תלמידי ישראל כבר יודעים קצת יותר טוב מתמטיקה, לבגרות בחמש יחידות ניגשים במקומות שבהם זה לא קרה לפני, לימודי האנגלית מקבלים דחיפה קדימה, סופסוף נכנס סיפורה של יהדות המזרח, ומגמות טכנולוגיות וסייבר נפתחות חדשות לבקרים. באופן כללי נראה שינוי של ממש בתוכניות הלימודים של ילדי ישראל 2018-19 (תשע"ט).
לצד זה כמובן, צמצום התלמידים בכיתות והוספת הסייעת השנייה לגני הילדים יצרו סביבה טובה יותר ללימודים. שר החינוך, נפתלי בנט, יכול לקצור את הפירות השנה, אך עם האופק הבהיר של הקואליציה הייתי מציעה עוד שלושה שינויים. לא חייב לתת לכל אחד מהם את הכותרת המפוצצת "רפורמה" כדי להקל על הבירוקרטיה, אך הם יכולים להפוך את חיי ילדינו למעט יותר טובים, את הלימודים לחוויה חיובית ואותנו ההורים – לרגועים יותר.
1. נפתח בהפקת לקחים מחודש אוגוסט הקשה להורים ולילדיהם מצפון עד דרום, בכל המעמדות ובכל שכבות הגיל – פיצול החופש הגדול-גדול הזה לחופש חורף וקיץ. שבועיים בכל פעם. אני יוצאת מנקודת הנחה שבתנאיהם ההיסטוריים של המורים בישראל אי אפשר לפגוע, ולו בגלל כוחם של הארגונים שלא מאפשרים שום מחשבה אחרת על תכנון לוח החופשות בישראל.
אז אם אנחנו משאירים את מספר ימי החופשה העצום על כנו, אך מחלקים אותו באופן שבו הורים וילדיהם ייהנו מהתרעננות קצרה מהלימודים – יכול להיות שנמצא פה מורים, הורים וילדים שמחים יותר. כאמור, את חופשת הקיץ יש לקצר לשבועיים, ואם ניתן להזיז אותם ולהוסיף מעט ימים על החגים זה יהיה נהדר. שבועיים נוספים מאוגוסט האיום כדאי לפרוש על חופשת חורף טיפה ארוכה יותר, נניח בחנוכה.
כך בימים החמים יוכלו הילדים להגיע ללימודים בכיתות ממוזגות ולא להשתגע יחד עם ההורים בחיפוש אחר פעילויות אינסופיות, ובחורף ייהנו מחיבוק ארוך יותר עם הפוך – והעיקר תשמר שפיותם של כל הנוגעים בדבר. נדרש אומץ עצום כדי לנגוע בפרה הקדושה הזו שנקראת "חופש גדול". הורי ישראל ואני נעמוד מאחוריך.
2. חינוך בגילאי לידה עד שלוש. והנה אנחנו נוגעים פה בעוד עיוות היסטורי שממשלות ישראל לא מצליחות לתקן אותו. כבר עשרות שנים החינוך בגיל הרך מופקד בידיהם של שרי התמ"ת, הכלכלה ועכשיו רווחה. למה? כי ממשלות ישראל לדורותיהן מתייחסות לילדינו הצעירים כאל מטרד לאם העובדת שיש למצוא לו תעסוקה בין שמונה לארבע.
בלי תוכניות חינוכיות, נהלים באשר לפתיחת מסגרות, והשיא – מוסדות שבאחריות המדינה מכילים רק 25% מהילדים בגילאים האלה. 75% אחוזים יימצאו עצמם שנה אחרי שנה במעונות פרטיים, בלי פיקוח או סטנדרטיזציה והחדשות על התעללות בילדים הרכים בהתאם. חוק הפיקוח שאישר כחלון, ועבר בקריאה ראשונה, הוא טיפה בים ולעג לרש ובעיקר יקבע בחוק את המצב הקיים.
אנא, שר החינוך, תדרוש בתוקף את העברת התחום כולו לתוך משרד החינוך בכפוף לתקציבים נוספים כמובן. החל פיקוח על כל המסגרות ודרוש הכשרה לאותן גננות שעובדות עם ילדינו. אלו השנים הקריטיות בהתפתחותם של ילדינו והממשלה מפקירה אותם, הם לא יכולים לדרוש את ההגנה הזו עבורם, אני כן.
3. הסדרת מערכת גביית התשלומים מההורים. כאשר נלחמת על קולות הציבור הדתי לאומי בבחירות הקודמות הבטחת כי תטפל בטירוף התשלומים הנוספים שנמצא בעיקר ברשתות החינוך חמ"ד. מאז נכנסת למשרדך, הבטחת שתהיה "שר החינוך של כולם", וקיימת. עכשיו צריך להחזיר גם לקהל מצביעיך. כחלון עושה זאת בגאווה גדולה באוצר, כ"ץ בתחבורה, ודרעי במשרד הנגב והגליל.
נדרשת הריסה של מערכת הפיקוח על תשלומי ההורים ובנייתה מחדש על ידי אנשים נטולי פניות, כאלו שיכולים לעמוד בלחצים ולהוביל מערכת שקופה ועצמאית. חוק "חינוך חינם" הוא מזמן בדיחה לנגח בה את משרד החינוך, אך אלפי השקלים הנוספים הנגבים מהורים דתיים בחינוך העל יסודי, לכאורה על שעות לימוד נוספות, הם עושק.
על פי דו"ח של מרכז המידע והמחקר של הכנסת, מסתובבים במערכת החינוך חמישה מיליארד שקלים של תשלומי הורים – חינוך חינם זה לא. אפיק הגבייה הנוסף הוא תשלומי הרשות עבור טיולים, פעילויות תרבות וכדומה, וגם הסכומים הנגבים בסעיף זה מגיעים למאות שקלים בשנה. עבור משפחה עם חמישה ילדים זו הוצאה לא מבוטלת, ואצל משפחות במצב סוציו-אקונומי נמוך מדובר בילדה שלא יוצאת להצגה עם חבריה.
גם כאן נדרשת הסדרה והאחדה. מה שמקבלים בצפון תל אביב, שיקבלו גם תלמידים בשדרות ובאותו סכום. משרד החינוך נהנה מהתקציב השני בגודלו בתקציבי משרדי הממשלה, אולי נדרש לחלק את העוגה מהתחלה באופן שונה, כדי שחינוך יהיה משהו שמגיע לכל בית בישראל, וכן, גם טיולים ופעילויות תרבות הם חינוך חובה.
