בתחילת השבוע העלה רב ליברלי מוכר יחסית בעמוד הטוויטר שלו את תמונת השער של מוצש מהשבוע שעבר, שבו נראו שלוש אלמנות חללי צה"ל מהמלחמה בעזה – גל מורנו, ענת מאיר ואביה סלוטקי – שהתראיינו לכתבה משותפת על השכול והאובדן שלהן. "תסתכלו על התמונה הזאת", הוא כתב בצמוד לתמונה, והוסיף: "ככה נראות היום אלמנות צעירות בציונות הדתית. אפשר לדבר על התמונה הזאת לנצח, על המאפיינים הדומים שמלמדים על דברים מסוימים אבל באמת זה הכול שטויות. תסתכלו על העיניים. פני ההקרבה".
התגובות – לא כולן, אבל רבות מהן – היו טנטרום בלתי נשלט של זעם קדוש וצדקני כלפי הרב, ושבעצם הופנה כלפי המגזר. הרוח הכללית של המגיבים והמגיבות הייתה האשמה שהוא מפלה בין דם לדם. הזכירו לו שגם בציבור החילוני יש נשים צעירות שהתאלמנו, וכמובן האשימו אותו בהתנשאות והתקרבנות. הייתה חסרה שם רק קלישאת "אתה מגלגל עיניים" ואולי איזה קינוח עם עוזי ודובון כדי להשלים את הסטריאוטיפ. הרב ניסה לענות ולהסביר, ביקש לקרוא את הציוץ כפי שהוא, וטען שוב ושוב למתקיפיו כי בסך הכל רצה לציין את גילן הצעיר, צעיר מדי, של האלמנות, ולהטיל זרקור על העובדה שבציונות הדתית ישנן כיום לא מעט כאלה. בסופו של יום, ובכן, מדובר בעובדה שאי אפשר להכחיש.
למותר לציין שבציוץ שלו אותו הרב לא הפנה אצבע מאשימה כלפי אף מגזר אחר, לא טען שהחילונים לא מקריבים, אפילו לא שיבח את המגזר על התייצבותו בהמוניו לקרב, בטח לא התקרבן ולא התמסכן. הוא רק ציין עובדה שנוגעת למגזר מסוים באוכלוסייה. אבל הציונות הדתית היא מגזר שעליו מותר להתגולל כמה שרוצים; שאין שום האשמה והבל שאי אפשר לטפול עליו, ומישהו יטען שזה מוגזם; שאפשר להגיד עליו שהוא גרוע מחיזבאללה, והדבר יעבור בשתיקה. מגזר שכל חוקי הפוליטקלי־קורקט מדלגים מעליו בקלילות. כשזה נוגע לדתיים לאומיים אין גבול לשנאה, לתיעוב, לשקרים ולבדותות שאפשר להמציא ושיקבלו הד בתקשורת וברשתות החברתיות.
הטנטרום הזה לא התחיל כמובן בציוץ של הרב הליברלי הנ"ל בתחילת השבוע. לפני כמה שבועות הקדיש עיתון זה כפולת עמודים וטור של העורך אלעד טנא לציון העובדה שנופלים רבים בקרב הם בוגרי החינוך הדתי. גם שם לא נאמרה מילה אחת של ביקורת על מגזרים אחרים, לא נטען שהמגזר הסרוג יותר טוב או יותר ציוני. היה שם רגע אחד שבו קבוצה באוכלוסייה מתכנסת רגע באבלה, אוספת את הנתונים, מציגה אותם, דנה בהם, מתחזקת וממשיכה להילחם. הפרויקט הזה עורר את כל מתעבי הציונות הדתית מרבצם. מאמרים נוטפי ארס נכתבו, ציוצים מכוערים צויצו, ואנחנו בתגובה – אלא מה – הורדנו ראש. מה אנחנו צריכים את מלחמות היהודים המיותרות הללו באמצע מלחמה ברוע המוחלט, חמאס? גם אני הורדתי ראש, וכך גם מרבית צייצני המגזר הבולטים, שהעדיפו לא להיכנס למריבות חסרות תכלית שרק מחלישות אותנו מול האויב. כל בר דעת הבין שלא מדובר כאן בטענות רציונליות שיש טעם להתווכח איתן, אלא בעוד מופע מכוער של שנאה שמתחפש לדיון אמיתי. עד כדי כך הורדנו ראש, שהשבוע כשפורסמו שמותיהם ומקומות המגורים של 24 החיילים שנפלו ביממה הקשה ביותר מאז תחילת התמרון הקרקעי, אף אחד לא העז לומר את מה שצריך: אחוז הנופלים המגיעים מהציונות הדתית הוא אדיר. זה לא קורה במקרה, ובטח לא משהו שצריך להתבייש בו או להסתיר אותו. להיפך, צריך להעלות את בתי הגידול המופלאים האלה על נס. עיתונאים רבים צייצו באותו יום נורא את רשימת היישובים שמהם הגיעו הנופלים: חיפה, מבוא־ביתר, תל־אביב, רמת־גן, קריית־ארבע, אלון־שבות, יהוד, ירושלים, פרדס־חנה, ראשון־לציון, רהט, גבעתיים, בני־דקלים, קרני־שומרון, אלעזר, ראש־העין, הרצליה. כן, ישראל צריכה לדעת מהיכן מגיעים הנופלים. מהיכן מגיעים המשרתים. מגיע למקומות הללו להיות נישאים להלל ולשבח בפי כל חלקי החברה.
אני רוצה מאוד לשמוע על בית הגידול המדהים של רס"ל אחמד אבו־לטיף, בן החברה הבדואית, שכתב כי הוא גאה להיות בדואי־ישראלי שמשרת בצה"ל. שאמר: "זכיתי להגן ולשמור בשירות משמעותי שלא אשכח כל חיי". אני גם מאוד רוצה לשמוע עוד ועוד על הציונות השורשית שמונחלת בבית הספר גאון הירדן דרכא בקיבוץ נווה־איתן, שרס"ן איתמר טל הי"ד שנפל השבוע בעזה הוא השביעי מבוגריו שנפלו מאז שמחת תורה. כולנו צריכים להעלות על נס את המשפחות, בתי הספר, הרבנים והמחנכים, שיחד גרמו ברגע האמת למאות אלפי אנשים לעזוב הכול וללכת להילחם עבור המדינה הזו בידיעה שהם עלולים שלא לחזור.
יש הרבה דרכים לעצב ציונות, כולן לגיטימיות. יש ציונות חילונית וציונות דתית וציונות בדואית, ובתקווה שגם מתישהו הציונות החרדית תפרוץ קדימה ותשתתף במאמץ הלאומי שכבר אי אפשר יותר להיבטל ממנו. והציונות הדתית היא חלק חשוב, משמעותי ונוכח מאוד בפרק הציוני המפואר שנכתב ברגע זה ממש. אין שום סיבה להתעלם ממנו. אסור לתת לפוליטיקה הבעייתית – והפוליטיקה של הציונות הדתית בעייתית מאוד, אבל זה לטור אחר – לעמעם או לטשטש את מסירות הנפש הבלתי נגמרת שמפכה בקרב בוגרי החינוך הדתי לאומי, שניכרת בשדה הקרב ולמרבה הצער גם במספרי הנופלים ובמספר האלמנות הצעירות. אל תורידו ראש. תהיו גאים בבית הגידול הזה. ותמשיכו להעלות בטוויטר, בפייסבוק או באינסטגרם שלכם שערים של מקור ראשון.
