו של עזתי לא תוכל לדרוך מעתה והלאה.
האסון הגדול ביותר מאז תחילת התמרון, שבו נהרגו השבוע 21 חיילי מילואים בקריסת שני מבנים באזור אלמע'אזי, במרחק 600 מטרים בלבד מן הגדר, אירע במסגרת הפעילות ההנדסית הזאת. לאורך רצועת החיץ צריך להרוס אלפי מבנים, ועד כה הם לא הופצצו מהאוויר משום שכל פצצת אוויר מדויקת, שעלותה יקרה מאוד, נשמרת להמשך הלחימה בעזה, ובעיקר למקרה של מלחמה בלבנון, וגם מפני שבהשמדת מבנה מהאוויר, הוא בדרך כלל נוטה על צידו ואחר כך קשה מאוד להשלים את ההריסה על ידי דחפור. לעומת זאת, שימוש בחומרי נפץ מהקרקע גורם למבנה לקרוס לתוך עצמו ואחר כך דחפורים משטחים את הקרקע (עוד בנושא – בטור במוסף יומן).
בינתיים, בזמן שצה"ל מחכה להנחיות הדרג המדיני על "היום שאחרי", אפשר להצביע על שלוש תוצאות ברורות של הלחימה בעזה עד כה – תוצאות שצריך למנף בכל הסדר עתידי: הראשון הוא הסרה של איום הרקטות מעל מרבית שטח ישראל. עדיין ייתכנו "טפטופים" של רקטות, אבל האיום הוסר והחיים מתנהלים כסדרם.
"הישג" צבאי נוסף קשור לעצם החורבן העצום והמחיר הכבד ברצועה: כדי לאפשר את חזרת תושבי צפון הרצועה לבתיהם ושיקום עזה, ישראל תדרוש תוכנית שיקום בינלאומית, והיא גם תציב כתנאי להסכם כזה שחמאס לא ייקח חלק בשיקום. בה בעת, כדי שהרצועה תישאר מפורזת לאורך זמן, ישראל עודנה נדרשת למצוא פתרון שימנע את פעילות המנהרות בציר פילדלפי, בין רצועת עזה למצרים.
ההישג השלישי קשור למנהרות בכל רצועת עזה, שרבות מהן עדיין קיימות. מערכת הביטחון פיתחה דרכים חדשניות לגילוי המנהרות ולטיפול בהן בזו אחר זו. כך, המשך פעילות צה"ל בתוך המנהרות, כפי שניתן היה לראות השבוע בצילומים המדהימים מהמנהרות שבהן הוחזקו חטופים מתחת לחאן־יונס, היא הישג עצום. חמאס כנראה לא ציפה שצה"ל יעז להילחם בו מתחת לפני הקרקע.
לוקחים נשימה עמוקה
השלב הבא של הלחימה יגיע אחרי השתלטות צה"ל על כל הרצועה – כולל חאן־יונס ורפיח, ופירוק כל גדודי חמאס. הוא יהיה שלב הפשיטות ברצועה ולפי התוכניות הוא אמור לקחת כתשעה חודשים, לפחות. התארכות המלחמה לזמן רב יותר מכל עימות צבאי מאז מלחמת השחרור, במקביל להכנות לקראת מלחמה אפשרית בלבנון, מצריכים מישראל לנקוט שורת צעדים שיאפשרו מרווח נשימה ללחימה. למשל, צה"ל זקוק לכונני אחסון ממוחשבים עבור הסרטים והסרטונים האינסופיים שנאספים תוך כדי לחימה, וגם לאמצעי סריקה לאינספור מסמכי שלל מודיעיני שנאספו בעזה (אמש"ט). כמובן, ללחימה עצמה יש צורך בתחמושת ובציוד לוגיסטי רב, שנרכשים מכל העולם ומיוצרים גם בתעשיות בישראל.
זו אחת הסיבות שבגינן מנכ"ל משרד הביטחון, אלוף במיל' איל זמיר, וראש אגף התכנון במטכ"ל, אלוף איל הראל, בילו את השבוע האחרון בארה"ב. הם נפגשו שם גם עם צמרת של חברות ביטחוניות ענקיות כמו "בואינג" ו"לוקהיד מרטין", ועם הצמרת הביטחונית האמריקנית. נראה שצה"ל נערך להגדיל את מספר כלי הטיס שברשותו.
גם כמות הפצועים והחללים היא אתגר עצום. יש לטפל בכל משפחה שכולה ובכל פצוע ומשפחתו בשיא הרגישות. עוד לפני האסון השבוע, לא פחות מ־29 אלמנות הצטרפו למשפחת השכול הצה"לית כשהן בהיריון. כל כך הרבה תינוקות לא יראו את אביהם אפילו פעם אחת.
כדי לשמור על מרווח נשימה לקראת שנת הלחימה הארוכה המצפה לכולנו, שחרר צה"ל יחידות מילואים רבות. כולן ייקראו לשירות חוזר בחודשים הקרובים. טרם השחרור החלו מפקדים לדווח בחלק מהיחידות על תופעה של נשות אנשי המילואים המסרבות בתוקף שבעליהן יחזרו לגדוד לאחר החופשה. גם אנשי מילואים שהם בעלי עסקים עצמאיים דיווחו כי הם על סף התמוטטות כלכלית. מקרים חריגים מעין אלה טופלו באופן "נקודתי".
צה"ל גם המציא נוהל חדש של "צו 8 פתוח", שמאפשר לאנשי מילואים בעלי ידע ייחודי לשלב בין שירות צבאי במשך 3־4 ימים בכל שבוע ובין המשך החיים האזרחיים, מבלי שיידרשו להתגייס לשירות בכל שבוע מחדש. צה"ל מודע לכך שהתארכות הלחימה מקשה גם על חיילי החובה. זו הסיבה שאלוף פיקוד דרום פרסם הנחיה שלפיה הלוחמים יתקשרו מעכשיו להוריהם לפחות פעם אחת בשבוע, בפקודה.
כדי להגדיל את סדרי הכוחות, צה"ל נערך להאריך את שירות החובה משנתיים ושמונה חודשים לשלוש שנים ולקצר את משך הפעילות של המכינות הקדם־צבאיות. למרבה הצער, מספר החיילים החרדים שמיועדים לשירות קרבי לא גדל.
אחד הקשיים במלחמה כה ארוכה הוא ההתמודדות עם התרופפות אפשרית של המשמעת הצבאית. התמונות שצולמו השבוע בעת שחרור של חיילי מילואים בבסיס צאלים, שבהן נראו ג'יפים נושאי שלטים שקוראים להילחם עד להכרעה, כולל האות "ל" בצורה המזוהה עם מפלגת הליכוד, שברו ללא מעט מפקדים את הלב. צה"ל מצטייר בתמונות האלה כמו כוח פלנגות.
צה"ל פועל להגביר גם את משמעת ביטחון המידע. מעל לכול, חשוב לצה"ל להפיק את הלקחים המבצעים מכל קרב בשטח ולמנוע טעויות מבצעיות, כמו אלה שאירעו באסון באלמע'אזי.
לסיכום, מאמץ החיסול של בכירי חמאס והג'יהאד האסלאמי בעזה התקדם גם השבוע רק לאיטו. ארבעת ה"אסים" של חמאס – יחיא סנוואר, מוחמד דף, מוחמד סנוואר, ומרוואן עיסא – עדיין בחיים. אבל בפיקוד דרום סבורים כי בניגוד לאווירה הציבורית שלפיה לכאורה צה"ל "מדשדש" בלחימה, הרי שתוכנית הפעולה עדיין ברורה. צעד אחר צעד, חמאס הולך ונחלש. אבל בו בזמן, חשוב גם לשאול: כשראש הממשלה נתניהו דיבר השבוע על "ניצחון מוחלט", למה בדיוק הוא התכוון?
